מנהל פעיל-זיכוי

♦ העבירות המיוחסות לנאשמים בכתב האישום הינן אי ניכוי מס ממשכורות ותשלומים לעובדים, בתקופה שבין יולי 02 ועד נובמבר 02 בסכום של 188,433 ₪, ואי הגשת דו"ח שנתי, בלי סיבה מספקת, לשנת המסים 2001. מחדלים אלו מיוחסים לנאשמת 1 ומיוחסים אף לנאשם 2, כמנהל פעיל בנאשמת 1 "בכל התקופות הרלבנטיות לכתב האישום", כאמור שם.

 

♦ הנאשמת מצויה בהליכי פירוק אם לא פורקה בצו פירוק, על כן המחלוקות בתיק זה הינן אך באחריותו האישית של הנאשם, בתקופה בה פעלה החברה וניהלה את עסקיה.

 

♦ במהלך פרשת ההגנה, ביקש הנאשם לחזור בו מכפירתו בעובדות האישום הראשון עד החמישי, כולל לכתב האישום, שעניינם בעבירה של אי העברת ניכויים, עבירה בניגוד לסעיף 219 לפקודה ולהודות בעובדות אלו ובית המשפט נענה לבקשה והרשיעו, על פי הודתו בעובדות אלו, ב-5 עבירות בניגוד לסעיף 219 יחד עם סע' 224 לפקודה.

 

♦ ביחס לעבירה של אי הגשת דו"ח "בלי סיבה מספקת" קובע בית המשפט השלום בת"א (כב' השופט דן מור)  כי בניגוד לטענת ב"כ המאשימה בסיכומיה, נטל ההוכחה גם ליסוד של "בלי סיבה מספקת" מוטל על התביעה. בית המשפט מביע תמיהה מדוע סברה נציגת המאשימה כי דווקא על הנאשם נטל ההוכחה בעניין זה.

 

♦ ענייננו בהוכחת עובדה שלילית, המצויה כרגיל בידיעת הנאשם, ועל כן, די לתביעה בהבאת ראיות מעטות לעניין זה, שאז עובר נטל הבאת הראיות אל הנאשם לבסס את היסוד של "בלי סיבה מספקת", אולם עדיין בסיומו של הדיון, נטל השכנוע מוטל על כתפי התביעה ובמידה שנותר ספק סביר בקיומו של יסוד זה, או למעשה באי קיומו, הנאשם נהנה מהספק.

 

♦ כך אף לעניין הוכחת היסוד של "מנהל פעיל" כאמור בסעיף 224 א הנ"ל. אין המדובר בחלקו השני של סעיף חוק זה המטיל על המנהל הפעיל או הפקיד האחראי המבקש להוכיח שהעבירה נעבירה שלא בידיעתו או שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעת העבירה, את נטל ההוכחה, אלא שאנו עדיין בחלקו הראשון של סעיף החוק ועדיין על התביעה להוכיח את עובדת היותו של הנאשם מנהל פעיל.

 

♦ גם בעניין זה די לתביעה להביא ראיות מועטות ונטל הבאת הראיות עובר אל הנאשם.

 

♦ כונס הנכסים ולאחר מכן המפרק, הם שגבו את חובות חייבי החברה כעולה מדוח כונס הנכסים שהגישה ההגנה. הכונס אף מנע, באי מתן גישה לספרי הנהלת החשבונות של החברה ובאי תשלום לרו"ח של החברה את הגשת הדו"ח השנתי הנידון לאחר תאריך כינוס הנכסים. והעיקר הנאשם חזר בכל הודעותיו בפני חוקרי מס הכנסה על העובדה כי מונה כונס נכסים וכי ספרי החשבונות של החברה נלקחו ע"י כונס הנכסים והעתקי צווי בימ"ש אף נמסרו לחוקרים, אך נעלמו ולא צורפו כראוי להודעה.

 

♦ בהודעותיו מסביר הנאשם לחוקר כי החברה נמצאת בכינוס נכסים ופעילותה הופסקה מיום 23.11.02, והוא מוסיף כי כל החומר להנהלת חשבונות לשנת 2001 שהובאו על ידו למשרד רו"ח שלו נלקחו ע"י כונס הנכסים לפי הנחיית בית המשפט, וכל החומר אוחסן במחסני כונסי הנכסים. למרות דברים ברורים אלו נמנעו חוקרי מס הכנסה מלברר את הטענה עוד בתקופה הרלבנטית בשנת 2003, והסתפקו ברישום הדברים מפי הנאשם. אין המדובר אך במחדל חקירתי, אלא שניתן להניח כי אם היו החוקרים מבררים את טענות הנאשם, היה האישום בעבירה זו של אי הגשת הדו"ח נחסך ממנו וכלל לא היה מוגש נגדו.

 

♦ השאלה הניצבת בפני בית המשפט אינה השאלה הפורמלית של היחס בין מינוי כונס נכסים לבין חבותו של המנהל, כאורגן של החברה, להגיש את הדין וחשבון השנתי. ייתכנו נסיבות שונות, והדברים יוכרעו בכל מקרה ומקרה לגופו. אולם במקרה דנן, צו כינוס הנכסים מביא לשלילת גישתו של המנהל לחומר הנהלת חשבונות של החברה וכן להשעיית כל סמכויותיו, וכאשר מופסקת כל פעילות החברה והחברה מתגלגלת להליכי פירוק ואין בפני בית משפט כל ראייה לשיתוף פעולה בין המנהל לבין כונסי הנכסים, ברור שיש בכך משום, "סיבה מספקת".

 

♦ כמו כן מנהל החברה, ואין מחלוקת כי הנאשם הוא מנהל הנאשמת 1, כאמור במסמכי יסוד החברה, איננו יותר "מנהל פעיל". פרשנות המונח "מנהל פעיל" הינה אותו אדם הממלא תפקיד בפועל כמנהל החברה,דהיינו שולט על אותם תחומים מ"חיי" החברה, הקשורים לניהול העסקים, ניהול חשבונות ומילוי החובות על פי דין כלפי הרשויות, ובעיקר רשויות המס. כאשר מוכח בפניי, במידה הדרושה, כי המנהל מושעה מכל פעילות ואין לו יותר כל דרך להפעיל את החברה או לשלוט בנכסיה, הרי שהנאשם אינו "מנהל פעיל". לא  ניתן לטעון כי החברה לא הגישה את הדו"ח השנתי לשנת המס 2001 "בלי סיבה מספקת", כשחובה זו עוברת אף על נאשם 1 כמנהלה, כשאנו מדברים על המועד הרלבנטי של 31.1.03- כשהנאשם עבר את העבירה שבניגוד לס' 216 (4) לפקודה.

 

♦ מהאמור עולה כי התביעה נכשלה בהוכחות היסוד של " בלי סיבה מספקת" שבסע' 216 בו הוא הואשם הנאשם וכן כי נכשלה בהוכחת היותו "מנהל פעיל" כאמור בסע'  224 א', וזאת במועד בו היה על הנאשמת להגיש את הדו"ח השנתי.

 

♦ ביהמ"ש מזכה את הנאשם מעבירה בניגוד לסעיף 216 (4) יחד עם סעיף 224 א' לפקודה והנאשם מורשע על פי הודאתו, ב-5 עבירות בניגוד לסעיף 219 בצירוף 224 א' לפקודה.