רכישה עצמית של מניות אינה חייבת במס

♦ מהי תוצאת המס הנובעת במקרה שבו חברה פרטית מבצעת רכישה עצמית של מניות אחד מבעלי המניות? האם מצב דברים זה מקים אוטומטית אירוע מס לבעלי המניות הנותרים אשר מניותיהם לא נרכשו?
 

♦ לעמדת המשיב, יש לבצע סיווג מחדש של עסקת הרכישה העצמית ולקבוע כי יש לראות את בעלי המניות הנותרים כמי שקיבלו דיבידנד (רעיוני) מהחברה. המשיב נסמך על סעיף 3.2.2.2 לחוזר מס הכנסה מספר 2/2018, בנושא: רכישה עצמית של מניות בהתאם לחוק החברות. (להלן- "חוזר 2018"). לגישתו, בשלב ראשון יש לראות את בעלי המניות הנותרים כמי שרכשו את מניותיו של בעל המניות המוכר בסכום הרכישה לפי חלקם היחסי בחברה, ובשלב השני – יש לראות בבעלי המניות הרוכשים כאילו העבירו את המניות שנרכשו לחברה בתמורה לסכום הרכישה, כך שלמעשה מדובר ברכישה פרו-רטה בידי בעלי המניות הנותרים, המהווה דיבידנד בידם.
 

♦ לעמדת המערערים, אין מקום לסיווג מחדש של עסקת הרכישה העצמית כפי שבוצע על ידי המשיב ואין לקבוע כי בעלי המניות הנותרים קיבלו דיבידנד בשל עסקת הרכישה העצמית האמורה. המערערים אף טוענים כי נוכח העובדה שבמקרה דנן עסקת הרכישה העצמית בוצעה בשנת 2013 הרי שאין להחיל רטרואקטיבית את חוזר 2018 . המערערים טוענים כי על עניינם חל חוזר מס הכנסה 10/2001 מקצועית, משפטית – השפעת חוק החברות החדש על דיני המס (להלן– "חוזר 2001") ולפיו כאשר מדובר ברכישה מבעל מניות אחד ולא מכלל בעלי המניות, הרי שחל החריג לסיווג עסקת רכישה עצמית כחלוקת דיבידנד.

♦ החברה הינה איגוד מקרקעין. בשנת 2013 נטלה החברה הלוואה מהבנק לצורך רכישה עצמית של מניותיה של אחת מבעלות המניות על רקע חילוקי דעות עם בעלי המניות האחרים. לאחר הליך משפטי, הגיעו הצדדים לפשרה לפיה החברה תרכוש את חלקה של בעלת המניות (18.75%) בסך של 2,486,000 ₪. המשיב קבע כי עסקת הרכישה העצמית של המניות היא למעשה עסקה של קבלת דיבידנד בידי יתר בעלי המניות, שכן הללו קיבלו מהחברה נכס בדמות הגדלת אחזקותיהם בחברה. אי לכך, אף טען המשיב, כי אין להתיר בניכוי את הוצאות הריבית בגין ההלוואה שנטלה החברה לצורך עסקת הרכישה העצמית, שכן זו לא שימשה ליצירת הכנסה לחברה, אלא מדובר בעסקה במישור ההוני שבין בעלי המניות בלבד.

ביהמ"ש המחוזי בחיפה- כב' הש' אורית וינשטיין

♦ ביהמ"ש קבע, כי אינו מקבל את עמדת המשיב בעניין סיווגה מחדש של עסקת הרכישה העצמית. לפי ביהמ"ש, העמדה המוצגת על ידי המשיב בערעורים דנן, המבוססת על חוזר 2018 , איננה עמדה התואמת עקרונות יסוד בדיני המס ואין בידיו לקבלה. יתר על כן, ככל שהועלתה, במישרין או במשתמע, טענה מצד המשיב בדבר היות עסקת הרכישה העצמית בגדר "עסקה מלאכותית"- ביהמ"ש אינו מוצא, כי מקרה של עסקת רכישה עצמית של מניות שאינה פרו-רטה הינו בגדר "עסקה מלאכותית".

♦ לעמדת ביהמ"ש, עקרונות יסוד בדיני המס שוללים את יצירתו של "אירוע מס" בידי בעלי המניות הנותרים במועד כריתתה של עסקת רכישה עצמית של מניות חברה שאינה רכישה פרו-רטה. לטעמו של ביהמ"ש, עמדת המשיב בערעור דנן עומדת בסתירה לאבן היסוד בשיטת המס המגולמת ב"עקרון המימוש", שכן במקרים דוגמת זה הנדון, גם אילו ניתן היה לקבוע כי נוצר רווח כלשהו לבעלי המניות הנותרים (וספק גדול אם כך) הרי שבוודאי לא ניתן לומר כי היה מימוש של רווח כלשהו. ביהמ"ש קבע, כי המשיב מבקש ליצור הכנסה רעיונית בידי בעלי המניות הנותרים-דיבידנד רעיוני, אך לטעמו, ללא כל צידוק בדין. אין במקרה הנדון אירוע מס, משום שאין רווח, וממילא אין מימוש של רווח ואין מקום לחרוג מ"עקרון המימוש" בנסיבות דנן, מחמת שלא מתקיים אף אחד מן הנימוקים והשיקולים המצדיקים מיסוי בנקודת הזמן של ביצוע עסקת הרכישה העצמית.

♦ ביהמ"ש קבע, כי אין מחלוקת, כי כתוצאה מעסקת רכישה עצמית של מניות שאינה פרו-רטה עולה שיעור אחזקותיהם של בעלי המניות הנותרים בחברה, כל אחד לפי חלקו היחסי בכלל ההון המונפק כפול שיעור אחזקותיו של בעל המניות המוכר. עם זאת, הגידול בשיעור האחזקות של בעלי המניות הנותרים אינו מעיד על גידול כלשהו בערך הכלכלי של המניות בידם, שהרי במקביל לכך פחתו עודפי החברה שמהם שולמה התמורה לבעל המניות המוכר. למעשה, ככלל, הגידול בשיעור האחזקה של בעלי המניות הנותרים שקול להפחתה בשווי החברה כתוצאה מהפחתת העודפים.

♦ לפיכך קבע ביהמ"ש, למעשה לא ניתן לומר כי נוצרה "התעשרות" בידיהם של בעלי המניות הנותרים, שהרי הגידול באחזקותיהם מתאזן אל מול הירידה בשווין של אותן אחזקות.

♦ הוסיף ביהמ"ש וקבע, כי גם אם ניתן היה לומר, כי במקרה של רכישה עצמית, הגידול בשיעור האחזקות של בעלי המניות הנותרים, כשלעצמו (במנותק משאלת שווין של האחזקות המוגדלות, שכאמור פחת בשל הפחתת העודפים), מהווה "התעשרות" בידיהם, משום שנוצר להם כוח הצבעה גדול יותר, בוודאי שלא ניתן לומר ש"התעשרות" זו הינה "ממומשת".

תוצאה:
♦ הערעור בסוגיה המרכזית התקבל. לא הוטלו הוצאות על המשיב.

ניתן ביום 1.11.20
ב"כ המערערים: עו"ד י. גבעון
ב"כ המשיב: עו"ד רונית ליפשיץ פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)