רווחי חברה משפחתית "מכובסים" לא יחולקו בפטור ממס !

♦ המערער הינו בעל מניות בחברת יפעת (להלן: "החברה"). בשנות המס 1993 עד 1997 דיווחה החברה על הכנסותיה למשיב כחברה "רגילה". באותם השנים נצברו בחברת הפסדים נומינליים לצורכי מס בסך 1,610,835 ₪. החל משנת המס 1998 ועד לשנת המס 2000 (להלן:"תקופת ההטבה"), פעלה החברה כחברה משפחתית, כמשמעות המונח בסעיף 64א בפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה"). בשנים אלו שימש המערער כנישום בחברה המשפחתית, כמשמעות המונח בסעיף 64א לפקודה (להלן:"נישום מייצג") בשנת המס  2001 חזרה בה החברה מבקשתה להיחשב כחברה משפחתית, והחל מאותו מועד היא מדווחת על הכנסותיה כחברה רגילה.
♦ בשנים 1998-2000, עת פעלה כחברה משפחתית, נצברו בחברה רווחים לצורכי מס בסך 2,215,141 ש"ח, אשר קוזזו כנגד ההפסדים המועברים משנים קודמות של החברה. בשנות המס 1998-1999 קוזזו כל רווחי החברה כנגד הפסדים מועברים, ובשנת המס 2000 ההכנסה החייבת של החברה לאחר קיזוז הפסדים מועברים הייתה  456,125 ש"ח .
ביום 19.12.2001 חילקה החברה דיבידנד לבעלי מניותיה בסך 1,924,000 ש"ח. חלקו של המערער בדיבידנד שחולק היה בסך 1,000,480 ש"ח. המערער טען, כי חלוקת הדיבידנד אינה מקימה חבות במס, לפי הוראות סעיף 64א(א)(1) לפקודה, אשר קובע, כי "רווחים שחולקו מהכנסות החברה בשנים שהמס שהיא חייבת בו חושב על פי סעיף זה (להלן בסעיף זה תקופת – ההטבה)  יראו כאילו לא חולקו".
♦ המשיב לא קיבל את גישת המערער וקבע, כי הסעיף חל רק בנוגע לרווחים שחולקו מתוך ההכנסה אשר שולם בגינה מס בחברה המשפחתית, ולא בנוגע להכנסה  שקוזזה כנגד הפסדי העבר של החברה.
♦ לטענת המשיב, סעיף 64א לפקודה יוצר "פיקציה מיסויית" של ייחוס הכנסתה החייבת של החברה לנישום המייצג. פועל יוצא של אותה פיקציה היא, כי אין למסות את חלוקת רווחי החברה  משפחתית, מאחר שכבר שולם על רווחים אלו מס ברמת היחיד. סעיף  64א(א)(1) נועד למנוע רק את מיסוי הרווחים שחולקו לאחר ששולם עליהם מס ברמת היחיד, ולא למנוע את מיסוי הרווחים שקוזזו כנגד הפסדי עבר. משכך, יש לקרוא את המונח "הכנסות החברה" בסעיף כמתייחס לרווחים שיוחסו ליחיד ושולם בגינם מס בשיעורי המס החלים על נישום יחיד. לטענת המשיב, לא ניתן לקבל את עמדת המערער, כי ניתן לחלק רווחים מהכנסה עסקית שקוזזה כנגד הפסדי עבר, משום שהיא תוביל לתוצאה, כי לא ישולם לעולם מס בנסיבות אילו בגין הכנסת החברה שחולקה כבר לבעלי המניות.
♦ מנגד, טען המערער, כי לפרשנות המוצעת על ידי המשיב אין עיגון לשוני מינימאלי בסעיף.
סעיף 64א(א)(1) מורה, כי לא רואים בחלוקת רווחים מתוך הכנסות החברה המשפחתית כחלוקה, ולטענת המערער אין כל זכר בסעיף לדרישת המשיב, כי שולם מס בגין רווחים אלו. סעיף 64א(א)(1) נוקט במונח "הכנסות" ולא במונח "הכנסה חייבת"- היא ההכנסה לאחר ניכויים, קיזוזים ופטורים שהותרו ממנה. המשיב קבע למעשה, כי רק חלוקה שנעשתה מתוך ההכנסה שלאחר קיזוז הפסדי העבר נופלת לגדרי הסעיף, בניגוד להתייחסות המפורשת בסעיף ל"הכנסות "ולא ל"הכנסה חייבת". עוד טען המערער כי פרשנותו שאין למסות את חלוקת רווחי החברה מתיישבת עם תכלית סעיף 64א ליצור מנגנון של "מיסוי חד שלבי", דהיינו איחוד לצורכי מס של הישויות המשפטיות השונות - החברה ובעל מניותיה.

ביהמ"ש המחוזי ת"א, כב' השופט מגן אלטוביה:

♦ ביהמ"ש סבור, כי במקרה שבו לא שולם מס בגין רווחים שצמחו בחברה משפחתית, הרי שלא הוחל כלל מודל המיסוי החד שלבי בנוגע לאותם רווחים. כאשר רווח מסוים אינו נתון למשטר המס החד שלבי, ודאי שאינו זכאי להקלה שבסעיף 64א(א)(1), שכל תכליתה למנוע כפל מס במיסוי הרווחים פעם נוספת במועד החלוקה. הטבה שכל תכליתה למנוע כפל מס לא תחול שעה שלא מוטל מס. הפרשנות הנכונה למונח  "רווחים" בהקשר זה היא, כי מדובר ברווחים ששולם בגינם מס בשיטת המיסוי החד שלבי ולכן יש למנוע מיסויים בשנית.
דברים אלו מצאו ביטויים גם בפסיקה. בפס"ד קליימן נקבע, כי יש לחייב במס חלוקת דיבידנד שנעשתה מתוך רווחי אקוויטי שבידיי חברה משפחתית, לאור העובדה שרווחי אקוויטי אינם מהווים הכנסה על פי הפקודה ולפיכך ממילא לא הוטל בגינם מס בידיי החברה המשפחתית.
♦ ביהמ"ש ציין, כי הסדר החברה המשפחתית מושג באופן מהותי כאשר החלוקה הפטורה ממס היא חלוקה של רווחים ששולם בגינם  מס בשיעור מס שולי או שנוצלה כנגדם הטבת מס בשיעור מס שולי, כגון ניצול הפסדים שנצברו בתקופת ההטבה או שימוש בפטור כנגד הכנסת החבר, לפיכך קבע ביהמ"ש, כי הכנסות הדיבידנד שקיבל המערער חייבות במס על פי הוראות סעיף 125ב לפקודה.

התוצאה:
♦ הערעור נדחה

ניתן ביום:  15.7.2013
ב"כ המערער: עוה"ד ארז שגיב ו/או יועד כוכבי
ב"כ המשיב : עוה"ד אריק ליס, פרק' ת"א (אזרחי)