פסילת ספרי עו"ד ובניית שומה עפ"י הצהרות הון

♦ המשיב החליט לפסול את ספרי המערער, עורך דין במקצועו, לשנים 1999-1997. בהמשך הוציא המשיב שומות לפי מיטב השפיטה וקבע כי גובה הכנסותיו החייב של המערער בשנים הרלבנטיות היו כדלקמן: 1997 - 404,734 ש"ח; 1998 - 377,418 ש"ח; 1999 - 354,059 ש"ח. ההתאמות שבוצעו בהצהרות ההון היו, כי המערער נשא במימון רכישת מחצית מדירת מגורים שנרשמה על שם אמו; הוספת יתרות בחשבון נאמנות וקרן השתלמות להון המערער; הוספת הכנסה ממכירת רכב ושיפוי שהתקבל בגינו מחברת ביטוח; דחיית טענת המערער בדבר חוב לאחיו בגין הלוואה שניתנה לו על ידו; והפחתת השימושים בתקופה הרלבנטית. בנוסף, הוציא המשיב למערער שומה לשנת 2000 ובה קבע, כי הכנסתו החייבת במס עומדת על סך של 444,571 ש"ח תוך קביעה, כי היתרה שנותרה בחשבון הפיקדונות שברשות המערער בסוף שנת 2000 מהווה הכנסה חייבת במס.

פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי: ביהמ"ש דחה את השגות המערער. באשר לפסילת ספרים, אימץ ביהמ"ש את מרבית הממצאים שנקבעו ע"י המשיב בבדיקת הספרים, כי נתגלו ליקויים מהותיים בניהול הפנקסים המקימים עילה לפסילתם וכי לא נרשמו תקבולים אשר היה על המערער לדווח עליהם למשיב, התנהלות המקימה עילה לפסילת הספרים לשנים 1998-1997.

 ♦המערער טען, כי באשר לפסילת ספריו, לא קמה עילה לפסילתם שכן ממצאי הביקורת שנערכה אינם מלמדים על ניהול לקוי. עוד טוען, כי השומות אינן סבירות, בהעדר תחשיב כלכלי המגבה את תוספת ההכנסות שנקבעה ובשים לב למאפיינים הייחודיים של עסקו. המערער טוען, כי ביהמ"ש טעה כשדחה את טענותיו בנוגע למיסויו בגין מלוא סכומי היתרות שנותרו בסוף השנים 1999 ו-2000 בחשבון הפיקדונות אותו ניהל. המיסוי של יתרות אלה היה שרירותי ואינו משקף מס אמת. באשר לדחיית טענתו בדבר בטלות השומה לשנת 2000 נוכח הפגם שנפל בהליך קביעת השומה, טוען המערער, כי משקיבל ביהמ"ש המחוזי את טענתו בדבר הוצאת השומה מבלי שהתקיימה הפגישה הנוספת שנקבעה היה עליו לקבוע, כי השומה בטלה.

 ♦המשיב טען, כי השוואת הצהרות ההון שהגיש המערער בסוף שנת 1996 ובסוף שנת 1998 מצביעה לכאורה על גידול בהון, וכי הנטל על המערער ליתן הסברים לגידול זה, נטל בו לא עמד. באשר למיסוי היתרות בחשבון הפיקדונות בתום השנים 1999 ו-2000, טוען המשיב, כי גם בעניין זה נתקפים ממצאים עובדתיים מבוססים של ביהמ"ש המחוזי. המשיב טוען, כי משהתקיים, דיון אחד בשלב ההשגה מוצתה זכות הטיעון של המערער, וכי למערער אין זכות קנויה, כי עניינו ידון במספר רב של דיונים מקום בו ניתן למצות את ההליך במסגרת שנקבעה.

 בביהמ"ש העליון בשבתו כביהמ"ש לערעורים אזרחיים – כב' הש' מ' נאור, כב' הש' ס' ג'ורבאן, י' דנציגר:

 ♦ מן התשתית העובדתית שנקבעה ע"י ביהמ"ש המחוזי עולה, כי התגלו אי סדרים רבים ברישום תקבולים שונים של המערער. אשר על כן, קמה עילה לפסילה. ביהמ"ש קבע, כי יש לקבל באופן חלקי את השגת המערער באשר לקביעה, כי היה זה הוא שמימן את רכישת חלקה של אמו בדירת המגורים באשקלון. עמדת המשיב הייתה, כי לאם אין מקורות כספיים מספיקים לצבור את הסכומים ששולמו בתמורה לרכישה. בפרוטוקול הדיון שנערך לפני המשיב, צוין, כי המערער טען, "שיש לייחס את הדירה לבן משפחה אחר, אחד מהאחים". לפני ביהמ"ש המחוזי טען המערער, כי לאם מקורות כספיים מספיקים לצבירת הכספים הדרושים. בשלב מאוחר יותר הוגשה על ידו חוות דעת המפרטת את המקורות הכספיים האפשריים לשיטתו. אין מחלוקת, כי נתונים אלו לא הוצגו בשלב מוקדם יותר לפני פ"ש. לאחר, הגיש המשיב תצהיר משלים מטעמו ובו התייחס לטענות בדבר המקורות הכספיים האלו. המשיב הגיש העתק מהצהרת ההון של אחיו של המערער, אשר בה הצהיר, כי הכספים באחד מחשבונות האם הינם כספיו שלו.     

 ♦המשיב טוען, כי אין להידרש לטענת המערער לפיה סך של 170,000 ש"ח מתוך הכספים הם של האח, שכן טענה זו לא הועלתה ע"י המערער מלכתחילה. במקרה זה, המערער לא היה זה שהעלה טענות עובדתיות חלופיות אלא המשיב,

במסגרת תצהירו המשלים, הניח מיוזמתו תשתית ראייתית עליה לא חלק, כי אחיו של המערער הוא הבעלים של לפחות חלק מן הכספים ששימשו למימון הרכישה. ביהמ"ש קבע, באשר ליתר טענות המערער בדבר ההתאמות שבוצעו בהצהרות ההון שהגיש, המצויות במישור העובדתי, אינן מקימות עילה להתערבותנו בפס"ד של ביהמ"ש המחוזי. בנוגע למיסוי היתרות בחשבון הפיקדונות, ביהמ"ש נתן תוקף להסכמת המשיב וקבע, כי יתרת חשבון הפיקדונות החייבת במס לשנת 2000 תעמוד על סך של 286,274 אלף ש"ח.

כב' הש' מ' נאור וכב' הש' ס' ג'ובראן הסכימו לפס"ד של כב' הש' י' דנציגר.

 ♦הערעור נתקבל באופן חלקי.