שומה והכנסות חברה משפחתית לקביעת בסיס לחישוב דמי פגיעה וגמלת נכות

♦ התובע נפגע בתאונה ביום 6.3.84 שהוכרה ע"י ביטוח לאומי (להלן – הנתבע), כתאונת עבודה ב-1.1.85. התובע פנה לנתבע         ב-11.6.01 בבקשה לתיקון הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות להם הוא זכאי. הדיון נסב אודות השאלות: מה השומה הרלוונטית לקביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות להם זכאי התובע; האם יש להכליל הכנסות/ הפסדי החברה המשפחתית של התובע ושל אשתו בהכנסות התובע לצורך קביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וגמלת הנכות להם הוא זכאי. מאחר והמדובר בטיעונים משפטיים, לא נשמעו ראיות בתיק.

 

♦ לטענת התובע, טעה הנתבע בכך שבחישוב הבסיס לתשלום גמלאותיו, הכליל הפסדי החברות המשפחתיות של התובע ואשתו בהכנסת התובע, לצורך חישוב הכנסתו החייבת של התובע, זאת בניגוד לפסיקת בי"ד לעבודה. עוד נטען, כי הנתבע טעה שעה שחישב את בסיס הכנסתו של התובע על פי מקדמות ששולמו על ידי התובע במועד הפגיעה ולא על פי השומה הסופית, לשנה שבה נפגע התובע, או לחילופין לשומה הסופית של השנה שקדמה לשנה שבה נפגע התובע – שנת 1983.

 

 

 בית דין אזורי לעבודה בת"א – כב' השופטת א. גילצר- כץ:

 

עוד קובע הסעיף, כי ההכנסה בשנת הכספים שקדמה לתקופת התשלום תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה וכל עוד לא נערכה שומה סופית, ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח.

תקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) קובעת, כי מקדמה תחושב על בסיס השומה הסופית האחרונה, כפי שהיא קיימת לפני ה-1 באפריל לשנת הכספים שבה חייב המבוטח בתשלום המקדמה.

בתוך סה"כ 6 שנים ממועד הגשת השומה העצמית על ידי הנישום.

♦ לפיכך ולאור האמור לעיל, טענתו של התובע מתקבלת, ולפיה השומה הרלוונטית לצורך קביעת הבסיס לחישוב דמי הפגיעה לגמלת הנכות, לה זכאי התובע, הינה ע"פ שומת 1983, קרי הכנסת התובע ברבע השנה שקדמה לפגיעה. משהפגיעה הייתה בחודש 3/84, החישוב ייעשה ע"פ שומת 1983.

 

♦ הכללת הכנסות/הפסדי חברה משפחתית בהכנסות התובע: השאלה המרכזית העומדת להכרעה בעניין זה הינה, האם הכנסת החברות המשפחתיות של התובע ואשתו (או במקרה שלפנינו, הפסדי החברות המשפחתיות) נחשבת כ"הכנסה" לצורך סעיף 164(א) לחוק.

בפסק הדין דב"ע מט/98-0, דב"ע מט/107-0, שם נקבע כי "... ניתן לאמור כי העובדה שהכנסות החברה המשפחתית אינן מובאות בחשבון לענין גמלה של חבר החברה המשתלמת על בסיס הכנסותיו, משמיטה את הקרקע מהטענה כי פירושם של סעיף 164(א) לחוק הביטוח הלאומי וכן תקנה 15(א)(1) לתקנות דמי הביטוח צריך לכלול את אותה הכנסה לענין תשלום דמי הביטוח.

מכאן, שאם היינו רוצים לראות את ההכנסה מהחברה המשפחתית כהכנסה מדיבידנד, ניתן במקרה הטוב לעשות זאת אך ורק כאשר מתחלק דיבידנד בפועל ובגין הסכום שכך חולק ולאו דווקא בגין ההכנסה המיוחסת לחבר הנישום, כמובן שבמקרה זה דין ההכנסות מדיבידנד כדין הכנסת מבוטח שאינה הכנסת עובד ואינה הכנסת עובד עצמאי".

 

לאור דב"ע שן-22, קבע בית הדין, כי אין לראות בהכנסות/הפסדי החברות המשפחתיות של התובע ושל אשתו כהכנסתו/הפסדיו של התובע עצמו לצורך חיוב בדמי ביטוח המהווים בסיס לחישוב דמי הפגיעה וקצבת הנכות להם הוא זכאי. זאת אף לאור הצהרת התובע, כי בשנות המס 1982 ו-1983 לא חולקו דיבידנדים על ידי החברות המשפחתיות של התובע ושל אשתו.

 

 תוצאה:

♦ התביעה התקבלה.