קבלן בניין כמוסד ציבורי

♦ המערערת (להלן: "המערערת" או "העמותה"), היא עמותה שהוקמה ונרשמה כדין ביום 12.12.89. בעת הקמתה, נקבע בתקנון העמותה כי מטרותיה הן "ניהול ישיבה, כולל רבנות, כולל דיינות, עשיית חסד והוצאות עבודות תורניות וכתבי יד". באסיפות כלליות של העמותה, ביום 20.10.91 וביום 10.11.91, התקבלה החלטה על תיקון מטרות העמותה, כך שלמטרות העמותה תתווסף גם המטרה של "בנייה לציבור החרדי, לזוגות צעירים ומחוסרי דיור ולעולים חדשים".  
♦ בראשית שנות ה-90 של המאה שעברה, החל משרד הבינוי והשיכון לעודד בניה עצמית לזכאי דיור בציבור הדתי, על ידי פרסום מכרזים לבנייה במספר מתחמים ברכס שועפט. המכרזים יועדו לעמותות בעלות צביון דתי. המערערת ניסתה לגשת בעצמה לאחד מהמכרזים הללו, אולם לא זכתה במכרז.
♦ בשנת 1992, חברה המערערת ל"עמותת שערי ציון - דיור לקהל החרדי" (להלן: "עמותת שערי ציון" או "שערי ציון"), לשם הגשת מועמדות משותפת למכרז. עמותת שערי ציון ניגשה למכרז הנ"ל וזכתה בו.
♦ מכאן ואילך, החל הפרויקט מתקדם, ובמהלך השנים 1996-1994 נבנו הבתים, עד לסיומו הסופי של הפרויקט בשנת 1997. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בשנים שקדמו לעיסוקה של המערערת בפרויקט הבניה, הוכרה המערערת על ידי המשיב כמוסד ציבורי הן לענייני מס הכנסה, וכמלכ"ר לענייני מס ערך מוסף. בראשית שנת 1994, ביקשה המערערת להכיר בה כמוסד ציבורי לעניין תרומות (על פי סעיף 46 לפקודה) וכן ביקשה פטור ממס שבח מקרקעין, אולם, ביום 2.2.94, דחה המשיב את בקשת המערערת.
♦ לאור ההחלטה האמורה, חדל המשיב - החל מראשית חודש אפריל 1994 - להכיר במערערת כמוסד ציבורי.
♦ לטענת המערערת, יש להכיר בה כ"מוסד ציבורי", שכן, המטרות שלשמן פעלה המערערת הן בגדר "מטרות ציבוריות", כמשמעותן בסעיף 9(2) לפקודה, ועל כן הכנסותיה פטורות ממס.
♦ המשיב טוען מנגד, כי המערערת אינה עונה על הגדרת "מוסד ציבורי", שכן פעילותה בתחום הבנייה למגורים אינה פעילות למטרות ציבוריות.
 
ביהמ"ש המחוזי בי-ם - כב' הש'   מ. מזרחי:
 
♦ מעמדו של נישום כ"מוסד ציבורי" אינו תלוי באישור מאת רשויות המס, אלא בשאלה באיזו מידה הוא מקיים את רכיבי ההגדרה. לפיכך, צודקת המערערת בטענתה, כי העובדה שבקשת המערערת להיות מוכרת כ"מוסד ציבורי" לעניין תרומות (לפי סעיף 46 לפקודה) ולעניין פטור ממס שבח נדחתה, אין בה כדי לשלול - מיניה וביה - את מעמדה כמוסד ציבורי לפי סעיף 9(2) לפקודה.
♦ הניסיון לראות בארבעת קבוצות היעד שנמנו כאוכלוסיות אשר - באופן קטגורי - הן אוכלוסיות נזקקות, אינו משכנע, גם אם אינו מופרך לגמרי. האם כל בנייה לזוגות צעירים, לעולים חדשים או לציבור החרדי היא - מיניה וביה - בגדר "סעד"? האם גם הקבלן עמו התקשרו המערערת ושערי ציון פועל לשם קידומה של מטרה ציבורית של "סעד", בשל העובדה שהוא בונה דירות לזוגות צעירים, לעולים חדשים או לציבור החרדי? נדמה שהתשובה השלילית לשאלות אלו היא ברורה.
♦ מבחינה פרשנית, קשה לטעון ברצינות, ש"בנייה לציבור החרדי, לזוגות צעירים ומחוסרי דיור ולעולים חדשים" הינה מטרה הנכללת בתוך המונח "סעד", ועל כל פנים, ודאי שאין זה הפירוש הסביר והמקובל למונח זה. גם אם תתקבל טענת המערערת, כי כל רצונה היה לעזור לחבריה להוזיל את עלויות הבנייה - קשה לקבל את הטענה, כי עזרה מעין זו היא "סעד". לא כל מוסד, המעניק סיוע כזה או אחר לחבריו, נעשה למוסד ציבורי הפועל למטרות סעד.
♦ מבחינה גיאוגרפית-היסטורית, רכס שועפט מצוי מעבר לקו הירוק. עם זאת, לא בהיסטוריה ולא בגיאוגרפיה עסקינן, אלא בנורמה משפטית, וככזו צריכה היא להתפרש בכלי הפרשנות המשפטיים המצויים בידי בית המשפט. פרשנות משפטית תכליתית של המטרה הנ"ל, מקשה לקבל את התיזה שמעלה המערערת, לפיה הכוונה שעמדה מאחורי מטרה זו היתה לעודד בנייה מעבר לקו הירוק הגיאוגרפי. הכוונה היתה לאותם השטחים שמדינת ישראל מחזיקה בהם מאז מלחמת ששת הימים, שלא סופחו למדינת ישראל, ושלא הוחל עליהם המשפט, השיפוט והמנהל של מדינת ישראל. אם תרצה אמור, הכוונה היתה לעודד בנייה מעבר לקו הירוק המשפטי. צודק המשיב בטענתו, כי פרשנות המערערת למטרה האמורה, יש בה כדי להוביל לתוצאה לא סבירה, לפיה כל קבלן שיבנה בשטחים שסופחו לירושלים מיד לאחר מלחמת ששת הימים, יוגדר, באופן אוטומטי כמוסד ציבורי הפועל למען מטרה ציבורית.
♦ השאלה היא, מה מוקד פעילותו של מוסד ציבורי: האם מדובר במוסד הפועל למטרות ציבורית, אלא שיש לו גם הכנסות מעסק, או שמא מדובר בגוף בעל אוריינטציה עסקית (ועל כל פנים לא ציבורית), שבמקביל פועל גם לקידומן של מספר מטרות ציבוריות. בנקודה זו, ברי, כי לנפחה של הפעילות שאיננה למטרות ציבוריות ולמשקלה ביחס למכלול פעילותו של הנישום, יש לייחס השפעה מרכזית על הגדרת מעמדו. כך, דרך משל, בנק המקדיש חלק מסוים מפעילותו ומכספו לקידום מטרות ציבוריות, כהגדרתן בסעיף 9(2) לפקודה, לא ניתן לראותו בשל כך כ"מוסד ציבורי", שכן אין מחלוקת, כי המטרות הציבוריות אינן מוקד פעילותו, וההשקעה בהן ביחס למכלול פעילות הבנק תלמד על כך.
 
התוצאה:
♦ טענת המערערת על היותה "מוסד ציבורי" – נדחית.
 
ניתן ביום:9.3.08.
ב"כ המערערת: עו"ד ר. ששתיאל.
ב"כ המשיב: פרקליטות מחוז ירושלים - אזרחי.