רישום של נישום כ"עוסק" משפיע על אופן חיובו במס

♦ מדובר בשני ערעורים שאוחדו לתיק אחד - ערעור על שומה לפי מיטב השפיטה לפי הוראת סעיף 152 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") לשנים 2003-2005, וכן ערעור על החלטת ממונה מנהל מע"מ חיפה (להלן: "המנהל") לדחות את השגת המערער, לפי סעיף 83 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") בנוגע לשומת עסקאות לתקופה של 12/2001 עד 12/2005 ובהתייחס לשומת תשומות לשנים 2002-2005. המערער, רשום כעוסק מורשה בתחום שירותי רווחה החל משנת 1994, והוא משמש כבעלים בשותפות וכמנהלו הפעיל של בית אבות.

שומת מס הכנסה:

♦ בעקבות מידע שהגיע משותפו הסורר, ערך פקיד השומה ביקורת בעסקו של המערער ומצא הפרשים ניכרים בין המחזור המדווח להפקדות שבוצעו בפועל בחשבון הבנק של המערער בגין כל אחת משנות המס שלעיל. זאת ועוד, במסגרת חיפוש שנערך בבית האבות, נמצאו פנקסי חשבונות כפולים - אחד ששימש לדיווח למס הכנסה ואחר שכלל לא נרשם בספרים ולא דווח לרשויות המס. בעקבות אותם ליקויים שנמצאו בפנקסי החשבונות, החליט פקיד השומה לשום את הכנסתו של המערער לפי מיטב השפיטה. לצורך בניית השומה שיחזר פקיד השומה את המחזור הכללי של המערער בדרך של חישוב הכנסות המערער מדמי האחזקה החודשיים שנגבו מכל דייר בבית האבות בתפוסה מלאה, בתוספת הכנסה בגובה 1,000 ש"ח ממכירת תרופות ואביזרים נלווים וכן מהכנסות שנבעו למערער כתוצאה מהשכרת שטח לחברת בזק. מסכום זה נוכה המחזור המוצהר, וההפרש חויב במס לפי שיעור חלקו של המערער בשותפות.

♦ טענתו של המערער היא שהשומה שהוצאה לו אינה עולה בקנה אחד עם הפעילות הכלכלית האמתית בעסק, וכן שהשומה נבנתה בצורה לא מדויקת ואינה מבוססת על נתוני אמת. כך, למשל, טען המערער שבית האבות כלל לא היה בתפוסה מלאה כל השנה, והסכומים שנגבו מאת הדיירים בבית האבות, חושבו בידי פקיד השומה באופן מופרז.  

שומת מע"מ:

♦ המנהל הוציא למערער שומת עסקאות בסך 417,298 ₪ בגין עסקאות שלא דווחו (להלן: "שומת עסקאות"). כן הוצאה שומת תשומות לשנים 2002-2005 בגין ניכוי תשומות ללא מסמך נדרש כדין ובגין ניכוי תשומות שאינן מותרות בניכוי לפי סעיפים 1 ו-38 לחוק מע"מ (להלן: "שומת תשומות"). בנוסף, המנהל הטיל על המערער קנס לפי הוראת סעיף 95 לחוק מע"מ בשל סטייה מהותית מהוראות ניהול פנקסים, בין היתר, בשל אי רישום חלק מהתקבולים וניהול כוזב של ספרי החשבונות. ערעורו של המערער התמצה אפוא בשתי שאלות עיקריות: האחת, למי יש לייחס את חובות המע"מ – למערער לבדו או לכל אחד מן השותפים; והשניה, האם רשאי היה המנהל להטיל  עליו קנס בשיעור מרבי בגין פסילת הספרים. המנהל סבור היה, כי הפגמים המהותיים שנמצאו בניהול ספרי המערער, הנם מכוונים והם חלק מפעילות שיטתית שהתקיימה לאורך זמן, במטרה להונות את רשויות המס. לדידו אין מדובר בפגמים הנובעים מרשלנות, ומשכך הם מחייבים הטלת קנס בשיעור מקסימאלי.

