עיכוב ביצוע גביה "פיזית"

♦ המבקש, עו"ד עצמאי במקצועו, עתר לעיכוב ביצועו של פסק דין מיום 29.10.97, עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט העליון (ע"א 562/08), כאשר פסק הדין, עניינו היה דחיית ערעורי המבקש, שהדיון בהם אוחד, כנגד החלטות ושומות מס הכנסה שניתנו בעניינו, ובהם גם החלטה בדבר פסילת ספריו.
 
ביהמ"ש המחוזי בב"ש - כב' הש' א. ואגו:
 
♦ נקודת המוצא בבקשות מסוג זה, המופנות כנגד ביצוע פסק דין שהוא כספי, הן, שבדרך כלל אין לעכב הביצוע (ר' למשל ע"א 6647/98, גנן נ' פ"ש),למעט באם מצליח המבקש להראות באורח משכנע, שסיכויי ערעורו טובים, שאם לא יזכה בעיכוב ביצוע קשה יהיה להחזיר את המצב לקדמותו כגון שלא יוכל להיפרע מבעל דינו את אשר שילם, ושעיכוב הביצוע המבוקש לא יפגע באופן בלתי מידתי בצד שכנגד.
 
♦ המבקש מיקד רבות מטענותיו באיתנות ערעורו, לשיטתו, והוא מצרף את הודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, ובה מצויינים פגמים ונקובות טעויות רבות שמצא המבקש בפסק הדין.
 
♦ מטבע הדברים, לא נכנס ביהמ"ש לעובי הקורה של טענות אלה, ולא עסק בהערכת סיכויי הערעור לגופם.
 
♦ אין גם טענה, כמובן, שאם תגבה המדינה את חוב המס המגיע לפי חישובי הצדדים, ליותר ממיליון ₪, כי אז באם יבוטל פסק הדין, יקשה על המדינה להשיב סכום זה למבקש, ובמישור זה אין חשש כי יגרם למבקש נזק בלתי הפיך כלשהו.
 
♦ ביהמ"ש הניח, כי חרף הסכום הלא מבוטל שבו מדובר, אין חשש כי לרשויות המס יגרם נזק בלתי הפיך אם עד לסיום הדיון בערעור יעוכב ביצוע פסק הדין, ואין חשש, כי חסרונו של הסכום האמור מקופת המדינה, יגרום לה נזק משמעותי, מלבד כמובן הפגיעה המסויימת באינטרס הציבורי הכללי המצריך גבייה מהירה ויעילה ככל האפשר של חובות המס מהנישומים, לא כל שכן כאלה אשר עניינם כבר לובן ונדון בבית המשפט ונפסק לחובתם.
 
♦ משום כך, לב הטענה שהעלה המבקש, מעבר לסוגיית סיכויי הערעור, הינה טרוניתו, כי אם ימומש פסק הדין, וינקטו כלפיו הליכי גביה "אגרסיביים", כגון עיקולי רכוש ומימוש נכסים, הוא עלול להתמוטט כלכלית, באופן בלתי חוזר, ומשרד עורכי הדין שהוא מפעיל יסגר, ולו ולמשפחתו יגרמו נזקים קשים ביותר, וכאמור בלתי הדירים.
 
♦ ב"כ המשיב התנגד נחרצות למבוקש. הוא טען, בתשובתו, כי מדובר בלא יותר מנסיון לדחיית הקץ ובמטרה "להרוויח זמן", כי אין כל ערובה או ביטחון שאם ידחה הערעור, כי אז ניתן יהיה בבוא העת לגבות את החוב באותה מידת אפקטיביות שניתן הדבר אולי היום, ושהטענה, כי יגרם למבקש נזק בלתי הפיך אינה מבוססת והיא בגדר ספקולציה גרידא.
 
♦ עוד טען ב"כ המשיב, כי סיכויי הערעור אינם טובים, אך ביהמ"ש לא דן בטענה זו.
 
♦ ביום 15.1.08, ולפי "בקשה בהולה לצו ארעי" שהונחה בפני ביהמ"ש, בעקבות התראות לפני פריצה ועיקול שקיבל המבקש בסמוך לכך, ניתן על ידי ביהמ"ש צו ארעי, האוסר ביצוע הליכי גביה אצל המערער – מבקש, פרט להליכים רישומיים, כגון עיקולים וצווי כינוס נכסים.
 
♦ ביהמ"ש קבע, כי לא הוכח די הצורך האלמנט העיקרי והמרכזי שניתן להיבדק במסגרת בקשה זו – סוגיית הנזק הבלתי הפיך העלול להיגרם למבקש ולמשפחתו, להבדיל מסוגיית סיכויי הערעור שבה ביהמ"ש אינו יכול לעסוק.
 
♦ המערער לא הניח תשתית מספקת, מהיבט פירוט מדויק של נכסיו, חסכונותיו, אפשרויותיו לגייס מימון כזה או אחר לתשלום חובו, ולו על דרך פריסתו לתשלומים, על מנת שניתן יהיה לשקול במדויק ובאופן מושכל עד כמה טענתו במישור זה מבוססת ועד כמה המשך הליכי הגביה יביאו להתמוטטות כלכלית ואף במישורים אחרים לו ולמשפחתו, כפי שהוא טוען, בלהט, בבקשה, בתצהיר הנלווה, ובתגובת בא כוחו על תשובת המשיב.
 
♦ במישור זה, קבע ביהמ"ש, שניתן ואפשר היה לעשות יותר במישור הראייתי ולשכנע את ביהמ"ש, כי אכן אין בידי המבקש לגייס סכומים ומקורות לפירעון פסק הדין, וכי אם לא יעתר לבקשה, כי אז יאלץ ביהמ"ש לסגור את משרדו, שכן כל הציוד יעוקל וימכר, וכי יאלץ לפנות את ביתו, וכפי שהוא טוען, הוא ומשפחתו "נזרק מביתנו לרחוב", ויהפכו לחסרי כל ונתמכי סעד, כטענתו.
 
♦ משכך, ובהעדר תשתית נאותה לטענה זו, הבקשה נדחתה.
 
התוצאה:
♦ הבקשה נדחית.
 
♦ עם זאת – לפי קבע ביהמ"ש, כי אפשר שבאיזון הכולל תעשה קביעה על ידי כב' ביהמ"ש העליון שסיכויי הערעור כה טובים, עד כי משקל טענה זו עשוי לגבור על השיקולים האחרים, ולהצדיק את עיכוב הביצוע עד לדיון בערעור, ולפיכך הורה ביהמ"ש, כי על מנת לאפשר פניית המשך של המבקש לכב' ביהמ"ש העליון, יוותר על כנו למשך 30 יום נוספים, אותו צו ארעי המונע פעולות גבייה "פיזיות" כגון, הוצאת מטלטלין מחזקת המבקש ומכירתם. הצו אשר ניתן, כאמור ביום 15.1.08.
 
 
ניתן ביום:27.1.08.
ב"כ המבקש: עו"ד י. ציוני.
ב"כ המשיב: עו"ד שילה, פרקליטות מחוז דרום.
 
♦ הערת המערכת: יצוין, כי על פי ההלכה הפסוקה, משהגיש המערער ערעור לבימ"ש בדרגה גבוהה יותר, שמורה למערער הזכות להגיש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע לבימ"ש שדן בערעור, במקרה דנן-ביהמ"ש העליון.