פעילות עסקית מעורבת - לא יותרו מלוא התשומות

♦ המערערת חברת סימקו (להלן: "המערערת") הוקמה בשנת 1998. הבעלים של המערערת ומנהליה הינם: מר משה קורקוס ואשתו הגב' סימון קורקוס. עפ"י מסמכי ההתאגדות עוסקת המערערת ב"נאמנות, אחזקת נכסים כספיים". המערערת פועלת בשותפות עסקית.

לטענת המשיב, עפ"י דוחותיה של המערערת עיקר הכנסותיה בתקופות הרלוונטיות מאחזקת חברות קשורות והשקעות בניירות ערך. לטענת המערערת, עיקר עיסוקה בניהול חברות בנות בהן היא שותפה יחד עם חב' גדות, והניהול נעשה באמצעות מר קורקוס, כשהמערערת מקבלת את דמי הניהול. בנוסף, חברת אחזקה המשקיעה בחברות שונות ומתן שירותי ניהול, יש למערערת עיסוק נוסף הוא מכירת שמן זית המופק ממשק חקלאי שבבעלותה ובניהולה.

במסגרת כלל עיסוקיה מדווחת המערערת על "הוצאות הנהלה וכלליות" בגין כלל מגוון פעילותה. אלו כוללות: משכורת, הוצאות רכב וכו'. הוצאות הקשורות למשק החקלאי ולעיבוד השמן, מדווחות בנפרד תחת הכותרת "עלות עיבוד". לעמדת המשיב, מרבית התשומות קשורות לעסקאות שאינן חייבות במס, ולכן לכאורה, ניתן היה אף לדחות את עמדת המערערת ולא לאשר כל ניכוי של מס תשומות, אלמלא תקנה 18 לתקנות מע"מ (להלן: "התקנות"). בנסיבות הכיר המשיב בחלק מהתשומות, על אף היותן "תשומות ספציפיות" ששימשו לפעילות שאינה חייבת כלל במע"מ, ולא בתשומות כלליות בשיעור של 25%, עפ"י יחס בין היקף העסקאות השונות בהן עוסקת המערערת.

 

 ♦לטענת המערערת, היא עוסקת בעיקר בניהול חברות בנות בהן היא שותפה יחד עם חב' גדות בתחום הספנות. הניהול נעשה באמצעות מר קורקוס והמערערת מקבלת את דמי הניהול. לעמדת המשיב, בהיות פעילותה של המערערת מעורבת - עסקאות החייבות במע"מ לצד עסקאות שאינן חייבות במע"מ - ומאחר שמדובר בהוצאות מעורבות, ולא ניתן לייחסן לסוג פעילות באופן בלעדי, בין היתר בשל אופן ניהול ספרים המשותף בנוגע לכלל עיסוקי המערערת, הרי שבהעדר ראיה אחרת - כאשר נטל הראיה מוטל על המערערת - יש מקום להפעיל את האמור בתקנה 18 לתקנות מע"מ, ותוך התייחסות לכלל היקף הפעילות העסקית וליחס בין עסקאות שאינן חייבות במע"מ מכלל הפעילויות העסקאות הנוספות של המערערת, יש להתיר ניכוי תשומות בשיעור של 25% בלבד.

ביהמ"ש קבע, כי במחלוקת הנוגעת לסיווג פעילויות המערערת יש להעדיף את גרסת המשיב. כלל הראיות שהוצגו, לרבות אלה שהובאו מטעם המערערת, מצביעים בבירור כי עיקר פעילותה העסקית של המערערת אינו מדמי ניהול.

בדוחות הכספיים של המערערת דווח על ידה על שלוש פעילויות שונות ובלתי תלויות, וכל זאת בהתאמה למטרת התאגיד במסמכיו: חב' אחזקות המשקיעה בחברות שונות ומפיקה רווחים; מתן שירותי ניהול; וניהול משק זיתים. המערערת לא הכחישה עסקי רכישה של מניות של חברות ומכירתן תוך תקופה קצרה יחסית, וכן ביצוע עסקאות רכישה על בסיס כדאיות עסקית בכלל, ולאו דווקא כקשורות לקבלת דמי ניהול. ביהמ"ש קבע, כי אין לקבל הטענה, כי רכישת החברות נעשית מתוך אינטרס משותף של המערערת כחברה רוכשת לקבל דמי ניהול ושל החברה הנרכשת לקבל את מר קורקוס, כמנהלה. ועוד, הרכישות שבוצעו לא הניבו חוזים לדמי ניהול. ביהמ"ש מסכם, כי המסקנה הנובעת מן האמור היא, שעיקר פעילותה של המערערת - כאשר ההשוואה היא בין הכנסות מדמי ניהול לבין הכנסות כחב' אחזקות המשקיעה ברכישת בחברות שונות לצורך הפקת רווחים ממכירתן - היא מהפעילות האחרונה, ומשאין זו חייבת במס, היא גם אינה מזכה בניכוי מס תשומות.

♦ ההוצאות שבגינן נוכה מס תשומות כונו "הוצאות הנהלה וכלליות" שהן בגין כלל פעילותה של המערערת. בשל פעילויות עסקיות מעורבות, ניתן להכיר בחלק היחסי של אותו הוצאות, לפי החלק היחסי של המחזור החייב במס. המערערת חולקת על תחולתה של תקנה 18 לתקנות מע"מ. לעמדת המערערת, צריכה להיות קורלציה לא לפי "מבחן ההכנסה" אלא לפי "מבחן ההוצאה", שהוא פועל יוצא לשימוש של העוסק לצורך יצירת ההכנסה. לכן, לעמדת המערערת, לא מבחן שיעור הדיבידנד (מבחן ההכנסה) צריך לשמש בסיס לקביעת אופי התשומה ואם יש להתירה בניכוי, אלא הפעילות העסקית המבוצעת הקובעת את אופייה של ההוצאה או השימוש (מבחן ההוצאה), במיוחד כאשר נדרשת פעילות אקטיבית ליצירת אותה הכנסה.

♦ ביהמ"ש אינו מקבל את הטענה. עפ"י ניסוח הוראות החוק והגיון ההסדר בחוק מע"מ על דרך השוואה ל"הוצאה" בפקודת מס הכנסה "מבחן ההכנסה" הוא הסיווג הקובע את טיב ההוצאה ולא דרך או סיווג הוצאתה. בנסיבות אלה - ובהעדר ראיה אחרת - הייתה למשיב הסמכות לבסס את שומתו עפ"י המפורט בתקנה 18, לאור ההתפלגות של ההכנסות. משהפעיל המשיב שיקול דעתו ועשה כן על בסיס הנתונים שהיו בפניו, אין מקום להתערבותו של ביהמ"ש.

 

התוצאה:

♦ הערעור נדחה.