סיווג הכנסה: הלוואת מנהלים או משיכת שכר?

♦ חברת אמבולנס חנוך בע"מ (להלן: "המערערת") הינה חברה המספקת שירותי הסעה פרטיים לחולים, הובלת נפטרים ושירותים נלווים למשפחות הנפטרים. ספרי המערערת נפסלו לכל אחת מהשנים 1999-2002 על ידי פקיד שומה חולון (להלן: "המשיב") לאחר שתקבולים מעסקיה לא נרשמו בכל אחת משנות המס האמורות. ערעור שהגישה המערערת על פסילת ספריה נדחה וערעור על פסק הדין שהגישה המערערת לבית המשפט העליון נמחק בהסכמתה. הדיון הנ"ל נסב על ערעור על שומות שקבע המשיב למערערת לשנות המס 2000 ו-2002 וערעור נוסף על שומות שקבע המשיב למר חנוך קריינוביץ, בעליה של המערערת (להלן: "המערער") לשנות המס 2001, 2002 ו-2003.

 

♦ לטענת המערערת, השומות שקבע המשיב אינו מבוססות והן הסתמכנה על קביעות שרירותיות. לטענת המערערת, הצהרותיה לשנות המס היו סבירות ותאמנה את המציאות העסקית בה פעלה.

לטענת המערער, בשנים 1997-2003 הוא לווה כספים המערערת אשר חייבה אותו בריבית בגין ההלוואות. עוד טען המערער, כי בתקופה האמורה פרע חלק מההלוואות. בהתחשב בכך, טען המערער, כי אין בהעדר הסכמי הלוואה כדי לשלול את קיומן של ההלוואות. כן טען המערער כי אפילו לא יתקבלו טענותיו, אין המשיב רשאי לייחס לשנות המס שבערעור (2001 - 2003) משיכות כספים שנעשו על ידי המערער בשנים 1997 - 2000.

 

♦ לטענת המשיב, ההכנסה עליה הצהירה המערערת לשנות המס 2000, 2001 ו-2002 לא הייתה סבירה. על כן, ונוכח פסילת ספריה, קבע המשיב את הכנסת המערערת לשנות המס האמורות לפי מיטב השפיטה. לעניין המערער, טען המשיב כי הוא לא החזיר כספים שמשך מקופת המערערת. עוד טען המשיב, כי מבדיקת כרטיס הנהלת החשבונות של המערער אצל המערערת עלה, כי חלק ממשיכות הכספים, הן בגין הוצאות דלק פרטיות, תשלומים למינימרקט, נעליים, חתונה, טלפון ביתי, כרטיסי טיסה ועוד, ומאופיין מהוות משיכות אלה הוצאות פרטיות שיש לראותן כהכנסתו של המערער לצרכי מחיה.

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בפני כב' השופט מגן אלטוביה:

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי יאשר שומה לפי מיטב השפיטה שנקבעה לנישום שספריו נפסלו, אלא אם ישכיל הנישום להוכיח שהשומה שרירותית או מופרכת מיסודה או בנויה על הנחות של עובדה מוטעות ביסודן. מעדותו של המפקח שבנה את שומות המערערת נשוא הערעור, רו"ח אסטרוגו, ושעיקר טענותיה של המערערת נוגעות לקביעותיו ביחס להכנסותיה מהסעות חולים ונפטרים, עולה כי במחדליה ו/או פעולותיה בזמן אמת, שללה המערערת אפשרות להתחקות אחר מספר הנסיעות שביצעה בפועל בשנים הרלוונטיות, ועניין זה יש לזקוף לחובתה. לעניין המערערת, קבע ביהמ"ש, כי יש לדחות את ערעורה בכפוף לקביעותיו ביחס להכנסה הממוצעת של המערערת מהסעת חולים והובלת נפטרים.

 

♦ לעניין ערעור המערער, נקבע כי בהתחשב בעובדה שהמערער היה למעשה הבעלים של המערערת, אפשר אין בכך שלא הוצג הסכם הלוואה שנכרת בין המערער כמנהל המערערת לבין המערער באופן פרטי כדי לשלול את האפשרות שבזמן אמת ראו המערערת והמערער בתשלומים ששילמה המערערת בגין הוצאותיו של המערער כהלוואה. מצד שני, העובדה שהמערער היה המוציא והמביא בכל הקשור בהתנהלות המערערת תומכת באפשרות שמשיכות כספים קטנות מקופת המערערת, מהוות למעשה משיכת כספים ע"ח משכורתו של המערער כפי שסבר המשיב. במצב דברים זה ובהתחשב בנטל המוטל על הנישום, נראה כי נכון לחייב את המערער להציג הסכם הלוואה בו מעוגנת זכותו של המערער למשיכת כספים באופן שנמשכו והתנאים להחזר ההלוואה. מחדלו של המערער להציג הסכם כאמור פועל לרעתו. ברגיל, משיכות של בעל שליטה מחברה בשליטתו, בפרט בחברה שבה בעלים בודד או ספורים, לפרקי זמן ארוכים, תהווה הכנסה חבה במס. זאת כמובן אגב בחינת משיכות שכר שביצע הבעלים וששולם בגינן מס ונסיבות בעלות טעם מיוחד המצדיקות נטילת הלוואה מן החברה במקום מהבנק, אירועים מיוחדים שלצרכיהם ניטלת ההלוואה, שעורי ריבית גבוהים בבנק, קשיים במתן בטוחות למוסד כספי, פרקי הזמן עד לפירעונה וכיוצא באילו. משיכות חוזרות ונשנות מהחברה יטו להיחשב כמשיכות שכר. אמנם המחוקק מכיר בהלוואות מסוג זה ואף קבע מנגנון זקיפת ריבית משזו לא נקבעת בין הצדדים או כשכזו נקבעת וגלומה בה הטבה, אולם מנגנון זה נועד להלוואות של ממש, הלוואות שהן חד פעמיות ושיש הצדקה עסקית כלכלית אישית או אחרת לנטילתן כמו גם לנתינתן. ביהמ"ש ראה, כי נסיבות העניין לא הביאו לשכנועו במידה גבוהה על קיומה של הלוואה של ממש.

 

♦ עוד נקבע, כי משבחר המערער להציג משיכותיו כהלוואה, והלוואה זו נותרת תלויה ועומדת ללא פירעון וללא מועד פירעון צפוי, קמה למשיב הזכות לסווג בשנת המס שאותה הוא בוחן את ההלוואה כהכנסה. נקבע, כי יש לדחות גם את ערעור המערער ויש להפחית חיובי ריבית שנזקפו לחובתו בכרטסת שלו אצל המערערת בשנות המס, שהרי לא ניתן למסות ההטבה של המערער במשיכות ללא ריבית אם המשיכות עצמן מסווגות כשכר ולא כהלוואה.

 

♦ הערעורים נדחו.