פתיחת שומה בעקבות "גילוי מרצון"

♦  הערעור בעמ"ה 8013/04: עוסק בשומה שיצאה לשנת 1998, ועניינה מכירה של מחצית מנכס מקרקעין בצומת גולדה מאיר (להלן: "מקרקעי גולדה"). בערעור הכחיש  חיים גולובנציץ (להלן: "המערער") זכויות בעלות במקרקעין אלו וטען, כי רק אחיו אריה היה הבעלים של מלוא הזכויות באותם מקרקעין. יתר על-כן, המערער נשען כעל מעשה בית דין על פס"ד שניתן בו"ע (י-ם) 2015/01, 5031/02 אריה גולובנציץ' נ. מנהל מיסוי מקרקעין שבו לדבריו נקבע, כי האח אריה הוא הבעלים היחיד של המקרקעין. לאחר שהוגש ערעור על פס"ד זה, הגיעו האח אריה ורשויות המס להסכם פשרה שבגדרו נקבע, כי האח ישלם את מלוא המס החל על העסקה הנדונה. לשיטת המערער, די בפס"ד האמור כדי להביא למסקנה, שהבעלים האמיתי וכו הנישום האמיתי בגין מכירת מקרקעי גולדה הוא אחיו אריה.

♦ הערעור בעמ"ה 9049/05: עוסק בעסקה למכירת מקרקעין המצויים בשכונת גבעת שאול (להלן: "מקרקעי גבעת שאול"). המערער טען, כי יש לבטל את השומה מאחר שמדובר בעסקה הנתונה לשומת מס-שבח ומהטעם, שנגרם לו נזק ראייתי ע"י פקיד השומה שאיבד מסמכים שתיעדו את הוצאותיו המוכרות בהשבחת המקרקעין. הערעור בעמ"ה 109/08 עוסק בהחלטה פ"ש ירושלים 3 ( להלן: " המשיב") לפתוח את השומה לשנים 1992-1993 ולהגדיל את שומת המס של המערער לאותן שנים, וזאת בהתייחס למכירת מקרקעין בישוב בני-עיש (להלן: "מקרקעי בני עיש") הפתיחה התרחשה בעקבות מידע שנכלל ב"גילוי מרצון" שנמסר ע"י אח המערער אריה גולובנציץ'. המערער טען, כי פתיחת השומה נעשתה בחוסר סמכות, וכי לא היה ביד המשיב להישען על המידע שמסר האח אריה לפיו גם הוא היה הבעלים של הקרקע, כאשר לגרסת המערער קיבל את הקרקע במתנה מאח אחר, ששמו שלמה.

♦ הכרעה בעמ"ה 8013/04: מקובל על ביהמ"ש הסבר המשיב, כי הוצאת השומה למערער במקביל לזו שהוצאה לאחיו אריה בעניין מקרקעי גולדה הייתה מוצדקת לכאורה, מטעמים של טובת הציבור. ברם, עיון מדוקדק בדברי ביהמ"ש העליון בעניין שמואל וינוקור (ע"א 6181/08) מלמד, כי שתי השומות המקבילות אינן אמורות להיכנס לתוקף במקביל. קרי, אין מדובר רק באי-גביית שתיהן גם יחד. ביהמ"ש הבהיר, כי לצורך איון החשש של גביית מס כפול יש להבטיח, כי "השומות לא תכנסנה לתוקף במקביל". במקרה דנן, מאחר ששומה אחת בוודאי כבר נכנסה לתוקף, משאושרה בפס"ד, טענות המשיב בעניין השומה למערער לא יוכלו להביא לשומה שתכנס לתוקף. אם כך, אין צורך לברר את הטענות שהעלו באי כוח המערער שפורטו, לפיכך, המשיב פעל כדין ובאופן ההולם את האינטרס הציבורי כאשר הוציא את השומות החלופיות - מאחר וחומר הראיות מוביל לכאורה למסקנה בדבר בעלות המערער במחצית מקרקעי גולדה - אבל, מרגע שניתן תוקף לשומה אחת בפסק-הדין שניתן כנגד אח המערער, באופן שהאח אריה חויב במלוא המס, התייתר הצורך לדון בשומה השנייה שהוצאה למערער.

