פעילות פרטית, עסקית והתחום האפור שביניהן

♦ ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה מיום 18.7.13 בע"מ 38792-01-10 שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיא ש' וסרקרוג, יצחק זילברמן ויצחק פלומין הם שני שותפים עסקיים שייסדו בשנת 1984 את חברת זילברמן-פלומין 84 בע"מ (להלן: "החברה"). השניים היו בעלי המניות היחידים בחברה בשיעורים זהים, וכן מנהליה. החל משנת 2001 חדלה החברה מלעסוק בבנייה ומכירה של דירות ואף לא היו לה דירות במלאי. מאז אותה עת הצהירה החברה על הפסדים. חברה אחרת בבעלותם, חברת פלומין בע"מ (להלן: "החברה השנייה"), הייתה הבעלים של מחצית מהזכויות במגרש מקרקעין בחיפה. ביום 31.8.1982 מכרה החברה השנייה לנשותיהם של פלומין וזילברמן את זכויותיה במקרקעין, כך שכל אחת מהנשים קיבלה רבע מהזכויות במקרקעין. לאחר מכירת הזכויות חדלה החברה השנייה מלהתקיים. עם פטירתה של הגב' פלומין ז"ל, עברו זכויותיה לילדיה – אייל ודוד פלומין (להלן:"האחים"). בהמשך, חנה זילברמן והאחים רכשו זכויות נוספות במקרקעין, כך שבסך הכול החזיקו ביחד בשלושה רבעים מהזכויות במקרקעין. בסוף שנת 2000 נרכשו יתר הזכויות במקרקעין על ידי קרובי משפחה של האחים. ביום 22.10.2001 חתמו כל בעלי המקרקעין על חוזה עם החברה, אשר במסגרתו היא התחייבה לתת שירותי ניהול ופיקוח ביחס לפרויקט שתוכנן לקום על המקרקעין בתמורה לסך של 120,000 דולר. בשנת 2005 העבירה חנה זילברמן לבעלות ילדיה שתיים מתוך שש הדירות האמורות ללא תמורה והצהירה לרשויות כי מדובר ב"מתנה לקרובים" הפטורה ממס לפי ס' 62(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"). בשנת 2006 מכרה חנה זילברמן שתי דירות נוספות מהדירות שבבעלותה לרוכשים אחרים בתמורה. בעקבות המסכת העובדתית שתוארה התגלעו בין פקיד השומה ובין פלומין וזילברמן שתי מחלוקות עקרוניות: (1) למי יש לייחס את ההכנסות מעבודות הניהול והפיקוח שבוצעו, ובהתאם לכך מי חב במס בגין הכנסות אלה; (2) מהי  חבות המס בגין העברת הדירות על-ידי חנה זילברמן לילדיה.

 

 ♦לטענת המערערים, אין לייחס את ההכנסות מהפרויקט למנהלי החברה באופן אישי. עבודות הניהול והפיקוח בוצעו כאורגן של החברה ולא באופן אישי. בנוסף, טען זילברמן כי פסיקתו של ביהמ"ש המחוזי "מרימה את מסך ההתאגדות" המפריד בין בעלי המניות לחברה. כמו כן טען כי תוצאת פסק הדין יוצרת הלכה למעשה כפל מס, שכן ההכנסות משירותי הניהול והפיקוח לשנת 2005 יוחסו פעמיים – הן לחברה (שהשגתה התקבלה) והן למנהליה. לבסוף, טען זילברמן כי לא ניתן לייחס לו את ההכנסות משירותי הניהול והפיקוח שכן בפועל לא קיבל לידיו כל תמורה כתוצאה ממתן שירותים אלה. לשיטת בני הזוג זילברמן, תנאי לחיוב במס בגין שינוי ייעוד של נכס מפרטי לעסקי הוא קיומו של "עסק", בה בשעה שחנה זילברמן, כך נטען, לא ניהלה עסק. עוד טענו כי הענקת הדירה לילדיהם היא פעולה הונית ולא פירותית (וממילא זו חוסה תחת כנפי הפטור הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין כאמור לעיל).

 

 ♦לטענת המשיב, יש לייחס את ההכנסות מעבודות הניהול והפיקוח לזילברמן ולפלומין באופן אישי ולא לחברה. בהתאם לעמדתו זו, פקיד השומה הוציא לפלומין, לזילברמן ולחברה שומות חדשות לשנים 2004 ו-2005 שבהן ייחס לפלומין ולזילברמן באופן אישי את ההכנסות מעבודות הניהול והפיקוח. לשיטת פקיד השומה, יש לראות את העברת הדירות כ"עסקה פירותית" החייבת בתשלום מס הכנסה. בהתאם לכך, הוצאה לחנה זילברמן שומת מס לשנת 2005 שבה היא חויבה בתשלום מס הכנסה על העברתן של שתי הדירות לילדיה.

 

 

 ♦הקביעות העובדתיות לפיהן השירותים ניתנו על-ידי פלומין וזילברמן באופן אישי מחייבות את הצדדים, כל עוד לא הוכח שינוי נסיבות או הוצגו עובדות חדשות. בהמשך לכך, נתקבלו קביעותיהם של בתי המשפט המחוזיים, אשר הצביעו על כך שהנישומים לא הציגו עובדות חדשות המצדיקות סטייה מהקביעות בהליך הקודם. ביהמ"ש העליון עמד על כך שקביעות אלה מחייבות אף את פלומין, שלא היה צד להתדיינות במסגרת ההליך הקודם, וזאת נוכח עקרון קירבת האינטרסים בין בעלי-דין בהליכים שונים. עוד נקבע, כי קבלת השגתה של החברה לשנת 2005 לא יצרה השתק שיפוטי המונע מפקיד השומה לטעון כי יש לייחס את ההכנסות מעבודות הניהול והפיקוח לזילברמן ופלומין. ביהמ"ש העליון קבע, כי "מלאי עסקי" יכול להתקיים גם בעסק אקראי או בעסקה, ולכן ההסדרים הקבועים בסעיף 85 לפקודת מס הכנסה וסעיף 5(ב) לחוק מיסוי מקרקעין מתקיימים בעניין זה. מדברים אלו עולה, כי העברת הדירות מחנה זילברמן לילדיה ללא תמורה חייבת בתשלום מס מכוחו של סעיף 85 לפקודת מס הכנסה. עוד נקבע, כי ביהמ"ש המחוזי רשאי היה לקבוע כי בשנת 2001 היה שינוי בייעודם של המקרקעין מנכס פרטי למלאי עסקי, לפי סעיף 5(ב) לחוק מיסוי מקרקעין. לבסוף, לעניין סוגיית השוני בשומה בין המערערים, נקבע כי שהצדדים לא התייחסו בביהמ"ש המחוזי לעובדה, שניתן פסק דין בסוגיה דומה בעניינם, ולהשלכותיו האפשרויות של פסק דין זה. זאת, למרות שהוא ניתן כשנה לפני מתן פסק הדין. הדבר אמור ביתר שאת בכל הנוגע לפקיד השומה שאף היה צד להליך בעניינם של האחים פלומין, ולכן אין כל ספק שהיה מודע למתן פסק הדין בעניינם. בנוסף, בפני ביהמ"ש נמצא רק ערעור על חיובה של חנה זילברמן, ובו עליו להחליט על-פי הממצאים העובדתיים בעניינה.

 

 ♦הערעורים נדחו,המערערים חוייבו בהוצאות בסך 40,000 ש"ח.