על אחריות מנהלים ועצימת עיניים

♦ כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשמת שני אישומים ולנאשם שלושה אישומים.

על פי הנטען באישום הראשון, הנאשמת היתה בזמן ביצוע העבירות המיוחסות לה חברה פרטית שנתאגדה בישראל והעסיקה עובדים באמצעות הנאשם, אשר היה מנהלה בתקופה המתוארת בכתב האישום. הנאשמים בלי הצדק סביר לא העבירו לפקיד השומה במועד את המיסים שניכו במקור ממשכורות ששילמו לעובדי הנאשמת בתקופה שבין חודשים מאי 1995 לדצמבר 1996, כשסכום קרן המס שנוכה ממשכורות העובדים ולא הועבר למאשימה 38,377 ₪.

על פי הנטען באישום השני, הנאשמים בלי סיבה מספקת לא הגישו במועד דוחות על הכנסות הנאשמת בגין שנות המס 1994, 1995, 1996, 1997. על פי הנטען באישום השלישי, הנאשם אשר היה "בעל שליטה" בנאשמת בתקופה המתוארת בכתב האישום, לא הגיש במועד דוחות על הכנסותיו, בלי סיבה מספקת, בגין שנות המס 1996, 1997, 1998.

הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום, למעט בכך שהנאשמת היתה חברה פרטית שנתאגדה בישראל והעסיקה בתקופה המתוארת בכתב האישום עובדים.

 

 

♦ מהראיות שהובאו בפני בית המשפט עולה שהמאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם היה מנהלה של הנאשמת בתקופה המתוארת בכתב האישום.

לאור מטרת המחוקק בהטלת האחריות הפלילית על נושא המשרה בתאגיד, הפסיקה אינה מבחינה בין מנהל פעיל בתחום המקצועי ובין מנהל פעיל בתחום האדמיניסטרטיבי. שניהם נכללים במונח מנהל פעיל ומעמדו של מנהל בתאגיד, יבחן הן על פי מעמדו וסמכותו בתאגיד והן על פי מידת השתתפותו בפועל בניהול ענייני התאגיד.ו

 

♦ הנאשם לא הרים את הנטל והוכיח שהעבירות המיוחסות לו באישום הראשון נעברו שלא בידיעתו. לאור האמור, קבע ביהמ"ש, כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר שהנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם באישום הראשון לכתב האישום, בתקופה שבין 05/95 ל-11/06 ולנאשם היתה מודעות לביצוע העבירות הנ"ל שכן עצימת עיניו של הנאשם מצביעה על מודעותו לביצוע העבירות של אי העברת ניכויים.

מהראיות שהובאו בפני ביהמ"ש, עולה שהמאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשמת לא הגישה דוחות במועד, בגין שנות המס 1994 – 1997, בלי סיבה מספקת.

 ♦לאור הקביעה שהנאשם היה מנהלה הפעיל של הנאשמת בתקופה המתוארת בכתב האישום, ביהמ"ש בדק אם עומדות לנאשם ההגנות מכוח אחריותו כמנהל על פי סעיף 224 א' לפקודת מס הכנסה (להלן: הפקודה).

♦ הידיעה של נאשם 2 יכול ותוכח בראיות ישירות או נסיבתיות ודי בקיומן של נסיבות אשר עשויות היו לעורר חשד בלבו של נאשם 2 וזה נמנע מלבררם לאישורם על מנת שיחשב כמי שעצם את עיניו ובכך שהיתה לו ידיעה בפועל. לפי ביהמ"ש, ממכלול הראיות ומעדות הנאשם, עולה שהנאשם הוא זה שהיה רשום ברשם החברות כבעל רוב המניות בנאשמת מאחד ממוצגי התביעה עולה שדווח למאשימה שהנאשם מנהלה של הנאשמת. לפיכך, חובתו של הנאשם היתה לוודא שהדוחות הוגשו. ומאחר ולא היתה מחלוקת שהדוחות נשוא האישום השני לא הוגשו עד היום למאשימה ביהמ"ש קבע שהנאשם עצם את עיניו. בנוסף, קבע ביהמ"ש, שהנאשם לא הוכיח בפניו שנקט בכל האמצעים הסבירים למניעת אי הגשת הדוחות. על הנאשם, כמנהל פעיל של הנאשמת, לפקח על פעולותיו של מנהל החשבונות ואין במינוי מנהל חשבונות נקיטת אמצעים סבירים למניעת אי הגשת הדוחות במועד.

ביהמ"ש קבע, כי המאשימה הוכיחה שלנאשם היה יסוד נפשי לביצוע העבירות המיוחסות לו באישום השני, דהיינו הנאשם היה מודע לכך שהדוחות נשוא כתב האישום לא הוגשו במועד.

♦ לאור כל האמור לעיל, קבע ביהמ"ש, שהמאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם באישום השני לכתב האישום שעניינם 4 עבירות של אי הגשת דוחות במועד על הכנסות הנאשמת בגין שנות המס 1994-1997 ושהיתה לנאשם מודעות לביצוע העבירות הנ"ל שכן עצימת עיניו של הנאשם מצביעה על מודעותו לביצוע העבירות.

מהראיות שהובאו לעיל עולה, כי המאשימה הוכיחה את הנדרש ממנה על פי הפקודה, שהנאשמת לא העבירה במועד ניכויים שנוכו ממשכורות ששולמו לעובדי הנאשמת בתקופה שבין 05/95 ל-11/96 וזאת בלי הצדק סביר.

♦ עם זאת מציין בית המשפט כי מצא הוא שהמאשימה לא הוכיחה שהנאשמת לא העבירה ניכויים שנוכו ממשכורות ששולמו לעובדים לתקופה 12/96, שכן לא הוגש לבית משפט טופס 102 המתייחס ל-12/96 ולא הובאו בפניו עדויות או ראיות המתייחסות לתקופה זו.

ביהמ"ש דחה את טענת ב"כ הנאשמים שיש לבטל את כתב האישום, בשל טענת הנאשם שהמאשימה לא אפשרה לו להסיר את המחדלים. משלא הוסרו המחדלים בטרם הגשת כתב האישום ומי שלא הוכח בפני שנעשו מאמצים כנים להסירם, אין מקום לבטל את כתב האישום.

♦ ביהמ"ש זיכה את הנאשם מביצוע עבירה של אי העברה במועד של מס שנוכה, לתקופת המס 12/96 והרשיע את הנאשם:

באישום ראשון - ב- 18 עבירות של אי העברה במועד של מס שנוכה, עבירה לפי סעיף 219 + 224 א לפקודה.

באישום שני - ב- 4 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, עבירה לפי סעיף 216 (4) + 224 א לפקודה.

באישום שלישי-ב- 3 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד, עבירה לפי סעיף 216 (4) לפקודה. (טרם ניתן גזר דין)