פומביות הדיון – עיון בתיקי מסים בבית משפט

♦ בקשתו של המבקש, עורך דין, שאינו קשור לתיק הנדון ואינו מייצג אחד הצדדים בו, לעיין במסמכים שונים המצויים בתיק, כשהנימוק לבקשתו הוא רצונו ללמוד מהם ולהסתייע בהם לצורך סוגיה דומה, העולה בענין המטופל על ידו. גם התובע והנתבע, שהתבקשו להגיב על הבקשה, מתנגדים לה. הנימוק העיקרי להתנגדותם הוא, החיסיון החל על הליכים של נישום אל מול רשויות המס. יובהר, כי התביעה התנהלה בדלתיים פתוחות, נשמעו הוכחות וניתן פסק דין, שאף התפרסם במספר אתרים משפטיים.

 

♦ מצופה היה למצוא חפיפה מוחלטת בין העקרונות המנחים את פומביות הדיון (סעיף 68 לחוק בתי המשפט) ובין העקרונות המנחים את אפשרות העיון בתיקי בתי המשפט על ידי מי שאיננו צד לו (תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים)). ואולם, הלכה למעשה, לא קיימת חפיפה כזו, ויכול שתביעה שהתבררה בדלתיים פתוחות ייאסר לעיין במסמכיה, ועוד יכול שהעיון יתאפשר לראובן אך לא לשמעון, למרות ששניהם נהנו מפומביות הדיון באותה תביעה. ענין זה מעלה קושי הן ברמה העיונית והן ברמה המעשית.

♦ ביהמ"ש סבור, כי כל אימת שהתיק התנהל או מתנהל בדלתיים פתוחות, וכל עוד לא קיים צו איסור פרסום על הליך, פרט או מסמך מסוים, יש להתיר לכל אדם עיון בכל מסמך שבתיק. בקשה כזו יכולה להיות מסורבת רק מטעמים שהיו מביאים מלכתחילה להורות על ניהול התביעה בדלתיים סגורות, בהתאם לכללים הקבועים בסעיף 68 לחוק בתי המשפט, או שהיו מביאים מלכתחילה לצוות על איסור פרסום בהתאם לסעיף 70 לאותו חוק, והדבר לא נעשה קודם לכן מחמת שההצדקה לכך נוצרה בשלב מאוחר יותר.

הקושי בהקצאת המשאבים לצורך העיון איננו יכול לגרום למניעת העיון, ופתרונו צריך לבוא על ידי היערכות מינהלית מתאימה והטלת הנשיאה בהוצאות הכרוכות בכך על מבקש העיון, במגבלות המתבקשות ממעמדה של זכות העיון.

♦ בענייננו, גם אם נניח שיש לראות בהליך שהתנהל בתובענה זו כהליך של ערעור ע"פ אחד מחוקי המס, הרי משהתנהל ההליך כולו בדלתיים פתוחות, ומשעיקרי טענות הצדדים והעובדות הרלבנטיות כבר פורסמו בפסק הדין, שהיה נגיש לכל דיכפין (וכך הגיע קיומו של תיק זה לידיעת המבקש), וכל זאת למרות שאופיו הנטען של ההליך כערעור מס היה ידוע מלכתחילה, ולא נוצרה כל עובדה חדשה או לא נודעה כל עובדה חדשה שיצדיקו "סגירת הדלתיים", או איסור הפרסום דווקא עתה, הרי שיש להתיר את העיון במסמכים שבתיק.

המסקנה האמורה היתה מתחייבת גם אילולא היה למבקש ענין מיוחד לעיון בתיק. קל וחומר, כאשר רצונו של עורך דין ללמוד מתיק אחר לצורך ניהול תיק שבטיפולו, כבר הוכר כסיבה המצדיקה, לכשעצמה, היעתרות לבקשת העיון.

 

התוצאה:

♦ הבקשה התקבלה.