פ"ש לא יכול לבטל זכויות שהוענקו ע"י המינהלה

♦ המערערת עסקה בייצור ושיווק פירות מעובדים. ביום 9.12.1993, הגישה המערערת למנהלת מרכז ההשקעות (להלן: "המנהלה") בקשה לאישור תכנית השקעות על פי חוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט – 1959 (להלן: "חוק העידוד"). ביסוד הבקשה האמורה עמדה כוונתה של המערערת להעביר את מפעלה מבת ים לכרמיאל ולהרחיבו ואולם בסופו של דבר העתיקה המערערת את מפעלה לאזור התעשייה באשקלון. ביום 6.4.1994 קיבלה המערערת כתב אישור לתכנית במסלול מענקים (להלן: "כתב האישור") הכולל תנאי זה: "ביצוע תכנית השיווק המפורטת במכתבכם מיום 20.3.1994 מהווה תנאי יסודי בכתב האישור, והפרתה תהווה עילה לביטול כתב האישור".   ביום 11.11.2003 הנפיקה המנהלה אישור על ביצוע התכנית המאושרת למערערת (להלן: "מכתב הביצוע"), ובין היתר צוין בו כי: "בשנים שנבדקו על ידינו (1996 – 2002) החברה אינה עומדת בתכנית השיווק". נוכח האמור במכתב הביצוע ובדיקות נוספות שערך המשיב מהן עלה, לטענתו, כי המערערת לא עמדה בתנאי כתב האישור, המשיב קבע כי המערערת חייבת במס בשיעור 36% על כל  הכנסותיה החייבות בשנות המס  1999 – 2002 ואין היא זכאית להטבת מס מופחת, קרי מס בשיעור של 25% על חלק מהכנסותיה החייבות מכוח כתב האישור. טענות המשיב, כי בשנות המס הרלבנטיות לא עמדה המערערת בתנאי כתב האישור, ועל כן, אינה זכאית להטבת מס מופחת בשיעור של 25% בשנות המס 1999 - 2002. נוסף על המחלוקת האמורה, טוען המשיב כי הוצאות המערערת בגין עובדי מעבדה ורכישת חומרים מתכלים, הינן הוצאות מחקר ופיתוח אותן יש לנכות בפריסה על פני שלוש שנים ולא בניכוי שוטף.

♦ טענות המערערת, כי עמדה בתנאי כתב האישור, ועל כן, זכאית הייתה להטבת המס המופחת בשנות המס האמורות. לעניין העובדים טענה המערערת, כי עובדי המעבדה עוסקים בבקרת איכות כימית של המוצרים והחומרים העוברים בקווי הייצור של המפעל, ומעורבים בהתאמת המוצרים לדרישות הלקוחות ואינם עוסקים בפיתוח מוצרים חדשים, ועל כן, הוצאות השכר לעובדים אלה הן הוצאות שכר שוטפות.

ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו בפני כב' השופט מגן אלטוביה:

♦ מהוראות חוק העידוד בסעיפים 18, 21 ו- 47(א) עולה, כי חברה בעלת מפעל שהוא נושא לתכנית שאושרה על ידי המנהלה לאחר 30.7.1978, זכאית להטבת מס כך ששיעור המס יהא 25% על הכנסותיה החייבות. נכון כי סעיף 73 לחוק העידוד, שולל מתן הטבה לפי החוק למפעל מאושר מקום שלא קוימו הוראות החוק, התכנית המאושרת או תנאי האישור. אולם לצד סעיפים 75, 75א ו – 75ב לחוק העידוד, מסמיכים את המנהלה להתלות או לבטל אישור שניתן למפעל מאושר ו/או לבטל חלק מההטבות או מענקים שהוענקו למפעל מאושר. את השתלשלות ההתדיינות בין מרכז ההשקעות לבין המערערת באשר לביצוע התכנית שהגישה המערערת למינהלה, מתאר מנהל המחלקה המקצועית במרכז ההשקעות במכתב הביצוע מיום 11.11.2003. מהמכתב האמור, מעמדו של מפעל המערערת היה גלוי וידוע למינהלה שהמערערת אינה עומדת בתנאי תכנית השיווק בשנים 1996 – 2002, כך אף צוין במפורש בסעיף 7 למכתב האישור. למרות זאת ובהתחשב בהשקעות ובנסיבות שהתגלו למנהלה בבדיקות שביצע מרכז ההשקעות, מצאה המנהלה לנכון לבטל את ביטול כתב האישור וקבעה כי המערערת ביצעה השקעה מאושרת בסך 7,052,087 ש"ח עד ליום 6.4.1999. בהתאם, קבעה המנהלה כי בגבולות ההשקעה המאושרת מוקנות "למפעל המאושר שהופעל בשנת מס 1998 (להלן – "שנת ההפעלה") ההטבות שבחוק העידוד "ההטבות במס תינתנה לפי סעיף 47 לחוק". המנהלה בדקה את נסיבות העניין ואף את המצב הכלכלי באותה התקופה, ופעלה בהתאם לסמכותה בעת שהחליטה שלא לבטל את כתב האישור למרות שמצאה שהמערערת הפרה את תנאי כתב האישור. המנהלה אף הוסיפה כי למרות ההפרה האמורה, זכאית המערערת להטבות הקבועות בחוק העידוד ובכללן הטבת המס הקבועה בסעיף 47 לחוק העידוד.

 ♦ ביהמ"ש קבע, כי המסקנה המתבקשת היא שמשקבע הגוף המוסמך בדין, קרי המנהלה, כי המערערת זכאית להטבת המס, אין המשיב, יכול לשלול קביעה זו. סמכות המשיב לבחון את עמידתה של המערערת בתנאי האישור היא בתוך מסגרת אותם תנאים. מששינתה המנהלה את תנאי כתב האישור, הרי שאין עוד מקום לבחון את עמידת המערערת בתנאי האישור המקורי. למה מצאה המנהלה לפעול כפי שקבעה, האם התנהלות שכזו היא ראויה או מעוררת תמיהה, כל אילו אינם מענינו בכל הכבוד של המשיב אשר לו נציג קבוע במנהלה .  אין אילו דברים המצריכים בחינה במסגרת ערעור מס  זה. לפיכך, המערערת זכאית להטבת המס הקבועה בסעיף 47 לחוק העידוד בשנות המס 1999 – 2002. שגם המשיב עת הפעיל שקול דעתו ושלל ההטבות. בעניין העובדים, המערערת ורואי החשבון שלה בחרו לסווג את הוצאת השכר תחת "מחקר ופיתוח" די בה כדי לשלול את הצורך להתערב בשקול דעתו של המשיב שעה שראה בהוצאות אילו הוצאות מחקר ופיתוח. הדו"ח הוא בן השאר הצהרת הנישום לאמיתות האמור בו. אשר בעניין זה קבע ביהמ"ש, כי טענות המערערת בעניין זה להדחות.

תוצאה:

♦ הערעור התקבל בחלקו

ניתן ביום 1.5.2012

ב"כ המערערת:  עו"ד ורו"ח שוקי רגב

ב"כ המשיב: עו"ד יוסי טופף, פרק' ת"א (אזרחי)