♦ לטענת המערער, מאחר שלא היה מעורב בטיפול בעניינים החשבונאים של העסק, לא היה מקום להשית עליו קנס כלל, או לכל היותר קנס בשיעור מינימאלי. לעניין חלקו בחוב למע"מ טען המערער שלמרות שהשותפות אינה רשומה, היה על המנהל להעדיף את המהות על פני צורת הרישום ולחייבו על-פי חלקו היחסי בשותפות.

ביהמ"ש המחוזי בחיפה- בפני כב' ס' נשיא השופטת ש' וסרקרוג:

♦ ביהמ"ש קיבל את הערעור בחלקו בציינו שהיעדר ניהול ספרים פוגע ביכולתו של פקיד השומה לשום את הנישום במס אמת. על כן קבע ביהמ"ש, שבמקרה כזה לא ניתן להתייחס לספריו של הנישום כאל ספרים קבילים, שכן קבילות פנקסים אינה אך קבילות פורמאלית, כי אם קבילות מהותית. עוד נאמר שהכלל המנחה הוא שביהמ"ש יוכל להתערב בשיקול, שהנתונים עליהם הסתמך פקיד השומה אינם סבירים. לפיכך מקום בו השומה מבוססת כדבעי, לא תהא לכך הצדקה.

בימ"ש קבע, שאף על פי שניתן לקבל בהבנה את השומה שהוצאה, יש להתערב בהחלטתו של פקיד השומה ולהפחית שיעור של 10% מכלל התפוסה שחושבה בבית האבות, הואיל והסתבר שאכן נוהל רישום מדויק של הדיירים בתקופה הרלוונטית, ואף על פי שהמערער לא הציג כל ראיה לכך. לעניין ההכנסה שחושבה מאספקת תרופות ואביזרים נלווים, קבע ביהמ"ש שיש לראות בכך גביה נוספת אשר מהווה הכנסה של בית האבות. ואולם, לאור ראיות שהציג המערער, נקבע שיש להקטין את השומה בכך שהגביה הנוספת לכל דייר בתקופה הרלוונטית, תעמוד על סכום של 200 ₪ בלבד. לעניין ההכנסה בגין השכרת השטח לבזק, נקבע שיש להשאיר את השומה על כנה.

♦ לעניין שומת מע"מ, קבע ביהמ"ש שיש לאשר את הקנס ולהטילו על המערער בהתאם לשיעור חלקו בשומת מע"מ. נקבע שמידת הסטייה מהוראות ניהול הפנקסים מצדיקה השתת קנס בדרג המחמיר ביותר. עוד נקבע שאין לקבל הטענה שהמערער לא ידע על המחדלים החשבונאיים, לא כל שכן כשמדובר במחדלים כה מהותיים. כן הדגיש ביהמ"ש, שהמערער הוא זה שמגיש את דוחות לרשויות המס והחותם עליהם, אפילו אם בפועל הדיווח נעשה באמצעות רואה החשבון. על כן, הטענה של העברת סמכות הטיפול בצד החשבונאי של העסק לידי גורם מקצועי, אין בה כדי לפטור את המערער מאחריות. לעניין חלקו של המערער בחובות למע"מ, קבע ביהמ"ש שאף על פי שהרישום כ"עוסק" במע"מ הוא רישום דקלרטיבי גרידא ואין בו כדי ליצור את החיוב המהותי במס, יש בו להשפיע על אופן גבייתו. הסיבה לכך היא שרישומו של המערער כ"עוסק" במע"מ, יש בה משום יצירת מצג כלפי רשות המיסים בו הוא מתחייב לשאת בעצמו בכל מס שיידרש בגין העסקאות של העסק, וזאת ללא תלות בשותפות ככל שהיא קיימת. בנסיבות דנן, קבע ביהמ"ש שאכן יש מקום לייחס את העסקאות לשותפים, אך באשר לגביית החוב, יש לראות ברישום המוצהר של המערער משום התחייבות של המערער לשאת במס המתחייב.

תוצאה:

♦ בערעור מע"מ - הערעור נדחה.

♦ בערעור מ"ה - הערעור התקבל בחלקו.     

ניתן ביום:10.10.2013

ב"כ המערער: עו"ד פטריק אלגז

ב"כ המשיבים:    עו"ד הגב' דנה גורדון-ונדרוב, בכירה בפמ"ח (אזרחי)