פסיקה מן הצדק בערעורי מס

♦ פסק הדין במקרה דנן ניתן בהסכמה דיונית, על פיה לאחר שמיעת ראיות, חוב המס שיוטל על המערער ואופן תשלומו ייקבעו על-ידי בית המשפט ללא מגבלה כלשהי, תוך שתתלווה לכך קביעה, שהעמדה העקרונית של המשיב בתיק זה היתה ראויה.

♦ המערער סגר בינואר 02 חנות בירושלים. המלאי נמכר באותו חודש, ולטענת המערער מלאי הסגירה עמד על סך כ- 70,000 ₪, על פי שווי השוק של המלאי שנמכר. יחד עם זאת, בהסכם שומות עם מס הכנסה, שנחתם על ידי המערער בינואר 03, הוסיפו במסגרתו למוצהר "תוספת בגין מלאי" בסך של 350,000 ₪. לטענת רואה החשבון של המערער, רק לאחר שנחתם ההסכם עם מס הכנסה, התחוור לו שווי השוק של המלאי. לשיטתו של רוה"ח, כללי החשבונאות קובעים, שערך המלאי נקבע לפי עלות או שווי שוק לנקודת הזמן של 31.12.
לטענת המשיב: על-פי כללי החשבונאות המקובלים שווי המלאי הוא נתון קבוע אשר אינו נקבע לצורך חישוב מס זה או אחר, אלא מייצג נכונה את שוויו של המלאי בתאריך מסוים. על-פי הוראות ניהול ספרים, שווי המלאי ואופן ניהולו משותפים הן לנדרש על-פי פקודת מס הכנסה והן על-פי חוק מע"מ, ולפיכך, משהוסכם כי שווי המלאי נכון לתאריך מסוים עמד על סכום מסוים, הדבר נכון לכל הצרכים. ערך המלאי לתאריך 31.12.01 היה צריך להיקבע על-פי עלותו, ומכל מקום, לא הוצגה כל הוכחה לערך השוק שהוצג בדו"ח הכספי, לא הובאו ראיות לכך שהמלאי נמכר בהפסד, והמערער נמנע מלהמציא ספירת מלאי לתאריך זה.
ביהמ"ש מחוזי י-ם - כב' הש' מ. מזרחי:
♦ גם אם כללי החשבונאות מותירים את המרחב הנטען על-ידי רואה החשבון של המערער לעניין קביעת ערך המלאי, המעבר מערך אחד שנקבע בהקשר מס אחד לערך שונה באופן משמעותי בהקשר מס אחר, וזאת בהתייחס לאותה נקודת זמן, הוא בלתי סביר. מעבר כזה אפשרי רק כאשר מוצגות ראיות טובות ומשכנעות, אשר לא הוצגו כאן. יחד עם זאת, לאור ההתרשמות שהתגבשה מאמינותו של המערער, ביחס למחיר מכירת המלאי, העמיד ביהמ"ש את סכום החוב על כרבע מהסכום הנדרש, ובסה"כ 9,000 ₪, אשר ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים.
 
התוצאה:
♦ הערעור נדחה, בכפוף לקביעות בית המשפט.
ניתן ביום: 28.01.10
ב"כ המערער: עו"ד י. ויינשטיין.
ב"כ המשיב: עו"ד ח. יחיא.