עבירות מס ושיקולים לקולה

♦ נגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בטבריה בת.פ. 2540/05, ובו יוחסו לו אישומים בגין עבירות על פי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף"),  שעניינם אי עשיית המוטל עליו לעניין רישומו, הוצאת חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן או לאחר שנאסר עליו לעשות כן, הוצאת חשבוניות מס ואי תשלום במועד את המס הכלול בה ואי הגשת 10 דוחות תקופתיים במועד בדרך שנקבעה בחוק מס ערך מוסף ובתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו- 1979, להלן: ("תקנות מס ערך מוסף"), מבלי לצרף את מלוא התשלום הנובע מהם בסך 45,876 ₪.

 

♦ המערער הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובית משפט השלום בטבריה הרשיע אותו על פי  הודאתו.

 

♦ לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, גזר בית המשפט קמא על המערער את העונשים הבאים:

(1) מאסר לתקופה של 30 חודשים, מהם 18 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעבור ויורשע על כל אחת מהעבירות בהן הורשע בכתב האישום, הפעלת המאסר המותנה של 6 חודשים אשר הוטל על המערער בת.פ. 3556/00 בבימ"ש השלום בטבריה; כאשר מחציתו הופעל באופן חופף ומחצית באופן מצטבר, כך שהמערער ירצה סך הכל 21 חודשי מאסר בפועל.

(2) קנס בסך 60,000 ₪ או שנת מאסר שישא המערער בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו. הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, כאשר התשלום הראשון בתום 30 יום מיום מתן גזר הדין, בעוד שאי תשלום אחד התשלומים מעמיד את היתרה לפירעון מיידי.  

 

♦ על פסק דין זה הגיש המערער ערעור, לבית משפט המחוזי נצרת, אשר הופנה כלפי חומרת העונש.

 

♦ יש להחמיר בענישתם של עברייני מס, ע"י הטלת עונשים חמורים ומרתיעים הן לעבריין המסוים והן לכלל. אך חומרת הענישה נשקלת לפי הנסיבות הרלוונטיות, ובין אלה גם הנסיבות האישיות, אם כי המשקל שיש לייחס לנסיבות אלה בד"כ הינו נמוך לעומת המשקל של האינטרס הציבורי, שהוא המכריע בקביעת העונש. המערער טוען נגד חומרת גזר הדין לאור נסיבותיו האישיות שעיקרן מחלת בנו (חולה בניוון שרירים) כמו גם מצבו הבריאותי שלו עצמו, והמצב הכלכלי הקשה הנובע מנסיבות אלה עת מדובר במשפחה המונה 6 נפשות בעוד שהמערער הנו המפרנס היחיד בה.

 

♦ בימ"ש קמא מחד, הדגיש את מדיניות הענישה הראויה בעבירות פיסיקליות שהיא הטלת מאסר בפועל שלא ירוצה בעבודות שירות, מתוך מגמה להמחיש את חומרת העבירה ולהרתיע את הציבור, וכי אין מדובר במעידה חד פעמית של המערער, שאף לא נרתע מביצוע העבירות חרף מאסר על תנאי של 6 חודשים שרחף מעל ראשו. מאידך נתן את דעתו לנסיבות האישיות של המערער ולמצבו הכלכלי הקשה, וכי המערער הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר, ואף ניסה להשיב את הכספים לקופת המדינה, נוסף לעובדת היותו מפרנס יחיד עם משכורת נמוכה, והיותו חולה בעצמו. לטענת בית המשפט המחוזי שגה בית משפט קמא בבואו לערוך את האיזון הראוי בין חומרת המעשים לנסיבות האישיות של המערער. אמנם יש ליתן לנסיבות האישיות של הנאשם שיקול נמוך מול האינטרס הציבורי, עם זאת בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק למחלת בנו של המערער ולשיהוי בהגשת כתב האישום.

 

באשר לטענת ב"כ המערער לעניין הפעלת התנאי כי המדובר בתנאי בר הפעלה ולא חב הפעלה, קובע בית המשפט המחוזי כי דין טענה זו להידחות. המערער הורשע באי הגשת 10 דוחות תקופתיים בניגוד לסעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף + סעיף 67 (א) לאותו חוק + תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף. כל אחד מ- 10 הדוחות מהווה עבירה עצמאית. מכל מקום, גם אם תאמר, כי המדובר בדוחות רצופים ויש לראותם כעבירה אחת, גם אז ונוכח חומרת מעשיו של המערער, לא היה כל מקום לשקול הארכת התנאי.

 

♦ עונש מאסר בפועל יומר ל-11 חודשים (במקום 18 חודשים), ויופעל התנאי לששה חודשים, כאשר מחציתו תוטל באופן חופף ומחציתו האחרת תוטל באופן מצטבר. הקנס יופחת ל-40,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתם. יתר מרכיבי גזר הדין יישארו על כנם.