נטל השכנוע על המערערת למרות שספריה לא נפסלו

♦ עניינו של ערעור זה הינו בשאלה על מי מוטל נטל הבאת הראיות– האם על המערערת, או שמא על המשיב. חברת מובילי צפון הארץ בני סעיד בע"מ (להלן: "המערערת") הינה חברה להובלת סחורות של חברת מי עדן בע"מ וחברת מי עדן ייצור (2007) בע"מ (להלן יחד: "מי עדן").

 

♦ לאור חילוקי דעות בין המערערת לבין מי עדן, חדלה האחרונה מלשלם למערערת בעבור שירותיה. למרות הפסקת התשלום המערערת המשיכה לעבוד עם מי עדן עד שיתרת החוב של מי עדן למערערת עמדה בסך העולה על חמישה מיליון ש"ח. מי עדן טענה כי המערערת גרמה לה לנזקים בסך של כשמונה מיליון ש"ח ובכוונתה לקזז את הסכום מיתרת חובה כלפי המערערת.

 

המערערת הגישה תביעה נגד מי עדן כתוצאה מהפסקת ההתקשרות עמה והנזק שנגרם לה, ובהסכם פשרה הוסכם כי סך של 5,028,603 ש"ח יקוזז מהתמורה המגיעה למערערת; יתרת הסכום תשולם על דרך קיזוז מהסכומים שיגיעו למערערת בגין שירותי ההובלה שתספק למי עדן.

 

על פי הסכמות הצדדים, הנפיקה מי עדן למערערת חשבונית על סך 5.8 מיליון ש"ח, עליה נרשם "מוצרים" בכמות.

 

החשבונית דווחה בדו"ח התקופתי של המערערת. אולם ועל אף שלא נטען כי נפל דופי בספרי המערערת, סירב המשיב לבצע את ההחזר למערערת, בטענה כי יש לזקוף הכנסות בגובה החשבונית הואיל ולא נמצאו עסקאות בגין המוצרים המצוינים בחשבונית.

 

♦ לטענת המערערת, מקום בו פנקסי החשבונות נמצאו תקינים, יש להטיל את חובת הראיה על המשיב. זאת ועוד, בפסיקה אומצה האבחנה בין שאלה "פנקסית" לבין שאלה "לבר פנקסית", כאשר מקום בו לא נפסלו פנקסי החשבונות ומדובר בשאלות פנקסיות נטל הראיה יחול על מע"מ.

מנגד, לטענת המשיב אין מקום לסטות מהכלל הקבוע בדין, לפיו הטוען ששילם מס או שהמס נוכה על פי חשבונית מס – עליו הראיה.

בנסיבותיו של מקרה זה, אין מדובר בשאלה "פנקסית", שכן תשובה לשאלה האם החשבונית שהוצאה משקפת את העסקה האמיתית, אם לאו, תלויה בראיות חיצוניות לספרים. המשיב אף הפנה להלכה הקובעת כי נטל השכנוע, כמו גם נטל הבאת הראיות, רובץ לפתחו של העוסק המבקש לנכות את מס התשומות, וזאת אלא אם פנקסיו נוהלו כדין ולא נפסלו, ובנוסף לכך מדובר ב"שאלה פנקסית", להבדיל משאלה "לבר פנקסית".

 

♦ המשיב מדגיש, כי אמנם ספריה של המערערת לא נפסלו, אולם החשבונית נושא ערעור זה הוצאה עבור "מוצרים", כך שככל שלטענת המערערת לא רכשה מוצרים ממי עדן, עליה להוכיח זאת באמצעות ראיות חיצוניות לספרים.

 

 

 

"חובת הראיה היא על המערער, אם הדו"ח אינו נתמך בפנקסי חשבונות שנוהלו כדין".

 

♦ ביהמ"ש סוקר פסיקה שנקבעה ע"י ביהמ"ש העליון וקובע, כי כאשר מדובר בשאלה "לבר פנקסית", דהיינו עובדות שאינן מוצאות את ביטוייו בפנקסים, הרי שבין אם העוסק ניהל פנקסים כדין ובין אם לאו, נטל השכנוע הוא עליו, ועליו לפתוח בהבאת ראיותיו. מנגד, כאשר השאלה שבמחלוקת היא שאלה "פנקסית, דהינו עובדות המוצאות את ביטוייו בפנקסים המנוהלים, הרי שהפנקסים יכולים לשמש אסמכתה לבירור השאלה, כך שאם פנקסי העוסק לא נפסלו, עובר נטל הבאת הראיות אל המנהל עפ"י הפסיקה, יש לבחון האם לנישום פנקסים שנוהלו כדין, ואם התשובה לכך חיובית, אזי יש לבחון האם יש בפנקסי הנישום כדי לתת מענה לכאורי לשאלה העובדתית השנויה במחלוקת.

מקום בו התשובה בשתי השאלות היא חיובית - נטל הבאת הראיות יועבר אל כתפי המנהל. במקרה דנן, ספרי המערערת לא נפסלו. יש לבחון האם השאלה שבמחלוקת בין הצדדים –אכן משקפים את העסקה האמיתית, אם לאו – היא שאלה "פנקסית" או שמא "לבר פנקסית".

 

♦ ביהמ"ש קובע, כי השאלה שבמחלוקת היא שאלה "לבר פנקסית", שכן המחלוקת עניינה בשאלה האם בפועל התבצעה עסקה בין המערערת לבין מי עדן על פי הרשום בחשבונית או שמא לא בוצעה כל עסקה בין הצדדים. מקורה של התשובה לשאלה הינה במסגרת העובדתית והראייתית שתונח לפני בית המשפט.

ביהמ"ש מסכם וקובע, כי אין בעובדה שספרי המערערת לא נפסלו כדי להפוך את נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, ואלה מוטלות על המערערת.

 

♦ הערעור נדחה.