שומת עסקאות ופסילת ספרים בגין אי רישום קניות

♦ המערער היה בעל אטליז לממכר בשר, בשנים 1999-2003. המערער נחקר על ידי רשויות מע"מ בחשד לאי רישום מלוא קניותיו, במסגרתה מצא המשיב, כי המערער ניהל את ספריו בסטייה מהותית מהוראות ניהול פנקסים, וכי לא רשם את מלוא קניותיו בספריו.

 

♦ מאחר שמדובר בקניות, שעל פי בדיקת המשיב נרכשו על ידי המערער, ומאחר שהיקף הקניות מהווה למעלה מ-100% מכלל הקניות עליהן דיווח המערער לרשויות, ולאור סטיות מהותיות בתיעוד החוץ של המערער, החליט המשיב לפסול את הספרים וכן הטיל על המערער קנס בגובה של 1% ממחזורו, בשל ניהול ספריו תוך סטייה מהותית. לעניין  שומת העסקאות הוציא המשיב שומת עסקאות לפי מיטב השפיטה לפי סעיף 77 לחוק, וזאת לאחר שמצא שהדוחות שהוגשו בתקופות המפורטות בשומת העסקאות אינם מלאים ואינם נכונים. השומה בוצעה על דרך של שיחזור מחזור על בסיס קניות בפועל + 35% רווח, על פי אחוז הרווח המדווח על ידי המערער. החיוב במס נעשה על ההפרש בין המחזור המשוחזר למחזור המדווח.

 

♦ המערער לא הגיש כל השגה על שומת העסקאות. מן הטעם האמור עמד המשיב על טענתו, כי יש להורות על דחיית הערעור לגופו, ככל שמדובר בשומת העסקאות, אך יחד עם זאת בישיבת הקדם הראשונה, הודיע, כי הוא מוכן לשקול ויתור על טענת המחיקה על הסף מאחר שיש לברר את הערעור על פסילת הספרים.

 

♦ לטענת המערער, יש לבטל הן את פסילת הספרים והן את השומה שאינה מבוססת. הקניות הנוספות המיוחסות לו, לא בוצעו על ידו ולא עבורו. עוד טען המערער לאחוז רווח מופרז, וזאת בהשוואה לעסקים אחרים מאותו סוג עם אותה רמת ידע ומיומנות. המערער הסתפק בהגשת תצהיר אחד מטעמו, מבלי שצירף חוות דעת של רו"ח, ומבלי שהופיע לדיון בביהמ"ש.

 

♦ מטעם המשיב העיד מר בן ברק, יו"ר מחלקת שיווק ובקרה של חברה אשר מכרה סחורה לעסק המערער.

 

ביהמ"ש המחוזי בחיפה – כב' הש' ווסרקרוג:

 

♦ אין למעשה חולק, כי הקניות עליהן העיד מר בן ברק, לא נרשמו בפנקסי החשבונות של המערער, כפי שהיה על המערער לעשות. טענתו העיקרית של המערער הייתה, כי קניות אלה לא נעשו על ידו. אין פירוט בתצהיר שהוגש ושעליו המערער לא נחקר, וכל טענתו מסתכמת בהכחשה כוללנית. עדותו של מר בן ברק הייתה עקבית, מסודרת ומגובה במסמכים. העד העיד, שהוא מכיר את המערער דרך רכישות שהיה מבצע בחברה, ושהוא גם מכיר את עסקו של המערער והוא ביקר בו. העד דחה אפשרות לפיה המערער לא קיבל את הסחורה הרשומה כאילו נרכשה על ידו, שכן על פי שיטת העבודה היה העד מוודא טלפונית ומברר אם הכל בסדר. הבדיקה הקפדנית, שנעשתה על ידי הספקית, על פי עדותו של העד, נשמרה, בין אם הרכישות נעשו באמצעות רכב ששלח המערער, ובין אם המשלוח נעשה על ידי החברה.

 

♦ המסקנות המתבקשות מן העדות האמורה – תוך הבהרה שאין כל עדות סותרת בפני בית המשפט – כי המשיב הוכיח שכלל הרכישות המיוחסות למערער בוצעו על ידו ועבורו. לא ניתן כל הסבר לאי רישומם של הרכישות הנ"ל בפנקסים של המערער, ולפיכך, בדין נפסלו הספרים.

 

♦ לכאורה ניתן לטעון, שהשמטת קניות, יש בה כדי להרע עם העוסק, שכן, בהעדר רישום קניות, לא תהא הפחתה של הוצאות או ניכוי של מס תשומות. ואולם, יש לקבל בעניין  זה את עמדת המשיב, לאור הפסיקה שניתנה בנושא זה, לפיה מאחורי השמטה של רכישות, קיים גם החשד להשמטת מכירות, ולאי דיווח נכון לגבי ההכנסה החייבת. סעיף 74 לחוק מע"מ מסמיך את מנהל מע"מ לפסול ספריו של חייב במס, אם אלה נוהלו בסטייה מהותית מהוראותיו. אין ספק שאי רישומם של רכישות, בכלל, ובהיקף המפורט במקרה זה, מצביעים על ניהול ספרים וסטייה מהותית מן ההוראות שבדין, ולפיכך הערעור ככל שהוא מתייחס לפסילת הספרים, נדחה. 

♦ בנוגע לשיעור הקנס שהוטל על ידי המשיב, דין הערעור להידחות. סעיף 95(א) לחוק מע"מ מסמיך את מנהל מע"מ לחייב בקנס של 1% מסך כל מחיר עסקאותיו של נישום אשר ניהל פנקסי חשבונות בסטייה מהותית מהוראות החוק או מתקנותיו, בקשר לשנות המס בהן לא נוהלו הפנקסים כפי שנקבע. אין חולק, כי מטרתו של הסעיף עונשית, והחלתו נעשית רק כאשר מדובר בסטייה מהותית מחובת ניהול פנקסים. המטרה העיקרית העומדת מאחורי הוראה זו, כאמצעי אכיפה אזרחי או מינהלי, לחייב את מי שחייב לנהל ספרים לעשות כן ולמנוע כדאיות כלכלית, להתחמק מניהול ספרים כדין.

 

♦ בנוגע לשומת העסקאות, בנושא הרווח שנקבע על ידי המשיב, אין מקום להתערב מן הטעם שמדובר בשיעור רווח שצוין על ידי המערער, ואשר היה בסיס להגשת הדוחות שהוגשו על ידו.

 

♦ הערעור נדחה.