פסילת ספרים ושומת עסקאות

♦ המערער עוסק במכירת ציוד מחשבים ומתן שירות לציוד מחשבים.

המשיב פסל את ספרי המערער, שכן מצא, לדבריו, המחאות שלא נרשמו בקבלות, שאין הוא מפרט אותן בנימוקיו.

השומה נעשתה על ידי בדיקת תנועות מלאי על פי רשימות מלאי שהמציא המערער ועל סמך תיעוד קניות.

המערער נתן, לדבריו, למשיב הסברים על 90% מהחוסרים, אולם אלה לא נרשמו בפרוטוקול.

המערער טען, כי שומת העסקאות בהעדר כל הוכחה על אי רישום קניות היא שערורייתית.

המערער טען, כי חלק ממתן השירות ללקוחות מתבטא גם באספקת חלק מהציוד עליו הצביע המשיב כנעלם.

עוד ביקש המערער, כי יוכר לו כחוב אבוד עם העסק "ראש אינדיאני" סכום של כ-59,000 ₪ שכן העסק נכנס לפירוק ואין המערער יכול להפרע את החוב.

♦ בנימוקי המשיב בהודעה לעוסק, עליה הוגשה השגה אשר נדחתה, נאמר, כי לגבי שנת 2002 נמצאו המחאות של לקוחות אשר לא נרשמו בפנקסי הקבלות. בשנת 2003, על פי תנועת מלאי, נמצאו הפרשים לא מוסברים של מוצרים אשר מצביעים על ניהול לא תקין של פנקסי החשבונות.

בכתב התשובה נאמר, כי במהלך ביקורת אשר נערכה בספרי המערער,  נמצאו ליקויים מהותיים באופן ניהולם, המצביעים על כך, שהמערער ביצע עסקאות שלא קיבלו ביטוי בספריו ולא דווחו למשיב.

ספריו של המשיב לשנים 2002-2003 נפסלו מאחר ונוהלו בסטייה מהותית מהוראות הדין.

 

♦ פסילת הספרים: בביקורת אשר נערכה בספרי המערער לגבי שנת 2002, נמצאו 6 המחאות אשר התקבלו מלקוחות ולא נרשמו בספרים. בתצהיר עדות ראשית של המערער, אין כל התייחסות לנושא ההמחאות.

במסגרת ההשגה, נטען על ידי המערער באופן כללי באשר להמחאות של לקוחות, כי הוצאו חשבוניות מס לכל הלקוחות.

גם בכתב הערעור לא ניתן הסבר כלשהו באשר לאי רישום ההמחאות אשר נמצאו בביקורת. לאור האמור לעיל, רשאי היה המשיב לפסול את ספריו של המערער לשנת 2002.

♦ באשר לשנת המס 2003, נפסלו הספרים בגין 69 פריטים אשר נקנו על ידי המערער בשנת המס 2003, שאינם נכללים במסגרת מלאי הסגירה לאותה שנה ולא דווח על מכירתם. המצהיר מטעם המשיב  ציין, כי נתוני מלאי פתיחה ומלאי סגירה, נלקחו מתוך רשימות שנערכו על ידי המערער. 

המצהיר העיד, כי המערער לא נתן הסבר מניח את הדעת בשלב כלשהו באשר לאותם חוסרים בעניין דיווח על מכירה.

מסקנתו של המשיב היתה, כי הפריטים נמכרו מבלי שדווח על מכירתם.

המערער טען בתצהירו, כי לא מדובר בחוסרים, שכן במסגרת השירות שנתן ללקוחותיו סיפק חלקים אלה מבלי לפרט אותם בגוף החשבוניות, אלא כינה זאת "שירותי מחשב".

עוד נאמר על ידי המערער כי ניסה לבקש ממספר לקוחות, אשר להם סיפק חלקים בדרך זו, לחתום על תצהיר, אולם לא מרבית הלקוחות הסכימו להגיע לחתום על תצהיר.

לדבריו, שוחח עם מספר אנשים להם סיפק חלקים במסגרת שירות למחשב שיהיו מוכנים להעיד במשפט, אך הם לא היו מוכנים לחתום על תצהיר.

הנטל להוכחת טענה זו - כאשר נמצאו 69 פריטים אשר נקנו על ידי המערער ואינם נכללים במלאי הסגירה לאותה שנת מס - הינו בוודאי נטל המוטל על המערער ואין להעבירו למשיב אשר עורך את הביקורת.

לאור קביעת ביהמ"ש לעיל, אין גם מקום לקבל את אותם מכתבים אשר נשלחו לכאורה על ידי לקוחות של המערער, כאשר שולחי המכתבים לא התייצבו לעדות.

♦ שומת העסקאות: המצהיר מטעם המשיב הבהיר בתצהירו, כי לאחר שנפסלו ספרי המערער, נערכה שומת עסקאות אשר התבססה על שומה לפי מיטב השפיטה ועל אי הכרה בחוב אבוד.

באשר לחוב האבוד, אותו הוסיף המשיב לעסקאות  המערער, מדובר כאמור בשתי הודעות זיכוי בסך של 9,720 ₪ אשר הוצאו לחברת "ראש אינדיאני".

המערער טען בסיכומיו, כי יש להפחית את סכום הזיכוי מהכנסותיו של המערער לשנת 2003, שכן לא התקבלה תמורה מאת "ראש אינדיאני".

עצם אי קבלת התמורה אין בה כדי לאפשר הכרה בחוב אבוד.

על המערער היה לפעול פי תקנה 24א לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו - 1976 (להלן: "התקנות") ועל פי סעיף 23א להוראת ניהול פנקסי חשבונות.

המערער לא פעל בהתאם להוראות תקנה 24א(ב) לתקנות, שכן לא הגיש הודעה בכתב על הודעת הזיכוי, כפי שעולה מעדותו של המצהיר מטעם המשיב,  אשר לא נסתרה.

♦ במסגרת התצהיר הבהיר המצהיר מטעם המשיב כיצד ערך את השומה לפי מיטב השפיטה.

המחזור נקבע באמצעות בדיקה שהתייחסה לשנת 2003, ממנה הוסקו מסקנות בהתאם לנתוני העסק לשנת 2002.

המצהיר מטעם המשיב העיד, כי השומה נבנתה על הצד הנמוך תוך שימוש באומדנים זהירים.

נקבע שיעור רווח גולמי ממכירת חלקי מחשב וציוד העומד על 25%, על פי הרווח הגולמי המינימלי בהתאם לתדריך כלכלי. לפי שיעור רווח זה נקבעו הכנסות המערער ממכירת חלקי מחשב וציוד, דרך התשומות שנדרשו על ידו.

המצהיר מטעם המשיב הדגיש, כי בחישוב השומה נלקחו 80% מהתשומות בלבד, בהנחה כי 20% מהתשומות נדרשו בגין הוצאות תפעוליות.

ביהמ"ש קבע, כי החישוב אשר נערך על ידי המשיב הינו חישוב סביר והגיוני, מבלי שהוכח על ידי המערער, בדרך כלשהי, כי השומה בנויה על הנחות עובדתיות מוטעות או שהיא שרירותית.

 

♦ הערעור נדחה.