פער משמעותי בין שומה בשלב א' לשלב ב' אינו ראוי!

♦ המערער, מר עותמאן מוחמד, ניהל מסעדה בחדרה, למערער שישה בנים מהם אחד נכה שקיבל קצבת נכות, ספריו של המערער נפסלו לכל שנות המס שבערעור. תיקו של המערער טופל על ידי פקיד שומה לאחר שטופל במשרדי מע"מ. על פי שומות שנקבעו למערער על ידי מע"מ הוסף למערער סכום מע"מ של 102,252 ש"ח לשנים 2006 - 2002. בהתאם לשומת מע"מ שהוצאה, גולמה תוספת מחזור לצורך שומת מס הכנסה לשנים 2003-2006. בנוסף, המערער נדרש להציג הצהרות הון ל- 31/12/1992 וכן ל- 31/12/2005 (להלן: תקופת ההשוואה). לעמדת המשיב השוואת ההון בתקופת ההשוואה העלתה הפרשי הון בלתי מוסברים, שמקורם באי-הצהרה על 8 דירות ו-2 חנויות שבנה, רכב ושכר דירה עסקי משתי החנויות שבבעלותו. לעומת זאת, המערער הלין על הפרשי ההון מתקופת ההשוואה שיוחסו לשנות המס הפתוחות בלבד.
♦ בטרם בחן ביהמ"ש את טענות הצדדים לגוף הערעור, ציין ביהמ"ש, כי אין להתעלם מן ההצעה הנמוכה שהציע המשיב למערער כפשרה בשלב א' של הדיונים בשומה, לעומת השומה שהוצאה. בשלב א', הוצעה למערער פשרה לפיה ישלם סכום מס של 200,000 ש"ח בגין הפרשי ההון הבלתי מוסברים שנמצאו. המערער סירב, נערך דיון בשלב ב' ובו טען המשיב כי בדק את נכסי המערער לעומק וביסודיות ולכן העמיד את השומה על סכום העולה על 2,000,000 ש"ח, המערער טען כי הפער בין השומות מעיד בהכרח על כך שהשומה שהוציא המשיב בשלב ב' היא מופרזת ובלתי הגיונית. המשיב טען כי ההצעה הנמוכה שניתנה למערער בשלב א' ניתנה בטרם ערך את מלוא הבדיקות ובטרם אותרו נכסי המקרקעין ומכאן הפער.לדעת ביהמ"ש ובזהירות המתבקשת, לכאורה, התנהלות לפיה עולה הצעה בשלב א' של הדיונים על ידי רשות מס הנמוכה באופן משמעותי מן השומה המוצאת בשלב ב' של ההליך השומתי, אינה ראויה, ובמידה רבה מבססת טענה, כי התנהלות של אותה רשות, אינה רצינית. יושם לב,כי הסמכות ואף החובה המוטלת על המשיב לבדוק את הדו"ח שהוגש על ידי הנישום (סע' 145(א)(2) לפקודה), כבר בשלב הראשוני של ההליך השומתי, אינה מנותקת מן הסמכות הכללית הנתונה למשיב להשיג מידע, כדי להגיע לידיעה מלאה בדבר הכנסתו של אותו אדם (סע' 135 לפקודה). מכאן מתבקשת המסקנה שגם הצעה העולה להסדר שומתי בשלב א' של ההליך, צריך שתבוסס על עובדות וראיות.
אכן, יש להניח שהשלב הראשוני בהליך השומתי הוא שלב מקוצר יותר, לכן, אין מניעה שהשומה שתוצא בשלב השני של ההליך השומתי תהא שונה מזו שהוצאה בשלב א', ואולם עדיין יש לעמוד על פער סביר בין שני השלבים. כאשר מדובר בפער משמעותי, צריכה הרשות לתת הסברים מפורטים לקיומו של פער כאמור.          ®ועוד, גם אם התגלו ראיות נוספות, על המשיב לפרט מתי נתגלו וכן, בין היתר, לנמק, מדוע לא ניתן היה לעשות שימוש באותן ראיות כבר בשלב א' של ההתדיינות. ההפרש להערכת ביהמ"ש צריך להיות, בהעדר תוספת ראייתית משמעותית, של 10% עד25% בין השלבים.
ביהמ"ש המשפט המחוזי בחיפה , כב' השופטת ס' נשיאה ש' וסרקרוג:
♦ ביהמ"ש קבע, כי בהעדר הסבר המתקבל על הדעת – הסבר שצריך להינתן על ידי הנישום, גם אם ספריו קבילים ועל אחת כמה וכמה, כאשר ספריו נפסלו, הרי שיש לראות את ההפרש הלא מוסבר בהשוואת ההון כמעיד על הכנסה לא מדווחת. באשר לשנות המס להן ניתן לייחס את הפרש ההון, הרי במקרה כזה הנטל הראייתי מוטל על הנישום. עליו להוכיח באיזו שנה הופקו. ייחוס הפרש ההון לשנים הפתוחות או הסגורות נעשה לפי גישה הגורסת כי בהיעדר ראיות סותרות. יש לייחס את הפרשי ההון לשנים הפתוחות בלבד, מהטעם של מס אמת שהרי קביעה שנצמחה לנישום הכנסה שלא דווחה, וייחוסה לשנים הסגורות, משמעה לפוטרו ממיסוי. על כן – וככל שיימצא הפרש הון בלתי מוסבר, ובהעדר ראייה אחרת, רשאי המשיב לייחס את גידול ההון הבלתי מוסבר לשנות המס הפתוחות שבערעור. במקרה דנן, קבע בית המשפט, כי מרבית הנתונים עליהם הסתמך המשיב בחישובו את שיעורי המס לפי מיטב השפיטה נכונים. יחד עם זאת, יש מקום לקבל את הערעור בחלקו באופן שמסכום הפרשי ההון הבלתי מוסברים שעמד על פי השומה שהוצאה על סך של 2,072,548 ש"ח, יופחת סכום נוסף של 613,694 ש"ח שהוא מקור הכנסה נוסף על פי גילום שומת המע"מ – הכנסה שלא הוצהרה בדרך של הוספת הסכום לסעיף "מקורות" ב"גיליון השוואת הון", ובמקביל ייווסף תשלום המס בגין אותה הכנסה לא מוצהרת לסעיף ה"שימושים". כמו כן יופחת מסכום יתרת הפרשי ההון הבלתי מוסברים סכום נוסף שהוא כלל הקצבה שהתקבלה מאת הביטוח הלאומי בגין נכותו של הבן, כאחד ממקורות ההכנסה בשנות ההשוואה.
התוצאה:
♦ הערעור התקבל בחלקו.
ניתן ביום 8.09.11
ב"כ המערערים: עו"ד אחמד מחאג'נה
ב"כ המשיב: עו"ד דנה גורדון ונדרוב, פרק' צפון