עריכת שומה לירקן בשוק מחנה יהודה על סמך תדריך כלכלי

♦ המערער הינו בעלים של עסק לממכר פירות וירקות בשוק "מחנה יהודה" (להלן: "העסק"). ממצאי מחלקת חקירות במס הכנסה העלו, כי המערער קונה ומוכר סחורה מבלי שהוא מדווח על כך באופן מלא. המערער הודה בחקירתו בפני פקיד שומה באי ניהול פנקסי חשבונות כדין והוא לא המציא ספרים. ממצאי מחלקת החקירות גם העלו, כי קיימים סכומי קניות שלא נכללו בדוחות שהגיש המערער. לפי הדוחות שהוגשו עלה, כי אחוז הקניות של עסקו של המערער מהווה כ-55% מהפדיון בממוצע והרווח הגולמי של העסק היה 44% בשנת המס 2007, 48% בשנת המס 2008 ו-10% בשנת המס 2009. במסגרת השומה ובהעדר ספרים ערך המשיב שומה על יסוד הקניות שלא דווחו ועל סמך התדריך הכלכלי לענף הפירות והירקות (להלן: "התדריך הכלכלי"). בשומה קבע המשיב, כי הקניות שלא דווחו ע"י המערער יהוו 65% מהפדיון והרווח הגולמי יעמוד על 35% מהפדיון המחושב. בהתאם לכך נקבעה הכנסה נוספת לעסק מעבר לזו שדווח עליה.

 

♦ בערעורו טען המערער, כי מעולם לא העלים שקל אחד של הכנסותיו מרשויות המס, והוא שילם את כל המס המגיע ממנו. הוא אף פנה אל אחד מרו"ח המוכרים בירושלים ע"מ שייצגו מול רשויות מס הכנסה והיה מעביר אליו את כל המסמכים הנדרשים. לבקשת רו"ח היה חותם על מסמכים שלא הבין את תוכנם תוך שהוא סומך על הבטחת רו"ח, כי ענייניו מטופלים כראוי. ככל שחלק מהכנסותיו לא דווחו, היה זה בעטיו של רו"ח, שבדיעבד התברר לו, כי הוא פעל ברשלנות וחוסר מקצועיות. בכל מקרה, ההכנסות שרו"ח לא דיווח עליהם אינם יכולים להגיע לסכומים שנקבעו בצו השומה. המערער הוסיף, כי ככל שישנם חשבונות שלא הומצאו לרשות המיסים ע"י רו"ח, חשבונות אלו אינם מתייחסים רק לחנות שלו אלא גם לחנות סמוכה שהייתה שייכת לאחיו והוא רכש סחורה עבורו. המשיב גם לא הביא בחשבון את הפחת הגדול כתוצאה מבלאי בהיקף ניכר בסחורה המצריכה לא פעם מכירה במחירים זולים בשעות הערב, ואף לא התחרות הגדולה הקיימת בין בעלי הדוכנים השונים בשוק המביאה להורדת המחיר ומתח רווחים נמוך. גם לא כל הוצאות העסק נכללו בדוחות שהגיש. כך, למשל, לא נכללו בהן דמי שכירות, חשמל, מים, ארנונה, תשלום עבור הובלות ושכ"ט רו"ח. קביעת אחוז הרווח הגולמי על 35% אינו תואם את המציאות לפיה לאורך השנים אחוז הרווח הגולמי של העסק לא עלה על 18%. גם בתדריך הכלכלי עליו נסמך המשיב, אחוז הרווח הגולמי לעסקים דוגמת העסק שלו נקבע ל-28%-20% ולא על 35% כפי שקבע המשיב בצו השומה. 

 

♦ הכלכלן מטעם המשיב ציין בתצהירו, כי התדריך הכלכלי אינו עוסק בחנויות לממכר פירות וירקות בשוק והיה צריך להתייחס לעסקו של המערער כ"חנות ברחוב ראשי" בהתאם לאופי והיקף תנועת הלקוחות הנמצא בה. ניתן אף לסווג את עסקו של המערער כ"חנות בשכונה יוקרתית" שאחוז הרווח בה עומד לפי התדריך הכלכלי על 44%-38%, אך פקיד השומה בא לקראת המערער וייחס לו רווח גולמי בשיעור 35% בלבד. טענת המערער לאחוז רווח גולמי נמוך היא טענה בעלמא ויש לדחותה. מר כהן הוסיף, כי אין גם לשעות לטענת המערער, כי אחוזי הרווח הגולמי של חנויות בשוק נמוכים יותר ממקומות אחרים בשל התחרות הקשה בין בעלי דוכנים אחרים, שכן מדובר בהיקף פעילות שונה, שעה שלחנויות בשוק מלאי גדול יותר, תנועת לקוחות גדולה יותר, ובנסיבות אלו נכון יותר להשוות חנויות אלו לחנויות בקניונים.

 

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי המערער לא הביא ראשית ראיה לאף אחת מטענותיו. כמו כן, אין מחלוקת, כי המערער לא ניהל ספרים, והוא הודה בחקירתו ברשויות באי ניהול פנקסי חשבונות כפי שהוא נדרש לעשות לפי הדין. בנסיבות אלו, עליו לעמוד בנטל הרובץ על כתפיו להוכיח שנפל פגם בשומת המשיב. ע"מ לעמוד בנטל זה אין המערער יוצא ידי חובה בהעלאת טענה שהיה מקום לקבוע שומה אחרת ועליו להביא ראיות אובייקטיביות המבססות את טענתו ששומת המשיב הינה שרירותית או מופרכת מעיקרה (ע"א 62/58 פקיד השומה ת"א 1 (מזרח) נ' כץ, פ"ד יג 166 (1959); ע"א 42/84 גרינברג נ' פקיד השומה רחובות, פ"ד מא(3) 57, 60 (1987)).

 

♦ גם טענת המערער לאחוז רווח גולמי נמוך, לא זכתה לתימוכין כלשהן, ויש צדק בטענת המשיב, כי אין מקום לטעון בדבר אחוז רווח נמוך כ"כ - אף מזה הקבוע לקטגוריה של חנויות מכולת ומינימרקטים, בהם אחוז הרווח הנמוך ביותר - ללא ראיה, תחשיב או חוות דעת מקצועית.

 

♦ ההלכה היא, כי מקום בו נפסלו ספרי הנישום וקל-וחומר במקרה זה בו המערער כלל לא ניהל ספרים כדין, רשאי המשיב לקבוע שומה עפ"י מיטב שפיטתו, וככל שהנישום מבקש להצביע על פגמים בשומה זו, עליו חובת הראייה, כי מיטב שפיטתו של פקיד השומה, לקה בחסר (ד"נ 14/65 חברת משה פיינר בע"מ נ' פ"ש ת"א 1, פ"ד כ(1) 533, 537 (1966)).

 

♦ במקרה זה, לא זו בלבד שקביעת אחוז הרווח ע"י המשיב אינה שרירותית אלא שהיא קרובה לממוצע של אחוז הרווח הגולמי לפי דיווחי המערער עצמו לשנות המס 2009-2007 העומד על 34%, והיא גם תואמת את אחוז הרווח הממוצע בין "חנות ברחוב ראשי" ו"חנות שנתית עממית".

 

♦ הערעור נדחה.

ניתן ביום 8.5.14