שומה לפי מיטב השפיטה למאפייה

♦ מדובר בערעור על החלטת המשיב בנוגע לשומות לשנים 2004-2006. המערער הוא בעלים של מאפייה שפעלה בין השנים 1980-2002 עם אשר הוחלט לסוגרה, לטענת המערער, עקב הפסדים וחובות שצברה. למערער הוצאו שומות לפי מיטב השפיטה, לפי סעיף 145 לפקודה בשלב א' לשנות המס 2006-2004. ספרי המערער לשנת המס 2004 נפסלו בשל אי ניהול סרט קופה רושמת. לגבי שנות המס 2005 ו-2006 נדרש המערער להציג ספרי חשבונות ומשלא המציאם עובר למועד הוצאת הצווים נשוא הערעור, נקבעו הכנסותיו בשנים אלה לפי "חייב ולא ניהל". בנסיבות אלה ולאור העובדה שספרי המערער נפסלו לשנת המס 2004 ובשנים 2005 ו-2006 לא הומצאו הספרים, קבע המשיב את השומות לשנים אלה, לפי מיטב שפיטתו בצו, לפי סעיף 152 לפקודה, לאחר שהגיע למסקנה שהכנסתו המוצהרת של המערער היא בלתי סבירה. השגות המערער נדחו, ומכאן הערעור.

 ♦לטענת המערער, השומה שהוציא המשיב לא אמורה להיות מוגשת נגדו בטרם נערך לו הליך שימוע לטענתו, הטענה העיקרית של המשיב היא שבשנות המס שבערעור ההכנסות המוצהרות הנמוכות עליהן הצהיר המערער הן בלתי סבירות, אינה יכולה לעמוד. מסקנה זו מוטעית מאחר שלא נלקחו בחשבון נתונים נוספים כגון: מאפייה שנפתחה בסמוך למאפייה הקיימת ושוק עירוני באזור מה שהכביד על מחירי המכירה בעסק, ציוד מיושן ועוד. עוד נטען כי מדובר במאפייה ישנה עם ציוד ישן אשר מחייב פחת גבוה מכול קוו יצור אחר. עוד נטען כי המשקל שהונח בכניסה לעסק עליו ערך המשיב את השקילה לא היה תקין. עוד טען המערער כי השומות שהוצאו מוגזמות והן בגדר "ענישה" על שלא הסכים להצעת הפשרה שהעלה המשיב במסגרת שלב א' של הדיונים. לטענתו, בשלב הראשון העלה המשיב הצעה להסדר של 30,000 ש"ח מס; ובמסגרת הדיון בהשגה הציע המשיב לשלם סכום מס של 50,000 ש"ח.

♦ לטענת המשיב, יש לאשר השומה כפי שהוצאה. בנוגע לשומות שהוצאו טוען המשיב כי אין לקבל את הטענה בדבר משקל מזייף, מאחר שהמערער עצמו השתמש באותו משקל לצורך מכירת דברי מאפה. לעניין גובה השומה, טוען המשיב כי המערער לא הוכיח את טענותיו. מעבר לטענות בעל-פה, לא הובאה כל ראיה המורה אחרת, ולכן מבקש המשיב לאשר את השומה שהוצאה.

 

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי יש לתת משקל מסוים לטענות המערער לגבי אי תקינות המשקל בו השתמש המשיב בביקורת שנערכה בעסק, אי בדיקת המשיב את הנתונים בספרי החשבונות שהוצגו בסופו של דבר; וכן לנתונים, לפיהם מדובר במאפיה בה ישנו ציוד מיושן, כי בסמוך לה הוקמה מאפייה חדשה מתחרה, וקיומו של שוק עירוני המתחרה אף הוא בממכר של סחורה דומה. בנסיבות כאלה יש מקום לחזור ולבדוק אם השומה שהוצאה אכן שקלה נתונים אלה ואם לאו, כיצד יש לשקללם. לעניין ספרי החשבונות שהוצגו, יש להדגיש כי מאחר שאלו לא הוצגו במועד בו נדרשו על-ידי המשיב, יש מקום לאשר פסילת הספרים וקביעת השומה לפי "חייב ולא ניהל", כאמור בסע' 9 לפסק הדין.

יחד עם זאת, על דרך הזהירות ולשם בחינת השומה שהוצאה היה מקום שהמשיב יחזור ויבדוק את השומה בהשוואה לנתונים שהופיעו בספרים, הגם שאלו הוצגו רק לאחר שלב ההשגה וזאת לעניין גובה השומה, קביעת מס אמת וביסוס שומה סבירה, הגם שהצגתם לא מביאה לשינוי ההחלטה בדבר פסילתם. כל זאת לצורך השוואת הנתונים ווידוא כי השומה שהוצאה אינה שומה מוגזמת.  

♦ ביהמ"ש קבע, כי יש מקום להפחתה נוספת גם בשל הנתונים המיוחדים המאפיינים את עסקו של המערער, נתונים שנטענו בנושא תחרות במכירת מוצרי העסק על ידי בית מאפה חדש וסמוך ושוק עירוני שגם הוא מצוי בשכנות. שומה לפי מיטב השפיטה צריכה להיות בסבירה, בהתחשב בנתוני העסק הספציפי, באופיו של העסק וכן במאפיינים המייחדים את מיקומו. כאשר מדובר בפער כה משמעותי בין ההצעות שהועלו בשלבים השונים ביחס לשומה הסופית שהוצאה, צריכה הרשות להצדיק את הפער בהסברים מפורטים ולהצביע על הראיות הנוספות שנתגלו לאחר שניתנו ההצעות, שלא ניתן היה לשקלל אותן בעת מתן ההצעות הראשונות. הסבר כזה לא ניתן. בתיק זה יש מקום להפחית את השומה המתוקנת ב-25% נוספים, וזאת בעיקר בשל המאפיינים של עסקו של המערער, לרבות התחשבות בסגירתו של העסק (הפחתה של כ-20% בשל כך), ועוד הפחתה מסוימת (בשיעור שאינו עולה על 5%), בגין העדר הסבר לפער המשמעותי בין ההצעה שהועלתה בשלב ההשגה לשומה שהוצאה. לפיכך, בית המשפט הנכבד הורה על תיקון השומה והפחתת סכום המס בו חב המערער בשיעור כולל כאמור של 25%.

 

♦ הערעור התקבל בחלקו.