♦ הכרעה בעמ"ה 9049/05: עפ"י האמור בסיכומי המשיב, עמדת המערער פירושה זניחת כלל טענותיו באשר לעסקת גבעת שאול, ולכן יש לדחות בערעורו. בהמשך לכך,  כי התניית המערער את הסכמתו בכך שגם שינוי החל בערעור לטובת אחיו יחול עליו מעוררת שאלה, מאחר שפס"ד הנוגע לאחיו התייחס גם למצב עובדתי מסוים, שאינו בהכרח זה של המערער. ברם, מאחר שהמערער לא חזר בסיכומיו על טענותיו בערעור ובכלל זה על הטענה העובדתית לפיה העסקה נעשתה בכובעו הפרטי, נדחית טענה זו, כטענה שלא שבו אליה בסיכומים, וכי העסקה נעשתה בכובעו כעוסק במקרקעין.

♦ הכרעה בעמ"ה 109/08: ביהמ"ש קבע, כי על יסוד פסיקה ברורה של ביהמ"ש העליון היה בידי המשיב להפעיל את הסמכות הקבועה בסעיף 147 לפקודת מס הכנסה. ניתן לקבוע אם די היה במידע שעמד לפני המשיב, כדי לבסס קביעה, כי הנישום עשה את המעשה המיוחס לו (המהווה עבירה עפ"י החוק), דהיינו מסר מידע כוזב כדי שלא לשלם מס. אשר לדיות המידע שבגילוי מרצון לביסוס עמדת המשיב קבע ביהמ"ש, כי מקובלת מסקנת המשיב לפיה הטענה שמקרקעי בני-עייש לא היו שייכים מלכתחילה לשלמה, אלא היו בבעלות המערער ואחיו. לא נאמר במסמכים הרלבנטיים שהאח שלמה רכש את המקרקעין באמצעות כספים שהועברו ע"י המערער ואחיו. ואולם, ניתן להעריך, כי אם המקרקעין מועברים ע"י שלמה במתנה לאחים זמן קצר לאחר הרכישה, האמצעים לרכישה ניתנו על ידיהם, באופן כזה או אחר. ברם, אין זה סביר ששלמה יתייחס לפעולות שעשו האחים בקרקע אחרי שהעבירה להם, וספק אם בכוחו של שלמה להתייחס לפעולות עסקיות שעשו האחים ביניהם לגבי הקרקע שלו, קודם שהועברה אליהם באופן פורמלי. ביהמ"ש דחה פירוש זה, כבלתי סביר. ניתן להסכים, כי ה"גילוי מרצון" היה ה"טריגר" – דהיינו הדבר שעורר את המשיב לפעולה, ואולם לא היה הוא הדבר היחיד שעמד לפני המשיב. אין ספק, כי התמונה שעמדה בעת ההחלטה על פתיחת השומה הייתה רחבה, והתייחסה גם למאפייני ההתנהלות העִסקית-קרקעית של האחים: שלמה, אריה והמערער שהיו מוכרים למשיב. דהיינו, המידע החדש, לפיו המקרקעין בבני עייש לא היו מתנה משלמה, השתלב במידע רחב יותר לגבי דפוסי ההתנהלות של האחים שניהלו עסקי מקרקעין לא מעט שנים קודם לכן. מטבע העניין, פעילות המערער ואחיו נבחנה ע"י רשויות המס כבר שנם רבות לאורך פעילותם העסקית הנרחבת, ואין מחלוקת, כי המסמכים האמורים הגיעו אליו. בנסיבות אלו, ביהמ"ש דחה את  הטענה, כי רק הגילוי מרצון עמד לנגד עיני המשיב בעת שניתנה ההודעה.