עליון - עסקה מלאכותית או טענת התיישנות ?

♦ המבקשת היא חברה אשר התאגדה בשנת 2000, ועד לשנת 2002 הייתה לה פעילות עסקית בתחום מתן שירותי מידע ופרסום פיננסי באינטרנט. נכון לשנת 2003 עמדו הפסדיה הצבורים של המבקשת על סך של 35,916,946 ש"ח. בחודש ספטמבר 2003 נרכשה השליטה במבקשת ע"י בעלי עניין בה (להלן: "עסקת הרכישה"), ובשנת 2004 החלה לעסוק בתחום של שיווק תוכנות לשוק ההון עבור חברות הנמצאות בבעלותם של בעלי השליטה. בשנים 2006-2004 קיזזה המבקשת את ההפסדים הצבורים כנגד הכנסותיה, ואין מחלוקת על כך שדוחותיה של המבקשת עבור שנות מס אלה לא נבחנו ע"י המשיב ואושרו כמוצהר. התמונה השתנתה בשנים 2008-2007, לגביהן דחה המשיב את הצהרת המבקשת והשגתה ולא התיר קיזוז הפסדים משנים עברו, בקבעו, כי מדובר בפעולה מלאכותית שנועדה להביא להפחתת מס בלתי נאותה. חלף זאת, הוציא המשיב שומות בגין שנים אלה בצו מכוח סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה"), ועל כך הגישה המבקשת ערעור. יצוין, כי המשיב לא הוציא שומות ביחס לשנים 2006-2004, מאחר שהמועד להוצאתן חלף. קיזוז ההפסדים עבור שנים אלה נותר על כנו.

 

♦ המבקשת הגישה ערעור לביהמ"ש המחוזי על השומות שהוצאו, ולצדו בקשה לקבל את ערעורה על הסף על בסיס שתי טענות: האחת, כי עסקת הרכישה הסתיימה בשנת 2003, וביחס למועד זה חלף המועד הקבוע בסעיף 145(א)(2) לפקודה לקביעת שומה לפי מיטב השפיטה. לפיכך, המשיב מנוע מלתקוף את תוצאות השומות לשנים אלו, לרבות ההפסדים העסקיים שהועברו משנה לשנה; והשניה, כי אישור דוחות המבקשת בגין שנות המס 2006-2003 יצרו אצל המבקשת הסתמכות, אשר גרמה לאי שמירת מידע ופרטים רלוונטיים בנוגע לעסקת הרכישה.

 

ביהמ"ש המחוזי בת"א – כב' הש' מגן אלטוביה:

 

♦ ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת המבקשת. נקבע, כי המטרה הדומיננטית של עסקת הרכישה הייתה קיזוז הפסדים, המשיב רשאי היה להתעלם מהקיזוז שהתבקש לשנים 2008-2007, ואין בשומה שהוציא עבור שנים אלו משום התערבות בהצהרתה של המבקשת ביחס להפסדים שהיו לה בשנת המס 2003 או משום שינוי של השומות בגין שנות המס 2006-2003. ביהמ"ש הוסיף, כי ככל שתוגבל סמכותו של פקיד השומה כך שיהא רשאי להתעלם מקיזוז הפסד רק בגדרה של התקופה שנקבעה בסעיף 145(א)(2) לפקודה, יפגע הדבר בתכליתו של סעיף 86 לפקודה המסמיך את פקיד השומה להתעלם מעסקאות מלאכותיות.

 

♦ לעניין טענת ההסתמכות, ביהמ"ש נמנע מלקבוע עמדה "ברמה הערכית", אם ראוי לבסס טענת הסתמכות על דו"ח שלא נבדק ואושר טכנית בלבד, תוך שהוא מציין, כי קביעה מעין זו מחייבת היערכות רבתי של רשויות המס, אשר תידרשנה לבדוק כל דו"ח לגופו. ביהמ"ש קבע, כי למעט טענה בדבר "אי שמירת מידע ופרטים רלוונטיים בדבר העסקה נשוא ערעור זה", לא נטען ע"י המבקשת, כי מצבה הורע עקב התנהגות המשיב, וממילא אין בטענת ההסתמכות כדי להביא לקבלת הערעור בטרם בירור טענות הצדדים.

 

♦ כב' הש' י' עמית קבע, כי כידוע, רשות ערעור על החלטה אחרת אינה ניתנת כדבר שבשגרה, ועל המבקש לשכנע את ביהמ"ש, כי אם הטענה תידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). כב' הש' י' עמית לא שוכנע, כי תנאים אלה מתקיימים במקרה דנן.

 

♦ ראשית, המבקשת עצמה כלל לא טענה, כי עלול להיגרם לה נזק ממשי כתוצאה מכך שבקשתה לא תידון כעת, אלא מיקדה טענתה בכך שהבקשה מעוררת "שאלה בעלת חשיבות רבה ובעלת תוצאות רוחביות מהותיות". אין לומר אפוא, כי זכויות המבקשת נפגעות מכך שבקשתה אינה נדונה בשלב זה, שהרי שמורה לה הזכות להעלות טענותיה בגדר הערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, ככל שיוגש. בנסיבות אלו, די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה (ראו והשוו: רע"א 3513/13 נאמן נ' פקיד שומה תל אביב (1.8.2013); רע"א 3326/08 דהב מערכות פיננסיות בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב (16.4.2009)). עיון בהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי מעלה, כי ביהמ"ש נמנע מלהכריע בטענת ההסתמכות שהעלתה המבקשת והותיר את בירורה לשלב הדיון בערעור לגופו. בנסיבות אלו, ממילא אין הצדקה להידרש לטענה בשלב זה בגדרה של בקשת רשות ערעור. כב' הש' י' עמית מוסיף, כי אינטרס ההסתמכות עליו ביססה המבקשת את בקשתה הוא אכן המשבצת המתאימה לדיון, זאת להבדיל מטענת ההתיישנות. כפי שתואר, המשיב נמנע מלהפעיל את סמכותו ביחס לדוחות שהוגשו בגין שנות המס 2006-2004, והחלטתו התמקדה אך בדוחות שהוגשו בגין שנות המס 2008-2007 אשר אין חולק, כי לא התיישנו. אין המדובר אפוא ב"פתיחת השומה" בגין שנים שהתיישנו באופן הסותר את הוראת סעיף 145(א)(2) לפקודה, ובהתחשב בהלכה לפיה יש להשקיף על כל שנת מס כעל שנה העומדת בפני עצמה, ספק עד כמה נפגע עקרון סופיות השומה עליו השליכה המבקשת את יהבה (לעניין "עצמאותה" של כל שנת מס, ע"א 461/84 לוי נ' מנהל מס רכוש, פ"ד מב(4) 78, 86 (1986). מכל מקום, בדומה לטענת ההסתמכות, גם כאן שמורה למבקשת הזכות לטעון טענותיה במסגרת הערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי, ככל שיוגש. 

 

♦ הבקשה נדחתה.