פרשנות חוזים לעניין תשלום מע"מ

♦ צדדים התקשרו בחוזה למתן שירותים נמשכים והניחו בעת כריתתו, כי העסקה אינה חייבת במס ערך מוסף. החוזה ביניהם "שתק" בעניין זה ולא קבע מי ישא בתשלום המס, אם יחול. במשך מספר שנים לא שולם מס ערך מוסף בגין השירותים נשוא העסקה, אך בשלב כלשהו הודיעו רשויות המס לנותן השירות, כי מעתה ואילך יחול חיוב במס על השירותים הניתנים. האם רשאי נותן השירות במישור היחסים החוזיים שבינו ובין מקבל השירות, להוסיף בנסיבות אלה את המס למחיר החוזי המוסכם? זוהי השאלה הניצבת במוקד ערעור זה אשר הינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בה"פ 1456/01 שניתן ביום 12.8.02 על ידי כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל

 

 

♦ כלל, הוא כי בהעדר הוראה אחרת בחוזה במפורש או במשתמע נכלל מע"מ במחיר העסקה. הכלל אינו משתנה מקום בו החוזה בין הצדדים הוא תולדה של מכרז. גם אם טעו הצדדים בעניין חיובה של העסקה במע"מ, ההלכה הטילה את נטל המס גם במקרה כזה על העוסק. במקרה זה אין בחוזה הוראה מפורשת או משתמעת לעניין מע"מ, ואין תימה בכך נוכח הממצא העובדתי, כי בהתבסס על אישור שניתן לחברה קודמת שהתקשרה עם המערערת סברו הצדדים, בטעות, כי העסקה ביניהם לא תחויב במע"מ. נראה, כי גם הרשות הכירה בכך שהצדדים הסתמכו לעניין זה על אותו אישור ומטעם זה ראתה לחייב את העסקה שבין המערערת למשיבה במס רק מ-2001, המועד בו הוחלט על ידה, כי אין זהות בין השירותים שניתנו למערערת ע"י החברה הקודמת ובין השירותים הניתנים למערערת ע"י המשיבה. לאור השוני בין השירותים שהעניקה החברה הקודמת למערערת ובין אלה אותן מעניקה המשיבה למערער, קשה לקבל, כי המערערת והמשיבה לא היו ערות להבדלים אלה. משבחרו הצדדים, למרות אותו הבדל, להסתמך על אישור שניתן לחברה הקודמת בלא לתת את דעתם להשלכות האפשריות שיש להבדל זה על שאלת חלותו של מע"מ, נראה כי מדובר, למצער, בעצימת עיניים מצדם, שבתוצאותיה נושאת המשיבה. טענת ההסתמכות על אישור זה מעוררת קושי הן לאור עצימת העיניים הנזכרת והן לאור אי מתן ביטוי להסתמכות זו בחוזה ביניהם. משלא ניתן לכך ביטוי כלשהו בחוזה, יש לשוב לכלל לפיו נושא העוסק באחריות ל"שתיקת" החוזה, כמי שהחיוב במס מוטל עליו לפי חוק המע"מ. בעשותו שימוש במונחים "הוטל מס" ו"הועלה שיעור המס" בס' 6 לחוק מע"מ, שגה בית המשפט בפירוש זה שהעניק להוראת הרישא של סעיף 6 לחוק מס ערך מוסף, בעשותו שימוש במונחים "הוטל מס", ו"הועלה שיעור המס" כיוון המחוקק לפעולות אשר על פי מהותן קובעות נורמה משפטית כללית או משנות אותה. נורמה זו וכן שינוי שנקבע לגביה אינם יכולים לבוא לעולם אלא בחוק או על פיו, כהוראת סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה המורה:

 

♦ הוראה זו שבחוק היסוד מבטאת את תמצית מהותו של עקרון שלטון החוק, לפיו אין הרשות השלטונית רשאית להצר את זכויותיו של הפרט או לפגוע בהן אלא בהתבסס על הוראת חוק או לפי חוק. הנה כי כן, רשויות המס אינן מטילות מס ואינן משנות את שיעור המס. תפקידן כרשות מבצעת מתמצה באכיפת הוראות החוק לפיו הוטל המס (ראו סעיף 299 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] והגדרת "מנהל" בסעיף 1 לחוק מס ערך מוסף). ממילא, הנחיות פנימיות של רשויות המס ועל אחת כמה וכמה עמדתן באשר לתחולתו או אי תחולתו של חיוב במס במקרה קונקרטי, אינן יכולות להיחשב כאקט של הטלת מס. לפיכך אין בס' 6 כדי לשנות מהמסקנה דלעיל. 

 

♦ מכל הטעמים המפורטים לעיל, בית המשפט העליון מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, ומורה על דחיית התובענה שהגישה המשיבה בבית משפט קמא.