קביעת היקף הכנסתו של נהג מונית

♦ המערער עבד כנהג מונית לנסיעות "ספיישל" בתל אביב, שלא בתחנת מוניות מוסדרת (מכונה בפסה"ד גם "חאפר"). מאחר שהדוחות לאותן שנים הוגשו ללא ציון מספר הקילומטרים שנסע הרכב וללא ציון רישומי מד האוץ לכל סוף שנת המס וללא תיאום שימוש פרטי ברכב, לא הכיר המשיב בניכוי הוצאות אחזקת הרכב עליהן הצהיר המערער בדוח.

כמו כן לא קיבל המשיב את הפדיון לנסיעה אותו ציין המערער וקבע פדיון שונה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת להיקף הנסיעות העסקיות של המערער, שלפיו ניתן לאמוד את היקף הכנסותיו החייבות במס. לצורך כך יש לעמוד ראשית על סך כל הקילומטרים העסקיים בתשלום וכן על הפדיון לק"מ.

♦ דרך ניהול הספרים: בינואר 1995 נכנסו לתוקף תקנות חדשות בנוגע לניכוי הוצאות רכב. בין היתר בוטלה האבחנה בין רכב פרטי למסחרי, ההוצאות כוללות גם הוצאות קבועות וגם משתנות, כמו כן נקבע כי ניכוי הוצאות רכב יותנה בהתקנת מכשיר למדידת מספר הקילומטרים שנסע הרכב ותצרוכת הדלק. כמו כן, בהיות המערער נהג מונית חלה עליו חובה, בין היתר, לפי תקנה 6 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995, לרשום בספריו את קריאת מד האוץ השנתית של הרכב, כתנאי להכרה בהוצאות הרכב, המערער לא ביצע רישום כאמור.

 

 ♦ סוגיה נוספת שנתונה היתה במחלוקת, היתה מיסוי של פיצוי שקיבל המערער מחברת ביטוח בגין אובדן ימי עבודה.

 

 בית המשפט המחוזי בחיפה – כב' השופטת, ס' נשיאה ש' וסרקרוג :

♦ התכלית העומדת מאחורי החובה לנהל פנקסים כדין היא כפולה: יצירת מערכת אשר תביא לדיווח אמת, תוך יצירת מערכת פנקסים שתקשה על נישום להעלים הכנסות בין בדרך ישירה הנוגעת להכנסות עצמן ובין בדרך של הקטנת הכנסות, באמצעות דרישה לניכוי הוצאות מופרזות.

ועוד, ניהול חשבונות הוא אמצעי לביקורת ומעקב לצורך קביעת מס אמת.

כדי לעמוד על היקף ההכנסה החייבת במס, לנהגי מוניות, יש להיזקק למספר נתונים: מספר הק"מ של הרכב בשנות הערעור, מנתון זה ניתן לגזור את היקפם של הנסיעות העסקיות לאחר הפחתת נסיעות פרטיות וכן נסיעות סרק, המתבצעות במהלך ביצוע העבודה וכן יש לבחון נתון זה לצד הוצאות הדלק.

חוסר התאמה ברור בין רישומי מד האוץ של המונית, לבין הוצאות הדלק אותן דרש המערער והעמדתם על שיעורים נמוכים, מוביל למסקנה – כי המערער נמנע מלדווח על ההיקף המלא של הוצאותיו, במגמה להעלים מס.

 

להלן האופן בו קבע בית המשפט כי יש לחשב את הכנסתו החייבת של המערער:

 

♦  ניכוי נסיעות פרטיות: מכלל הנסיעות שביצע הרכב בכל שנת מס יש להפחית את הנסיעות הפרטיות ומהיתרה המהווה את סך הנסיעות העסקיות, להפחית לאחר מכן את אחוז נסיעות הסרק. משום שמדובר בהוצאה שהיא מטיבה הוצאה מעורבת, קובעות תקנות ניכוי הוצאות רכב את מספר הקילומטרים שניתן להפחית בגין נסיעות פרטיות ומעמידות אותו על 9,900 ק"מ. בצד ההכנסות יש בסמכותו של המפקח להכיר במספר ק"מ גדול יותר של נסיעות פרטיות, בכפוף להצגת מסמכים מתאימים מטעם הנישום. המערער הודה, כי לא ביצע רישום לגבי כלל הוצאותיו, לטענתו דיווח רק על ההוצאות העסקיות. משמבקש נישום לסטות מן ההסדר הקבוע בתקנות, עליו הנטל, כי יש הצדקה לסטייה המבוקשת. ההחלטה הבסיסית שהותיר המערער לעצמו, להחליט מהי הוצאה פרטית ומהי הוצאה עסקית ולהימנע מרישום כלל הוצאותיו, מערערת את עצם אפשרות הפיקוח והביקורת על ידי רשות המס.

♦ ניכוי נסיעות סרק: יש להתיר למערער ניכוי של 30% בגין נסיעות סרק מכלל הנסיעות העסקיות, וזאת בהיותו נהג מונית העובד ללא תחנה מסודרת (חאפר).

 

♦ קביעת הפדיון בש"ח לכל ק"מ: המשיב קבע את הפדיון לק"מ על סמך חלוקת התמורה שהתקבלה במרחק נסיעה ממוצע שנמדד ע"י מד אוץ הרכב, השאלה היא האם יש מקום להתערבותו של בית המשפט ולהורות על הקטנה מסויימת של הפדיון לק"מ, נראה כי לעניין זה יש לקבל ההלכה שבמקום שהוכח כי הרשות המנהלית המוסמכת הפעילה שיקול דעתה, בתחום מקצועיותה, אין מקום להתערבותו של בית המשפט, במיוחד בהעדר ראיות לסתור.

 

♦ לעניין סכומי הפיצויים שהתקבלו מחברת הביטוח כפיצוי בגין אובדן ימי עבודה, נקבע כי המערער רשאי להציג מסמכים אשר יש בהם לבסס את טענתו כי הוא זכאי לפטור ממס.

 תוצאה:

♦ הערעור נתקבל חלקית.

ניתן ביום 29.1.07