מיסוי רווחי לווה כתוצאה מייסוף מטבע

♦ המערערת מכרה חלקה בקניון ואת מניותיה בחברת ניהול בתמורה ל-31 מליון $. במסגרת הדיווח של המערערת על העסקה לרשויות המס, היא פיצלה את התמורה למרכיביה השונים באופן הבא: סך של 16.5 מיליון ש"ח יוחס כתמורה עבור "מחוברים" הניתנים להפרדה; סך של כ-4.3 מיליון ש"ח יוחס כתמורה למניות המערערת בחברת הניהול; סך של כ-21.5 מיליון ש"ח יוחס כתמורה עבור המחאת הסכמי השכירות; והיתרה בסך של כ-88.5 מיליון ש"ח יוחסה עבור הזכויות במקרקעין. המערערת דיווחה למנהל מיסוי מקרקעין על מכירת הזכויות במקרקעין בתמורה לסך של 88.5 מיליון ש"ח במסגרת שומה עצמית.

 ♦ביום 15.10.07 נכרת הסכם שומה בין המערערת לבין מנהל מס שבח לפיו יתווסף לשווי הזכויות במקרקעין שנמכרו גם שווי המיטלטלין באופן שסך התמורה בגין הזכויות הנמכרות יועמד על סך של כ-105 מיליון ₪. בעקבות הסכם השומה, פנתה המערערת למשיב וביקשה ממנו לתקן את שומתה העצמית באופן שמרווח ההון שהוצהר על ידה יופחת סך של 16.5 מיליון ש"ח שהוצהר כרווח הון ממכירת המיטלטלין, לאחר שתמורה זו סווגה כאמור, כחלק ממכירת הזכות במקרקעין. בשנת 2007 נכרת הסכם בין המערערת לבין בעלי מניות המיעוט שבה, מכוחו שילמה החברה לשני בעלי מניות אלו סך של כ-2.3 מיליון ש"ח אשר שולמו בנוסף למענק פרישה. כספים אלו דווחו בדוחותיהם האישיים כהכנסה הונית. הסוגיה העיקרית בערעור הייתה נטילת המערערת הלוואה בסך של כ-74 מליון ₪ שהוצמדה בעיקרה ליין היפני. כתוצאה מכך בשנים 2007-2005 נצמחו למערערת הכנסות חשבונאיות בסך של כ-15 מליון ש"ח מתיסוף בשל קיטון בערך השקלי של ההלוואה. המערערת רשמה הכנסות אלו בדוחותיה הכספיים כהכנסות מימון אך לא כהכנסות לצרכי מס. עובר לשנים אלו, במהלך השנים 2005-2001 נקטה המערערת בעמדה שונה ורשמה גם את ההכנסות שנוצרו לה כתוצאה מייסוף השקל אל מול היין היפני כהכנסות מימון גם לצרכי מס.

 ♦לטענת המערערת, היא שילמה מס כפול בכל הנוגע למיסוי על הרווח ממכירת המיטלטלין. בעניין מכירת זכויותיה בקניון טענה המערערת כי אין המדובר בהכנסה פירותית כי אם בהכנסה הונית. המערערת הוסיפה כי עמדת המשיב בעניינה עומדת בסתירה לעמדת רשות המיסים לפיה יש לראות בהסכמי שכירות הנמכרים יחד עם מכירת מקרקעין כחלק ממכירת המקרקעין עצמם. לגבי הכנסות המערערת מתיסוף בשער המטבע, טענה המערערת כי הכנסתה אינה בגדר "הפרשי הצמדה" המחויבים במס לפי הוראת סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה. מה גם שההוראות הקובעות חבות במס בגין הפרשי הצמדה, ובכלל זה הפרשי שער, מתייחסות אך ורק מנקודת המבט על הכנסותיו של המלווה שהוא בעל הנכס (הכסף) המצמיח לו הכנסה פירותית, ולא הלווה.

לעניין ההסכם בין המערערת לבעלי המניות נטען, כי אין בהכרח סימטריה בין סיווג ההכנסה בידי בעלי מניות המיעוט לבין סיווגה אצל המערערת ואף אם ההכנסה בידי בעלי מניות המיעוט נחשבת הכנסה הונית, אין בכך כדי ללמד בהכרח על סיווג ההוצאה של המערערת כהונית.

 ♦לטענת המשיב, הפיצול בין מכירת הזכויות במקרקעין לבין מכירת הזכויות מדמי השכירות נעשה על ידי המערערת עצמה אשר ביקשה להקטין בכך את תשלום מס המכירה ומס שבח. יש להתייחס לתמורה שניתנה בגין זכויות אלו כמעין הקדמת תשלום דמי השכירות, וכהכנסה פירותית שכן הסך הכולל שנקבע לזכויות השכירות שווה לדמי שכירות לתקופה קצרה. לגבי הכנסות המערערת מתיסוף בשער המטבע, טען המשיב כי יש לראות בעדכוני ההלוואות בעקבות התיסופים כהכנסות מימון גם לצורכי מס ועל כן חייבם במס. בסיכומיו הטעים ב"כ המשיב כי רווחיה של המערערת באים בגדרו של סעיף 2(1) לפקודה בהיות ההלוואה חלק מעסקיה השוטפים של המערערת ועובדה היא שהיא ניכתה הוצאות שעה שחל פיחות בשקל והחזר ההלוואה גדל. לעניין ההסכם בין המערערת לבעלי המניות נטען, כי חייבת להיות סימטריה בין סיווג ההוצאה אצל המערערת לבין סיווג ההכנסה של כספים אלו אצל מניות בעלי המיעוט ועל כן יש להתייחס אליהם כהכנסה הונית גם ביחס למערערת.

 ביהמ"ש המחוזי בירושלים בפני כב' השופט דוד מינץ:

ביהמ"ש קבע, ש  ♦הצדק עם המשיב במחלוקתו העיקרית עם המערערת, כי היה על המערערת לזקוף בין הכנסותיה החייבות גם את הכנסותיה כתוצאה מייסוף השקל לעומת היין היפני.
 
כך גם, הצדק עם המשיב, כי היה על המערערת לשלם מס על הכנסותיה מהריבית (המוסכמת) שנצמחה לה מההלוואה שהעניקה למרל"ז. הדין עם המשיב גם בסיווג הפיצוי ששילמה המערערת לבעלי מניות המיעוט כהוצאה הונית ובאי הכרתו בהוצאות דמי הניהול להדר שיווק בשנות המס 2006 ו-2007 ובהוצאות התפעול בשנות המס 2008 ו-2009.
 
מאידך, דינו של ערעור המערערת להתקבל בכל הנוגע לסיווג הכנסותיה ממכירת הזכויות מהסכמי השכירות בקניון כהכנסה הונית, כמו גם ערעורה באשר להשתת קנס הגרעון בכל הנוגע לאי דיווח על ההכנסות מייסוף השקל כהכנסה חייבת. קנס הגרעון על שאר מחדלי המערערת יוותר על כנו.

תוצאה:

 ♦הערעור נדחה. המערערת חוייבה בהוצאות בסך 100,000 ש"ח !

ניתן ביום 27.2.2013

ב"כ המערערת: עו"ד משה מזרחי ועמית קריגל

ב"כ המשיב: עו"ד קמיל עטילה