מועד כניסתו לתוקף של תיקון 114 לפקודה (היפוך פס"ד אגבריה במחוזי)

♦ המערער, פ"ש חדרה, הוציא לנישום צווים לשנות המס 1994 עד 1995, לאחר שהשומות לאותן שנים נפתחו בהתאם להור' סע' 147(א)(2) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), לאור העובדה שהנישום השמיט מן הדוחות הכנסות מהשכרת נכס. בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' הש' ווסרקרוג בעמ"ה 359/02) נבחנה השאלה האם פ"ש פעל בסמכות. ביהמ"ש המחוזי קבע, כי בהתאם להור' סע' 147(א)(3) לפקודה, כנוסחו בעקבות תיקון מס' 114 לפקודה, מותנית סמכותו של פ"ש לפתוח שומה אך ורק במקרים בהם הורשע הנישום בפועל באחת מן העבירות המנויות בסעיף, ולא די בקביעה של פ"ש, כי הנישום 'עשה מעשה' של השמטת הכנסה, וכי הוראה זו חלה לגבי פעולות שביצע פ"ש ממועד פרסום התיקון (יולי 1997), וזאת גם אם מדובר בשנות מס קודמות לתיקון.

ביהמ"ש העליון – כב' הש' ריבלין:

 

♦ גם בע"א 1325/02 דגן נ' פ"ש אילת נבחנה שאלה זו, ונבחנה פרשנותה של הוראת סע' 10 לחוק לתיקון הפקודה מס' 114, אשר קובע, כי תחולתם של הור' סע' 145 ו-147(א)(2) לפקודה היא לגבי דוחות שיש להגישם לשנת המס 1996 ואילך. ביהמ"ש העליון בעניין דגן קבע, כי סעיף 10 לחוק המתקן את הפקודה דן בתחולת סע' 147(א)(2) לפקודה, כנוסחה בסעיף 2(2) לתיקון, קרי, אשר מתייחס הן לס"ק (2) והן לס"ק (3), ועל כן, הוא חל גם על סעיף 147(א)(3) כפי שהוא נקבע בתיקון. פירוש זה מתיישב עם תכלית החקיקה, שכן אין סיבה הגיונית אשר תצדיק הבחנה בין תחולת סע' 147(א)(2) ו-(3), אשר שניהם מגבילים את סמכותו של פ"ש ערב התיקון, והמחוקק מצא לנכון ליתן לפ"ש את השהות להתארגן לקראת החלתם.

 

♦ לפי ביהמ"ש, משכך נקבע בביהמ"ש העליון בענין דגן, ומשבא ביהמ"ש המחוזי למסקנה שונה, יש לקבל את הערעור, כך שתתבטל קביעתו של ביהמ"ש המחוזי השוללת את סמכותו של פ"ש לפתוח שומות של הנישום. ביהמ"ש ציין, כי השיקולים הכלליים שהביא ביהמ"ש המחוזי בכל הנוגע למועד התחולה של הנורמה המשפטית יפים וטובים, אולם נקודת האיזון שקבע המחוקק במישור הזמן היא המכריעה בעניין.  

 

תוצאה:

♦ ערעור המדינה התקבל (היפוך פס"ד אגבריה במחוזי).