שימוש בנכס ב"מישרין" לשם קידום מטרותיה הציבוריות של עמותה

♦ בתאריך 11.1.05 התקשרה העוררת שהיא מוסד ציבורי לפי סעיף 61(ד) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) (להלן: החוק) בהסכם למכירת זכויות הבעלות שלה בחלקות שברחוב האילנות חיפה. על החלקות הנ"ל בנויים מספר מבנים המהווים חלק ממתחם בית הבראה (להלן: "הנכס").

 

♦ סעיף 61 (ב) (2) (ב) לחוק קובע, כי מכירת זכות במקרקעין בידי מוסד ציבורי: "(ב) כשהזכות במקרקעין היתה בידי המוסד במשך תקופה עולה על ארבע שנים – ינתן  פטור של מחצית הנכס, ואם המקרקעין שמשו במישרין את המוסד – ינתן בנוסף לפטור האמור, גם פטור של חלק יחסי מהמחצית השניה של המס, שהוא כיחס שבין התקופה שבה שימשו המקרקעין במישרין את המוסד לבין כל התקופה שהזכות היתה בידיו".

 

♦ ב – 1.3.05 הגישה העוררת למשיב הצהרה על מכירת הנכס הנ"ל בצירוף שומה עצמית וחשוב מס השבח וכן בקשה לפטור ממס הנוסף על הפטור שאושר בשעור של 50%, בהסתמך על סעיף 61 (ב) (2) (ב) לחוק הנ"ל.

 

♦ המשיב שם את מס השבח החל על מכירת כל הנכס והוציא לעוררת שומת מס שבח זמנית לתשלום מס שבח, המהווה את מחצית המס בלא לזכות את העוררת בפטור החלקי הנוסף על המחצית הנותרת. העוררת הגישה השגה על שומת המשיב ולפי הערכתה, לאחר תיקון טעות, סכום המס שיש לחייבה בו הוא חצי ממה שקבע המשיב.

 

♦ בהחלטתו בהשגה, הכיר המשיב בפטור של מחצית המס בהיות העוררת מוסד ציבורי בהתאם לסעיף (61) (ב) (2) (ב) לחוק הנ"ל, אך דחה את בקשת העוררים לפטור נוסף על פי הסיפא של הסעיף מהטעם שהעוררת לא הוכיחה, כי הנכס הנ"ל שימשה במישרין כנדרש בסעיף הנ"ל.

על מחלוקת זו נסב הערר.

 

אין מחלוקת, כי העוררת היא מוסד ציבורי כאמור בסעיף 61 (ד) לחוק הנ"ל.

 

 

♦ המבחן להענקת הפטור לפי סעיף 61(ב)(2)(ב) לחוק הנ"ל הוא "אם המקרקעין שימשו במישרין את המוסד" לאמור אם המקרקעין שימשו את המוסד הציבורי במישרין לקידום מטרותיו הציבוריות.

 

אין מחלוקת שהנכס הנ"ל היה בידי העוררת ושימש אותה לפחות 69% מן התקופה של 38 שנים שהנכס היה בבעלותה ובחזקתה. השאלה היא אם השימוש של הנכס הנ"ל היה ב"מישרין", קרי לשם קידום מטרותיה הציבוריות.

 

♦ הועדה בדקה ומצאה, שבין מטרות העוררת כמפורט בפרק ב' לתקנותיה בסעיף 6(א) צויינה המטרה "להושיט לחבריה ולבני משפחותיהם ולכל אדם אחר הזכאי עזרה רפואית..." וכן תעניק כאמור בסעיף 138 "לזכאים לעזרה ולהבראה החלמה או נופש בבית הבראה, בתי הבראה, בבתי החלמה או בתי נופש..."

ולשם ביצוע מטרותיה ותפקידיה רשאית העוררת כאמור בסעיף 7(א) לתקנה "ליסד, להחזיק ולנהל מוסדות רפואיים...". "מוסד רפואי" מוגדר בסעיף 1 ככולל "... בית החלמה, בית הבראה...".

 

♦ הועדה קבעה, כי לא יכול להיות ספק, שהנכס הנ"ל שימש את מטרת העוררת במישרין. בית ההבראה שנוהל בנכס הנ"ל היה בגדר הושטת עזרה לחברי העוררת, לעובדיה ו"לכל אדם אחר" הזכאי לעזרה רפואית. "כל אדם אחר" משמע גם אדם שאינו נמנה על חבריה או עובדיה של העוררת.

 

♦ הועדה קבעה, כי ניהול בית ההבראה כאמור היה מימוש במישרין של המטרה שלשמה הוקמה העוררת בתחום זה. שימושה של העוררת בנכס הנ"ל היה שימוש פיזי בפועל במישרין למען מטרתה הציבורית.

 

♦ הועדה המשיכה וקבעה, כי העובדה שהעוררת גובה כספים עבור שירותיה כבית הבראה אין בה כדי להפקיע ממנה את האופי של מוסד ציבורי, כפי שנקבע בעמ"ה 50/90 ויזרע יצחק נ' פקיד שומה ירושלים.

לפיכך קבעה הועדה, כי גביית כספים מהמבריאים למיניהם היא כשרה ונועדה להגשמה ולמימוש המטרה הציבורית של העוררת.

 

תוצאה:

♦ הערר התקבל. נקבע שעל המשיב לזכות את העוררת בתוספת פטור ממס שבח לפי סעיף 61(ב)(2)(ב) סיפא לחוק הנ"ל.