העיתון המקצועי לענייני מסים

עורכים מקצועיים: יעקב גולדמן, עו"ד. אורי גולדמן, עו"ד
מנהל מערכת: אורי גולדמן, עו"ד

יום ב' 25.11.2024
גליון 765 פורסם ביום ה' 14.12.2023

תסדיר: 2024-11-25

סמכות המנהל לפתוח שומות לפי סעיף 147 לפקודה

גירסה להדפסהגירסה להדפסה
מספר הגיליון: 
668
קישורית לפסיקה מקורית: 
ע"מ (ת"א) 1034/07 יורם באומן נ' פקיד שומה ת"א 1
תאריך: 
04/07/2013
♦ חברת ניצן הוחזקה עד ליום 15.6.2002 ע"י המערערים בחלקים שווים, כך שכל אחד מהם החזיק ב- 24.5% מהון מניות החברה. ביום 15.6.2002 נמכרו כל מניות חברת ניצן לחברת באומן. תמורת המכירה נקבעה בהתאם להערכת שווי שנעשתה לחברת ניצן. בהתאם, המערערים דיווחו על רווח הון אשר כולו מהווה רווחים ראויים לחלוקה, כמשמעות המונח בסעיף 94ב לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), החייבים במס בשיעור 10% בלבד. ביום 16.9.2003 נחתמו "הסכם בעניין שומת מס הכנסה" (להלן: "הסכמי השומה") בין המשיב לבין חברת באומן, חברת ניצן וחברת חילזון השמים בע"מ (להלן: "חברת חילזון"), גם היא חברה הקשורה למערערים. בהסכמי השומה הוסכם, כי יוקדם מועד ההכרה בחלק מהכנסות חברת באומן, כך שלהכנסתה המוצהרת לשנת המס 2002 יתווספו הכנסות שדווח על ידה בשנת המס 2003; כי הכנסותיה של חברת ניצן לשנת המס 2002 יהיו הכנסותיה המוצהרות; כי הכנסותיה של חברת חילזון לשנת המס 2002 יהיו הכנסותיה המוצהרות, וכי לעת מכירת מניות חברת חילזון יושת מס בשיעור 25% (ולא 10%) על יתרת הרווחים הראויים לחלוקה לסוף שנת 2002.
♦ ביום 26.12.2006 "פתח" הגורם שהוסמך ע"י המנהל את שומתם של המערערים לפי סעיף 147(א) לפקודה והוציא צווים למערערים לפי סעיף 152(ב) לפקודה. בשומות אלו חלקו המשיבים על רווח ההון והרווחים הראויים לחלוקה שחושבו ע"י המערערים. לגישת המשיבים, נפלה טעות בהערכת השווי, כאשר עיקר ביקורת המשיבים ממוקדת כלפי השווי שנקבע לשטרי הון שבבעלות החברה, שהינו שווי נמוך משווים המאזני. בנוסף, קבעו המשיבים, כי לא היה מקום להקדים את הכנסות חברת ניצן בסך 5,000,000 ש"ח משנת המס 2002 לשנת המס 2001 באופן אשר מקטין את הרווחים הראויים לחלוקה בגין המכירה. לחילופין, קבעו המשיבים, כי כל עסקת מכירת מניות ניצן לחברת באומן היא עסקה מלאכותית, כמשמעות המונח בסעיף 86 לפקודה.
♦ החלטת המנהל לפתוח את שומת המערערים הובילה את חברת באומן להגיש תביעה כנגד המשיבים (להלן: "פסק דין באומן"), בה נטען, כי פתיחת השומה מהווה הפרה יסודית של הסכמי השומה, מאחר שהסכמי השומה מהווים מכלול אחד של הסכמים אשר כלל גם הסכמות בעל פה בנוגע לשומות היחידים. טענת חברת באומן נדחתה שם ע"י ביהמ"ש תוך שנקבע, כי לא השתכנע, כי שומות היחידים היוו חלק ממכלול ההסכמים שנחתמו בין המשיבים לבין החברות.
♦ המערערים טוענים, כי לא נתקיימו תנאים המקנים למנהל את הסמכות לקבוע את שומות המערערים בצו לפי סעיף 147(א) לפקודה, וכן הם הצביעו על שורה של פגמים שנפלו לטענתם בהליך פתיחת השומות. המערערים חוזרים על הטענה שנדחתה בפס"ד באומן. המערערים טוענים, כי הערכת השווי התבססה על כך ששטרי ההון ייפרעו בתשלומים שנתיים שווים לאורך 14 שנה ולטענת המערערים כך אכן היה. לעניין חישוב הרווחים הראויים לחלוקה, טענו המערערים, כי אין לקבוע את יתרת הרווחים הראויים לחלוקה דרך שומות המערערים, אלא הדבר צריך להיעשות דרך שומתה של חברת ניצן. עוד נטען, כי הקדמת הכנסות חברת ניצן נעשתה בכדי להציג את הכנסות ניצן על בסיס מצטבר ולא על בסיס מזומן, כפי שחברת ניצן נדרשה ע"י המשיב. לעניין טענת המלאכותיות טענו המערערים, כי קיים טעם מסחרי ביסוד ההחלטה למכור את מניות ניצן לחברת באומן, והוא ריכוז החזקות המערערים בחברה אחת לקראת מכירת המניות לצד שלישי.
 
