שומה לנהג מונית בשל תוצאה עסקית בלתי סבירה

♦ בשנות המס שבערעור עבד המערער כנהג מונית והתגורר בכפר ערערה.

בין בעלי הדין ישנה מחלוקת מאילו כלי רכב צמחה הכנסה למערער בשנות המס שבערעור. לפיכך, יש להבחין בין רישום הבעלות לבין הפעלת כלי הרכב, לצורך קביעת ההכנסה החייבת.

♦ לטענת המשיב, בשנת 2000 היו ברשות המערער שני כלי רכב שהופעלו בהסעות, כאשר כל אחד מכלי הרכב הופעל על ידי המערער ובנו, וזאת עד ליום 30/9/00. מאותו מועד עבדו השניים על רכב אחד משעות הבוקר עד שעות הלילה המאוחרות, בשתי משמרות, כפי שמופיע גם בסרטי הקופה הרושמת משנת 2002 (ראה סעיף 3 לנימוקי השומה).

לטענת המשיב, כך גם היה המצב העובדתי בשנת המס 2001, באופן שבכל שנות המס שבערעור היו למערער לפחות שתי מוניות שעסקו בהסעת נוסעים.

המערער חולק על כך. לטענתו, מונית שמספרה 93-951-25 נמכרה על ידו עוד באוגוסט 2000 לשוכר הזכות הציבורית, ואולם לא נעשה עדכון רישום בבעלותו של המערער, כיוון שבעל הזכות הציבורית הוא הרשאי להירשם ברישומי הבעלות של הרכב, ולא מי ששוכר את הזכות הציבורית.

עוד קיימת מחלוקת בין בעלי הדין, אם המוניות הופעלו על ידי המערער ועל ידי בנו שעבד אצלו כשכיר, כטענת המשיב, או שמא רק על ידי הבן, כטענת המערער.

♦ בהעדר רישום של מד האוץ לכל אחד מכלי הרכב בתחילת השנה ובסוף כל שנה, כמתחייב מהוראות בדין, ביסס המשיב את השומה על מספר הקילומטרים שנרשם במונית 53-384-25. מונית זו נרכשה באוקטובר 2001. על פי סרטי הקופה הרושמת, הנסיעות מ- 7/11/01 עד סוף אותה שנה, היו בהיקף של 36,648 ק"מ. על כן הניח המשיב, כי בשנות המס שבערעור נסע המערער בממוצע 684 ק"מ ליום, מה שהביא לתוצאה שנתית של 191,000 ק"מ.

♦ טענת המערער בנוגע לסמכות המשיב להוציא שומה בשל תוצאה עסקית בלתי סבירה, תוך הפנייה לע"א 645/86 מנהל מע"מ נ' פתאל, פ"ד מג(5) 405 ,412, (להלן: "פס"ד פתאל") היא, כי על המשיב להפעיל סמכות זו לפי סעיף 77(א) לחוק מע"מ או לפי הסעיף המקביל לו בפקודת מס הכנסה, בעילה של הכנסה בלתי סבירה, רק לאחר חקירה מעמיקה ובחינת הנתונים האובייקטיביים והסובייקטיביים, בזהירות הראויה, במיוחד כאשר פנקסי החשבונות לא נפסלו. פעולות אלה לא ננקטו על ידי המשיב.

בשאלת נטל הראיה טען המערער, כי נטל השכנוע להצדיק את הוצאת הצווים מוטל על המשיב. בנוגע לאופן ניהול ספרי החשבונות, וככל שנמצאו שם ליקויים, טוען המערער, כי מדובר בליקויים טכניים, כשאין בכך כדי לשנות את נטלי הראיה, מה עוד, שהספרים לא נפסלו.

 

♦ כהנחת יסוד, יש לקבל את טענת המערער, כי מדובר בהוצאת שומה על בסיס פנקסים שלא נפסלו, ולכן חובת ההצדקה להוצאת השומה מוטלת על המשיב, במיוחד כאשר המחלוקת הנידונה מתייחסת לנתונים שהם פנקסיים (ראה ע"א 6743/03 תחנת שירותי רכב רוממה חיפה בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, מיסים יט/4 (אוגוסט 2005) ה-6, סעיף 6 (להלן: "פס"ד שירותי רכב רוממה"), וכן ע"א 8244/02 כרמל נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נח(2) 931, 941, החוזר ומסכם את הנושא  לגבי דוחות מוצהרים של נישומים בסוגי מס שונים).  

♦ כאמור, מדובר בשומה שהוצאה בגין תוצאה עסקית בלתי סבירה, ולמרות שפנקסי המערער לא נפסלו, אין הסכמה, כי מדובר בפנקסים תקינים. הסמכות במקרה כזה להוציא שומה, נקבעה בסעיף 145(א)(2) לפקודה, ועל פקיד השומה להוכיח כי ישנם טעמים סבירים להניח שהדו"ח שהגיש הנישום אינו נכון. מכאן, שעל אף שעקרונית הסמכות להוציא שומה, במקרה כגון זה, קיימת, יש לבחון – תוך הדגשה שנטל חובת ההצדקה מוטל על המשיב – אם יש בראיות המצטברות כדי להצביע על קיומם של טעמים סבירים המצדיקים הוצאת שומה, במקום הדו"ח המוצהר.

♦ אין חולק, שלא היה רישום של מד-האוץ לכל אחד מכלי הרכב בתחילת השנה ובסופה, כפי שמתחייב על פי תקנה 6 של תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), תשנ"ה-1975, כתנאי להכרה בהוצאות הרכב. המערער מודה באי רישום כאמור, אך טוען, כי נעשתה טעות בתום לב על ידי רואה חשבון קורן, אשר לא כלל בדו"חות המערערת את קריאת מד האוץ. עוד טען, כי יש לראות ליקוי זה כליקוי טכני במהותו וניתן להתחקות אחר רישומים אלה בנקל, כפי שהעיד רואה חשבון קורן, בקריאת המונה.

 אין לקבל טענה זו, ונראה כי די היה בממצא זה, כדי להביא לפסילת הספרים, בכלל, וכאשר התברר, כי יש תקלה במונה, בפרט. אילו נערך רישום כנדרש, היה בו ממצא לצורך עריכת שומת אמת, וכן נתון משווה לקריאת מונה תקין. שני נתונים אלה, לא היו במקרה דנן.

♦ יש להדגיש, כי ככול שנמצאו פגמים בנתוני השומה, הרי אלה ברובם נובעים מהעדר נתונים נדרשים, שהובאו לידיעתו של המשיב רק לאחר הוצאת השומה.

יחד עם זאת, משלא נפסלו הספרים של המערער, ראוי היה במקרה דנן לשקול לפעול על-פי הוראות ביצוע 91/26 וכן לתוספת לחוזר מס הכנסה 91/22, אליהם הפנה המערער. אלה מורים את דרכי הפעולה שיש לנהוג על מנת לחשב שומה על פי מיטב השפיטה, בספרים קבילים. שומה יש לבנות בין היתר בהתאם לנתוני התדריך, ולאחר שהותאמו את נתוני העסק הספציפי, וכן יש להזמין כלכלן מהמחלקה הכלכלית, לצורך בדיקת דרכי עריכת השומה ויישום נכון של התדריך. המשיב לא עשה בדיקה בעסקו של המערער. הביקורת שנעשתה בשנת המס 2002, לא שימשה את המשיב בעריכת השומה.

 

♦ הערעור מתקבל בחלקו.