פתיחת שומה בהסכם

♦ המערער עובד לפרנסתו כנהג מונית (לטענתו החל לעבוד בעבודה זו ביולי 2000). המערער הגיע עם פקיד השומה לידי שומה בהסכם, וזאת לאחר שהגיש השגה, כקבוע בסעיף 152(א) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה").       

במהלך הדיונים בהשגה הוזמן המערער לדיון בשלב ב'. לאותו דיון נדרש המערער להביא את כל מערכת ספרי החשבונות לשנות המס שבערעור.

יום לפני הדיון המציא המערער למשיב חלק ממערכת הספרים. לגבי חלק מהספרים טען המערער, כי נשרפו. המערער לא הציג כל אישור בנוגע לדיווח על אירוע של שריפה.

בתום הישיבה הבהירה המפקחת למערער כי נמצאו ליקויים בספריו וכי הם מהווים תשתית מספקת לפסילתם. ניתנה הצעה לסיום המחלוקת בפשרה, וזאת בהתחשב במצבו הרפואי של המערער. המערער רשם לעצמו את פרטי ההסכם המוצעים, וביקש להתייעץ עם צד ג'. במועד הדיון לא נחתם כל הסכם.

ביום 1/2/04 הגיעה המערער אל המפקחת – מבלי שתואם מועד מראש וביקש לחתום על הסכם השומה, על פי התנאים שהוצעו על ידה לצרכי פשרה, במסגרת הדיון בהשגה. באותו מועד ועל פי ההסכמה האמורה נחתם הסכם הפשרה.

 

♦ כשלושה חודשים לאחר מועד החתימה על ההסכם, פנה המערער אל פקיד השומה, בבקשה לבטל את הסכם השומה, וכן עתר לפתוח את השומות, לפי סעיף 147 לפקודה, ולהורות במסגרתו על ביטול הסכם השומה. המערער דחה את שתי הבקשות הנ"ל, והותיר את השומה בהסכם על כנה.

טענת המערער הייתה, כי יש להתחשב בעובדה, כי הצדדים אינם בעלי יכולת מקבילה, כי חתימתו על ההסכם נעשתה תחת לחץ ובכפייה. בכל מקרה, דין ההסכם להתבטל.

המשיב טען מצידו, כי ההסכם נחתם כהלכה ומרצונו החופשי של המערער ואין סיבה לבטלו.

 

 

♦ קיימת אבחנה בפקודה בין שומה שלב א' לבין שומה שלב ב', שהיא שומה בצו לפי סעיף 152 לפקודה שיכול שתהא שומה בהסכם, לפי סעיף 152(א) לפקודה. שומה כתוצאה מהסכם שבין הצדדים, על-פי ההוראה האמורה, אינה ניתנת לערעור. ואולם, אין להסיק מהדברים האמורים, שקיומו של הסכם תקף בגין שומות שהוצאו בשלב א', לפי סעיף 145(א)(2)(ב) סיפא), מונע הגשת השגה או ערעור. מסקנה כאמור, אינה נובעת מסעיף 150(א) לפקודה. הגם, שאין לפסול אמירה, כי ככלל, גם במקרה כזה, תידחה ההשגה, ככול שאכן הושג הסכם שומה כדין. בענייננו, בהיות השומה בהסכם, לפי סעיף 152(א) לא קמה זכות ערעור. המחוקק בחר להקנות לשומה כזו, מעמד מועדף ומנע מהנישום הגשת ערעור על שומה כזו. התערבות שיפוטית בהסכם כזה, ככל שתהיה, תונחה על-פי דיני החוזים הכלליים, והסעד הוא למעשה למתן פסק דין הצהרתי לביטולו של ההסכם. הסמכות לדון בביטולו של ההסכם, אינה בהכרח לבית משפט זה, אלא במקום שישנה הסכמה לדון גם בשומה עצמה.

 

♦ טענה של אי יכולת כלכלית לעמוד בהסכם אינה טענה המצדיקה ביטול הסכם. ביטול הסכם יכול וייעשה בטענה של פגמים בכריתת ההסכם (פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים הכללי"). בפרק זה מושם הדגש על רצונם האמיתי וכוונותיהם של הצדדים לחוזה, כאשר ההנחה היא כי החוזה כבר נכרת.

 

♦ טענה כי מבחינה כלכלית לא יוכל לעמוד בהסכם. טעות כזו, אינה מצמיחה זכות ביטול, ולכול היותר ניתן לומר כי מדובר בטעות שבכדאיות העיסקה או טעות בהערכה נכונה של הקצאת הסיכונים שבבסיס ההסכם וההשכלות הנובעות מהם.

♦ אופן כריתתו של ההסכם, קיומה של גמירות דעת הבאה לידי ביטוי במועד ההצעה השונה ממועד החתימה על ההסכם, השהות המספקת להתייעצות עם צד ג' ובחינת תוכנו של ההסכם לרבות בחינת סיכונים ותמריצים לחתימה, לרבות בחינה אובייקטיבית של הממצאים שהיו עובר לאותו מועד ומצב ספריו של המערער, מעלים כי לא נפלו פגמים בכריתת ההסכם.

 

♦ איום של נקיטה בהליך של פסילת ספרים. אינו בגדר איום ואין הוא בגדר "כפייה". אמירה בדבר מיצוי סמכות על-פי דין כמו גם נקיטה בהליך משפטי על-פי דין, אין בהם איום, אלא הם בגדר זכות ולעיתים אף בגדר חובה לנקוט בהליך משפטי מתחייב או בהפעלת הסמכות הנתונה על-פי דין.

 

♦ גם אילו עמדה למערער זכות הערעור, גם אז דינו של הערעור לגוף השומה היה להידחות. די בראיות שהוצגו כדי להצביע על שומה שהוצאה על בסיס נתוני השוואה ושלא בדרך ההגזמה. אין לשכוח, שבידי המערער הייתה הנהלת ספרים חסרה, ועל-פי הנתונים ששימשו את המשיב בקביעת השומה, רשאי היה המשיב להוציא שומה לפי מיטב השפיטה.

 

♦ הפעלת סמכות של תיקון ושל פתיחת שומה מחדש היא על דרך החריג וראוי שתעשה במשורה. כל זאת בייחוד משמדובר בהליך של שני שלבים, ומשאין בסיס להחלטה לפתיחת השומה, הרי שאין מקום לעריכת חקירה וממילא שלא להוצאת צו.

 

♦ הערעור נדחה.