פקיד שומה חולק על העובדות - נטל השיכנוע מוטל עליו

♦ בסוף שנת 2006 נחתם הסכם במסגרתו רכשה חברת ארליך את המוניטין העסקי של פאול ומאיר פנסטר, וכן מספר נכסים מחברת פנסטר (וביחד: "המערערים") בתמורה ל-3 מיליון דולר אשר שולמו והוצהרו בפני רשויות המס כדלקמן: 2,880,000 דולר שולמו לפאול ומאיר בגין רכישת המוניטין העסקי שלהם בארבעה תשלומים שווים הפרוסים על פני 3 שנים. זאת, כאשר כל תשלום דווח על ידי פאול ומאיר בשנה בה נתקבל, וסווג על ידם, במסגרת השומה העצמית שהוצאה בגין אותה שנה, כרווח הון ממכירת מוניטין; 170,000 דולר שולמו לחברת פנסטר בתום השנה הרביעית להסכם כתמורה לרכישת חלק מנכסיה ודווחו, במסגרת השומה העצמית של חברת פנסטר לשנת 2006, כרווח הון. בעקבות האמור התגלעו מחלוקות בין המערערים לבין פקיד השומה (להלן: "המשיב"), אשר קבע כי פאול ומאיר לא מכרו דבר לחברת ארליך וכי כל הנכסים שהועברו לחברת ארליך, המהווים בעיקרם "מוניטין עסקי", היו בבעלות חברת פנסטר. עוד נקבע כי יש לראות בחברת פנסטר כמי שקיבלה את מלוא התמורה ששולמה בגינם.
 

♦ בהתאם לכך, הוציא המשיב שומה לחברת פנסטר לשנת 2006, במסגרתה קבע, כי יש לייחס לחברת פנסטר רווח הון בסך מלוא התמורה ששולמה על ידי חברת ארליך העומד ע"ס 12,731,920 ש"ח, במקום רווח ההון ממכירת נכסים המוצהר לאותה השנה אשר עמד ע"ס 718,250 ש"ח (להלן: "שומת פנסטר"). במקביל, המשיב הוציא לפאול ומאיר שומות לשנים 2006-2008, במסגרתן קבע, עבור כל אחד מהנישומים בנפרד, כי יש לראות בסכומים שהוצהרו על ידים כרווח הון ממכירת מוניטין, כדיבידנדים לבעלי מניות שחולקו להם על ידי חברת פנסטר, וזאת בסכומים זהים לתשלומים הקבועים בהוראות ההסכם ששולמו להם מדי שנה על ידי חברת ארליך בתמורה לרכישת המוניטין העסקי שלהם (להלן: "השומה העיקרית"). המשיב הציג גם שתי שומות חליפיות: הראשונה, לפיה פאול ומאיר לא מכרו את המוניטין העסקי שלהם אלא השכירו אותו לתקופת זמן מוגבלת בלבד, ועל כן יש לסווג את הסכומים שהוצהרו על ידם כהכנסות פירותיות. השניה, לפיה יש לראות את כל ההכנסות שהוצהרו לאורך השנים 2006-2009 כרווח הון ממכירת המוניטין העסקי של פאול ומאיר, כאילו הופקו כולן בשנת המס 2006. המערערים מבקשים מבית המשפט הנכבד להורות על הפיכת סדר הראיות בערעור, כך שקודם תישמענה העדויות מטעם המשיב ולאחר מכן העדויות מטעמם וכך להעביר את נטל ההוכחה על המשיב.

 

♦ לטענת המערערים, חלף ניסיונו של המשיב להסוות את טענותיו בשומה העיקרית כטענת "סיווג חדש", הרי שהלכה ולמעשה טוען המשיב, בגדרי השומה העיקרית, כי העסקה עליה הצהירו המערערים היא מלאכותית כמשמעה בסעיף 86(א) לפקודת מס הכנסה פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). טענה אשר מעבירה את נטל ההוכחה על כתפי המשיב וממילא, מחייבת אותו לפתוח בהבאת ראיות.

 

♦ לטענת המשיב, אין כל צידוק לחרוג מן הכלל, לפי הנישום הוא בגדר "המוציא מחברו" ולפיכך עליו נטל הראייה והשכנוע. עוד טען המשיב כי מדובר בעסקה אשר מהותה הכלכלית האמיתית שונה מהאופן בו דיווחו המערערים. באשר לשומה העיקרית, נטען כי קביעת המשיב נבעה כתוצאה מניתוח פרטי העסקה ובכלל זה הנסיבות וההסכם.

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי התשובה לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע, ומי מהצדדים יפתח בהבאת ראיות, תיגזר מהתשובה לשאלה האם המשיב שינה או קיבל את המצג העובדתי של המערערים. באם קיבל את המצג העובדתי, המדובר בסיווג מחדש ואין שינוי בנטל הכללי. באם שינה את המצב העובדתי, מדובר בעסקה מלאכותית והנטל יעבור לכתפי המשיב. לשיטת המשיב מדובר בתשתית עובדתית אחת, המפורטת בהודעה המפרשת את נימוקי השומה. המשיב לא העלה טענות עובדתיות שונות או סותרות, אלא טען להחלת המסד העובדתי, אותו שטח בנימוקי השומה, כבסיס לשומה העיקרית או לאחת מחלופותיה. אין לקבל עמדה זו של המשיב בניגוד לטענתו בשומה העיקרית אשר יצאה תחת ידו ואינה מתבססת על אותן העובדות להן טוענים המבקשים: פאול ומאיר וחברת ארליך הם הצדדים לעסקה; הממכר שהועבר בעיסקה הוא המוניטין העסקי של פאול ומאיר.
 

♦ ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי מקום בו פקיד השומה חולק על היסודות העובדתיים (הצדדים לעסקה ומהות הממכר), יש לראותו כמי שדוחה את הגרסה העובדתית של המערערים. התוצאה היא, כי אין מדובר בסיווג מחדש אלא בעיסקה מלאכותית. על כן, הבקשה נתקבלה ונקבע, כי על המשיב להתחיל בהבאת ראיות ורק לאחר מכן יוכלו המערערים להביא ראיות מטעמם, להפריך את טענת המשיב.

 

♦ הבקשה נתקבלה. נטל השכנוע הוטל על המשיב.