ניכוי תשומות בשל חשבוניות מזויפות

♦ ערעור על החלטת מנהל מס ערך מוסף במחוז הדרום, מיום 26.8.03, לפיה נדחתה השגת המערער על שומת תשומות שהוצאה לו, (להלן: "ההשגה").
לדברי המערער, הנו חסר השכלה ושליטתו בקריאה וכתיבה של השפה העברית - דלה.
 לפקידי מע"מ התחוור, כי המערער נהג לקזז מס תשומות על פי חשבוניות מס על שם עוסקים שונים, שהוצאו לו שלא כדין;
 בפועל התחוור, כי המערער ניהל את עסקו באמצעות אדם בשם תייסיר אבו סנינה (להלן: "אבו סנינה"), תושב אזור חברון ואזרח הרשות הפלסטינית, אשר ממנו רכש המערער שטחי עץ. תחילה אבו סנינה הוציא בגין משטחי העץ חשבוניות מס ערוכות כדין, של הרשות הפלשתינית (חשבוניות "P"), אולם החל מחודש מרץ 2000, הוא חדל והעביר למערער את חשבוניות המס, נשוא הערעור, הנושאות כאמור, שמותיהם של ספקים שונים בתחום העץ, המצויים בישראל, הגם שמשטחי העץ לא נרכשו על ידו מהם וממילא הוא אף לא קיבל מהם את חשבוניות המס, אשר נמצאו מזויפות.
♦ הסוגיה השנויה במחלוקת בין הצדדים, הינה בשאלת הידיעה של המערער – באם אכן ידע בעת שניכה את תשומות מס בגין חשבוניות המס – כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות, או שמא האמין בתום לב, לאחר שערך בדיקות ונקט אמצעי זהירות סבירים, כי מדובר בחשבוניות מס מקוריות.
וכן, באם יש לבחון את התנהגותו של המערער על פי המבחן אובייקטיבי או שמא על פי המבחן סובייקטיבי.
ובאשר למבחן האובייקטיבי – אף אם יש להחילו, הרי שאם יוכח, כי המערער נקט צעדים זהירים, בגדרם בדק את זהות העוסק וכן בחן תוכנן של חשבוניות המס וצורתן ללמדך, כי לא התרשל – וחרף הבדיקות שערך נבצר ממנו לגלות את הפסול שדבק בהן – כי אז תקום לו הזכות לנכות את מס התשומות חרף היות החשבוניות מזויפות.
♦ המערער טוען, כי נפל קרבן למעשי רמיה של אבו סנינה, אשר סיפק לו חשבוניות מס מזויפות, על שם עוסקים שונים, בתואנה כי עמם בצע העסקאות ומהם רכש את משטחי העץ.
לטענת המערער, עבד עם רואה חשבון מוסמך, עליו סמך כי יעשה עבודתו נאמנה וינהל את ספריו כדין ובדרך ראויה.
בנסיבות אלו, טוען המערער, כי הוא נקט בכל האמצעים לשם ניהול עסקו בדרך ראויה ועל כן, אף אם בדיעבד התחוור, שהחשבוניות עליהן דיווח ובעטיין ניכה מס תשומות, היו מזויפות – אין הוא נושא באחריות למעשי הזיוף ועל כן, שומה היה על מנהל מע"מ לאשר את ניכוי התשומות על פיהן.
המערער סמך טענתו על ההלכה הפסוקה, כפי שנקבעה בע"א 3758/96 סלע חב' למוצרי בטון בע"מ נ. מנהל מע"מ (להלן: "פס"ד סלע") לפיה, אף כאשר המבחן להתנהגותו של נישום הוא אובייקטיבי, הרי שבמקרים חריגים, בהם הנישום נוקט באמצעי זהירות סבירים ולא מתרשל – יש להכיר בניכוי מס התשומות שביצע בגין חשבוניות מס, אף אם אלו התגלו בדיעבד כמזויפות.
♦ המשיבה טוענת, כי אין זיקה בין חשבוניות המס נשוא ההשגה לבין הצדדים לעסקאות, שכן, אין חולק שה"ספקים" ששמם מופיע על גבי החשבוניות לא מכרו למערער את משטחי העץ וממילא, המערער, לא רכש אותם מהם.
לטענת המשיבה, בפועל העסקאות נערכו בין המערער לבין אבו סנינה ועל כן, עליו היה להוציא חשבוניות מס למערער. המשיבה טוענת, כי הליקויים שבחשבוניות גלויים לעין וכל הדיוט יכול היה להבחין בהם.
 
ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע -כב' הש' ו.מרוז:
 
♦ ביהמ"ש קבע, כי על המערער מוטל הנטל להוכיח, כי חשבוניות המס, אשר בגינן ניכה מס תשומות – הוצאו ונערכו כדין וכי הוא קיבל מהספקים, מוציאי החשבוניות לכאורה, את לוחות העץ.
המערער לא עמד בנטל המוטל עליו. הוכח, כי מדובר בחשבוניות מס שהוצאו שלא כדין, מבלי שהיה למערער קשר עסקי עם הספקים.
♦ ההלכה הפסוקה (פס"ד סלע) קבעה, כי יש להחיל על סעיף 38(א) לחוק מע"מ את המבחן האובייקטיבי, קרי, יש לבחון אם העוסק "הסביר" היה רואה בחשבונית המס נשוא הניכוי – חשבונית שנערכה כדין. זאת ועוד; עוסק רשאי לנכות מס תשומות רק בגין חשבונית מס שניתנה לו על ידי נותן השרות – ובעניינו הדבר לא אירע. לפיכך, אמונתו הסובייקטיבית של העוסק, לפיה הוא אוחז בחשבונית מס ערוכה כדין, לא תסייע לו לעניין זכותו לקיזוז התשומות.
החריג כאמור, מתקיים רק מקום בו הוכח, שהנישום עשה כל אשר היה לאיל ידו להבטחת תקינותן של החשבוניות וחרף זאת, בדיעבד נודע כי זויפו. במקרה כזה, יינתן היתר לניכוי מס התשומות.
♦ עפ"י ביהמ"ש, העיון בחשבוניות המס, נשוא ההשגה, מלמד, כי אלו היו מזויפות. לא נדרשת מיומנות או מקצועיות כדי להבחין בכך. טענת המערער, לפיה השכלתו הדלה ושליטתו החלקית בקריאת השפה העברית עמדו בעוכריו ולא אפשרו לו לאתר את הליקויים שבחשבוניות – לא תסייע לו. אף הטענה, לפיה סמך על רואה החשבון, אשר באמצעותו ניהל את ספריו - לא תעמוד לו. אין בשכירת שרותיהם של אחרים, כדי לפטור את המערער מאחריותו לניהול עסקו. אין הוא רשאי לתלות את הקולר באשמם של אחרים, מה גם שהוכח, כי היה מודע למעשיהם. ביהמ"ש קבע, כי על אדם הבוחר לנהל עסק, לשאת באחריות לניהולו. "כפי שאיש לא ירהיב עוז לעסוק במקצועות הרפואה, ההנדסה או המשפטים, אלא אם למד והוכשר לעסוק בהם – כך אין לצפות מאדם אשר אינו מבין מאומה בניהול עסק, כמו גם, אין ביכולתו לשלוט בעסקו בשל אי ידיעתו את השפה – כי ינהלו".
 
תוצאה:
♦ הערעור נדחה.
 
ניתן ביום 11.11.07
ב"כ המערער: עו"ד ד.גולן.
ב"כ המשיב: עו"ד ט.שטיין, פרקליטות מחוז דרום.