צדדים קשורים אינה עילה להתערבות פקיד השומה

♦ מר אבנר כליפה (להלן: "מר כליפה") ומר עוזי מחלב (להלן: "מר מחלב") היו בעלי מלוא הון המניות המונפק של המערערת ומנהליה עד לשנת 1992 עת מכרו כשליש מהון המניות המונפק של המערערת לקבוצת מאיר עזרא. בשנים הרלבנטיות החזיקה המערערת משחטה שעסקה בשחיטת פטמים והודו (להלן: "פטמים"), עיבודם ושיווקם כקפואים או מצוננים. לשלמות התמונה יצוין, כי מר כליפה ומר מחלב היו גם בעלי המניות והמנהלים של עוף חי עיבוד ושיווק עופות בע"מ (להלן: "עוף חי"), עוף ישראל בע"מ (להלן: "עוף ישראל") שעסקה בשיווק עופות ועוף עוז בע"מ (להלן: "עוף עוז") שגידלה פטמים בעצמה. בתקופה הרלבנטית רכשה עוף חי את רוב הפטמים ששיווקה מעוף ישראל ומעוף עוז. בסוף שנת 1998 העבירו מר כליפה ומר מחלב את מניות המערערת שהיו בידיהם לעוף עוז.

ביום 1.3.1993 התקשרו המערערת (בשמה הקודם – עוף עוז מוצרי בשר (1991) בע"מ) ועוף חי בהסכם מסגרת לתקופה של תשע שנים, לפיו התחייבה עוף חי לספק למערערת פטמים לפי הזמנה מעת לעת (להלן: "ההסכם"). ביום 11.5.1993 הונפקו מניות המערערת בבורסה לניירות ערך בתל אביב והמערערת הפכה לחברה ציבורית.

המשיב  טוען כי, לא קיבל את הצהרות המערערת ביחס להכנסותיה החייבות בשנות המס 1995 – 1999 וכך טען בנימוקי השומה לשנים 1995- 1998 . החוזה האמור לא שיקף את המציאות בפועל. עוף חי לא סיפקה שירותים כמתחייב מהאמור בחוזה, שכן החוזה לא היה נחוץ לאף אחד מהצדדים, למעט שיקולי מס. לרשות עוף חי לא היו האמצעים הדרושים לצורך מילוי התחייבותה, כמפורט בחוזה. לרשות עוף חי היו מספר עובדים מועט כאשר בשנות המס 1997 עבדו שני עובדים בלבד. בנוסף עוף חי לא שכרה קבלני משנה.

מהשוואה שערך המשיב בקרב משחטות תעשייתיות הפועלות בענף, עולה, כי המערערת קנתה במחיר גבוה באופן משמעותי ממחיר הקנייה של משחטות אחרות וזאת בניגוד להסכמות המפורשות בין המערערת ובין חברת עוף חי.

למרות ממצאי המשיב כי קיים פער בשיעור של בין 2.5% לבין 20% בין מחיר קנייה של פטמים ע"י עוף חי לבין מחיר מכירתו למערערת, בקביעת הצו, החליט המשיב לפנים משורת הדין, להפחית ממחיר העלות 2.5% בלבד.

♦ לנוכח האמור לעיל טען המשיב, כי הפער בין המחיר ששולם עבור פטמי הודו לבין מחיר העלות בידי עוף חי אינו בגדר הוצאה בייצור הכנסה כמשמעותו בסעיף 17 לפקודת מס הכנסה. שהרי פער זה אינו נדרש, אינו נחוץ ולמעשה מיותר...המשיב טען לתשלום הוצאה, אשר בגינה לא נתקבלה כל תמורה, התורמת לייצור הכנסתה של החברה.

לחילופין טען המשיב כי העסקה אשר הוצגה בפניו כאילו המערערת קונה הפטמים מעוף חי אינה משקפת את המציאות בפועל...כי המערערת קונה בפועל ישירות מהמגדלים וכי, הקניה באמצעות עוף חי הינה עסקה מלאכותית כמשמעותה בסעיף 86 לפקודה אשר כל מטרתה הינה הסבת רווחים מהמערערת לעוף חי (בעלת הפסדים) וכעולה מכך – הפחתת מס." 

 

 

♦ לעניין טענות המשיב, כי הצדדים לא פעלו עפ"י ההסכם, ציין ביהמ"ש, כי בהתחשב בעובדה שההסכם נכרת לאחר שקבוצת עזרא רכשה כשליש מהון המניות המונפק של המערערת, ביקשה קבוצת עזרא להבטיח את אספקת הפטמים ומחירם, ועל כן, הסכימה לכריתת ההסכם עם עוף חי. אף אם שילמה המערערת ישירות לנותני שירותים אלה שלא באמצעות עוף חי ואף אם ביצעה בעצמה חלק מהשירותים האמורים, אין בכך כדי ללמד שההסכם לא קוים אלא שהצדדים שינו בהסכמה שבהתנהגות את הוראות ההסכם וגם זאת לא באופן מהותי משום שבסופו של דבר הנטל הכלכלי הכרוך בטיפול בפטמים נותר על המערערת כפי שנקבע בהסכם. וסביר להניח שלנציג קבוצת מאיר עזרא שהיה שותף לקביעת מחיר עוף חי לא היה עניין להעשיר את קופתה של עוף חי על חשבון רווחי המערערת. לעניין המחיר ותחשיבי המשיב, ציין ביהמ"ש, כי מסקנת המשיב לפיה מחיר עוף חי נקבע על ידי המערערת במטרה להסיט רווחים מהמערערת אל עוף חי לצורך הפחתת מס, אין לה על מה שתסמוך.

♦ בהתחשב בנסיבות קבע ביהמ"ש, כי באשר לתכלית ההתקשרות בהסכם ואופן ביצועו, האמור לעיל בעניין תחשיבי המשיב ובהתחשב בכך שפנקסיה של המערערת מהווים הוכחה לכאורה לנכונות התוצאה העסקית של המערערת, נראה, כי פער של 2.5% בין מחיר עוף חי למחיר העלות עליו ביסס המשיב את שומותיו, אינו מצדיק התערבות של המשיב באופן ניהול עסקי המערערת על דרך קביעת מחיר הפטמים שרכשה מעוף חי או בהצהרותיה ביחס להכנסתה החייבת.

♦ הערעור התקבל . על המשיב הוטלו הוצאות בסך 20,000 ש"ח ושכ"ט בסך 80,000 ש"ח !