ריבית במסגרת תיק הוצל"פ הינה הכנסה חייבת

♦ השאלה שבחן ביהמ"ש בערעור זה הינה: האם הריבית וההצמדה על רכיב הריבית שגבתה המערערת במסגרת תיק ההוצאה לפועל הם הכנסה חייבת במס, אם לאו.

 

♦ המערערת הינה ידועה בציבור אשר נפסק לה בבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2002, מחצית מהחברה שבבעלות חברה לחיים דאז (להלן: "החברה"). ביהמ"ש העמיד את שווי החברה בסך 8,093,855 ש"ח וקבע שהמערערת זכאית למחצית משווי החברה בניכוי חובותיה אותו תקבל באמצעות הוצל"פ. בן הזוג פנה בבר"ע לביהמ"ש המחוזי בנצרת שקבע שאין מדובר בחיוב כספי וכי יש למנות כונס נכסים לחברה, לפיכך פנתה המערערת בבר"ע לביהמ"ש העליון שקבע בשנת 2005 שתקבל את חלקה באמצעות הוצל"פ. בשנת 2006, פרע עיזבון חברה לחיים, שנפטר בינתיים, את מלוא החוב בתיק כ- 12 מיליון שקל, סכום המגלם בתוכו קרן+ ריבית והצמדה משנת 2002 עד שנת 2006.

החברה - איגוד מקרקעין.

 

♦ אין חולק, כי המערערת פטורה מתשלום מס בגין הקרן וההצמדה בשל עסקה בה קיבלה תמורת מחצית החברה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963, שעניינו העברת זכויות בזכות במקרקעין או בזכות באיגוד מקרקעין, הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין. עם זאת, על המערערת הושת מס הכנסה בגין רווח הריבית שנצבר בתיק ההוצל"פ, וזאת על פי סעיף 2(4) לפקודת מס הכנסה (להלן: "הפקודה").

 

♦ על שומה זאת טענה המערערת שתי טענות עיקריות: האחת- על עצם החיוב, כי מדובר בהכנסה מריבית בעלת אופי פרטי וללא יסוד של תמורה, וכי הסכום כולו, כולל הריבית, ראוי להיחשב כחלקה בפירוד עפ"י פסיקת ביהמ"ש, שכן לו נערכה חלוקת החברה בשעת התשלום (2006) שווי חלקה בחברה (-הקרן) היה דומה לחלקה בשנת 2002 (-הקרן) + הריבית וההצמדה.

לחילופין טענה המערערת לפטור ממס בעסקת מתנה מקרוב שנעשתה בתום לב בהתאם להוראות סעיף 97(5) לפקודה.

 

♦ בנוסף, טענה המערערת, כי מיסוי הריבית יוביל למיסוי בכפל, שכן גם העיזבון ממוסה על רווחיו מהכספים הללו שהרוויח בתקופה שמפסה"ד עד לתשלום בהוצל"פ, וכעת גם היא תמוסה בגין אותו הסכום ואותה התקופה.

 

♦ טענה נוספת שטענה המערערת - היא שהיה על פקיד השומה להכיר לעניין הכנסתה מריבית בשנת 2006 בהוצאות עו"ד, על סמך קבלות מאת עורך דינה מהשנים 2009/10 בשל הגנתו בין השנים 2006-09 מול תביעת העיזבון, להשבת סכומים ששולמו למערערת בשנת 2006.

 

♦ המשיב – פקיד השומה דחה את טענות המערערת, וטען, כדלקמן: לעניין שומת הריבית - בהתאם להלכת צימרמן, ע"א 230/72 צימרמן נ' פקיד השומה תל אביב,כל הכנסה מריבית בהיעדר הוראת פטור כלשהי חייבת במס, וכי אין לראות בריבית שצברה מחלקה בפירוד כחלק מחלקה בפירוד. בנוסף, המשיב אינו מקבל את טענותיה שמדובר במתנה מקרוב ושמדובר בכפל מס.

 

♦ לעניין ניכוי ההוצאות- פקיד השומה סרב להכיר בהוצאות מהשנים 2009/10 לצורך ההכנסה מריבית שקיבלה בשנת 2006, וזאת בהתאם להוראות ס' 17 לפקודה המתיר ניכוי הוצאה רק בשנת המס בה נתקבלה ההכנסה.

 

 

♦ ראשית יצויין, כי ביהמ"ש דחה טענת התיישנות שהעלתה המערערת. הטענה נדחתה הן בשל היבטים ראייתיים (המערערת לא סתרה את חזקת התקינות) והן לאור העובדה שהמערערת ניהלה את הדיונים המתקדמים בשלב ההשגה (לאחר שהוגשה הבקשה להארכת מועד), לגופה של המחלוקת, ולא העלתה מחדש את טענת ההתיישנות, כמו גם העובדה שטענה זו הועלתה מחדש רק במסגרת נימוקי הערעור, כשהנושא לא עלה במסגרת הודעת הערעור שהוגשה קודם לכן, אף היא אומרת דרשני ועשויה להביא לדחיית טענת ההתיישנות.

 

♦ ביהמ"ש אימץ את עמדת פקיד השומה, לפיה יש לחייב במס הכנסה על הריבית שנצברה בתיק ההוצל"פ, שכן חלקה בחברה נקבע ע"י ביהמ"ש בשעת ה"קרע" ומשם והלאה אין לה ברווחי החברה ובהפסדיה דבר, לפיכך הריבית שנצברה מאותו הרגע חייבת במס. ביהמ"ש דחה גם את הטענה שלחילופין שמדובר בפטור של מתנה מקרוב, בקובעו, כי וודאי שאין לראות בכסף שתבעה לאחר הפירוד במאבקים משפטיים וקיבלה באמצעות הוצל"פ כמתנה מקרוב שניתנה בתום לב.

עוד קבע ביהמ"ש, כי אין לראות כפל מס במקום שבו מדובר בשני נישומים שונים ומה שישלם העיזבון אינו כפל מס לעניין שומת המערערת.

 

♦ עם זאת, קבע ביהמ"ש שעל פקיד השומה להכיר בהוצאות עורך הדין, שכן מדובר בשכירה אשר איננה יכולה לנכות את ההוצאה בשנים שלאחר מכן. לפיכך, לפי ביהמ"ש, האיזון הנכון בין עקרון סופיות השומה ועיקרון שומת האמת לפיו אי הכרה בהוצאה ששימשה לייצור הכנסה כמוהו כ"מס ביתר", מוביל למסקנה שיש לחלק בין עסק מחזורי- בו מה שמפסיד העסק מחמת אי ניכוי ההוצאה, שהוציא לצורך ההכנסה בשנת מס קודמת, ירוויח ע"י ניכוי ההוצאה על הכנסותיו בשנה שלאחריה וחוזר חלילה, לבין שכירה שיכולה לנכות את אותה ההוצאה רק באותה השנה, אצלה חייב פקיד השומה להתיר את ניכוי ההוצאות למרות שייצאו בשנת מס נפרדת היות ויצאו לצורך ההכנסה הממוסה ואין לה אפשרות אחרת לנכות את ההוצאה.

 

♦ הערעור התקבל חלקית.