ביהמ"ש המחוזי בת"א – כב' הש' מגן אלטוביה:
♦ בפס"ד באומן נקבע, כי לא הוכח, שהסכמי השומה היוו חלק מהסכם כולל.  משכך, הדרך הייתה פתוחה לכאורה בפני המערערים, אשר לא היו בעלי הדין בפס"ד באומן, להציג ראיות או עדויות נוספות אשר יתמכו בתיאוריית "ההסכם הכולל". בערעור לא הוצגה כל ראיה נוספת אשר עשויה הייתה לתמוך בתיאוריית "ההסכם הכולל" של המערערים. לאור זאת, פתיחת שומות המערערים בצו לפי סעיף 147 אינה מהווה פתיחה של תניות במסגרת הסכם שומה.
♦ ביהמ"ש קבע, כי הנטל להוכיח, כי שטרי ההון אכן נפרעו ב-14 תשלומים שנתיים שווים, מוטל לפתחם של המערערים. בנקל יכלו המערערים להציג נתונים ממערכת הנהלת החשבונות של החברות אשר יסתרו את טענת המשיבים. עם זאת, המערערים לא הציגו בפני ביהמ"ש כל מסמך או נתון אשר יעיד על כך שאכן שטרי ההון נפרעו באופן הנטען. לאור זאת, ביהמ"ש קיבל את עמדת המשיבים, כי בפועל שטרי ההון לא נפרעו באופן שבו נטען שייפרעו במסגרת הערכת השווי.
♦ ביהמ"ש קבע, בענין הקדמת הכנסות חברת ניצן לשנת 2001, כי עפ"י סעיף 94ב(ב) לפקודה, רווחים ראויים לחלוקה הינם "רווחים כאמור שנצטברו בחברה מתום שנת המס שקדמה לשנת רכישת המניה עד תום שנת המס שקדמה לשנת המכירה שלה...". הקדמת הכנסות בסך 5,000,000 ש"ח משנת המס 2002, היא שנת מכירת מניות חברת ניצן, לשנת המס 2001, היא שנת המס שקדמה לשנת המכירה, הגדילה לפיכך את הרווחים הראויים לחלוקה. המערערים טענו, כי אין מקום להתערב בקביעת הרווחים הראויים לחלוקה בחברת ניצן במסגרת שומת המערערים, אלא במסגרת שומת החברה. טענה זו הועלתה בבקשה המקדמית של המערערים ונדחתה כבר. המשיבים הודיעו, כי ככל שייקבע, כי חברת ניצן שגתה בכך שהקדימה הכנסותיה, שומתה תתוקן בהתאם להוראות ביהמ"ש. ביהמ"ש קבע, כי שומות ניצן לשנים 2001 ו-2002 יתוקנו באופן שהכנסה בגובה 5,000,000 ש"ח תועבר משנת המס 2001 לשנת המס 2002.
תוצאה:
♦ הערעורים נדחו.
ניתן ביום 25.6.13
ב"כ המערערים: ד"ר אמנון רפאל
ב"כ המשיבים: עו"ד אריק ליס, פרק' ת"א (אזרחי)

 

הורד את הגליון בפורמט PDF ליצירת קשר בנושא פסיקה זה - לחץ כאן

מס פקס בע"מ
רח' החשמונאים 90
קומה 2
תל אביב ת.ד 20445

טל. 03-6966733
פקס. 03-6966744

info@masfax.co.il

 

 

 

אין האמור באתר מהווה יעוץ משפטי, יעוץ מקצועי, חוות דעת, סקירת המצב המשפטי ו/או הדין הרלבנטי.

ליעוץ משפטי ניתן ליצור קשר עם משרד עורכי הדין גולדמן ושות'

הנני מסכים/מסכימה לתקנון האתר.