שימוש בפסיקת מע"מ לצורך סוגיית מס הכנסה

♦ המערערת עסקה בשנות המס הנדונות בעבודות קבלניות וכדי לעמוד בהיקפי העבודה התקשרה עם קבלני משנה אשר נדרשו ע"מ להביא את העובדים. במסגרת זו, התקשרה המערערת עם אבי ברהום, כקבלן משנה (להלן: "ברהום"). לטענת המערערת, עובדים שהובאו על-ידי ברהום, עבדו במספר אתרי בניה ושכר עבודתם שולם על-ידי המערערת, לטענתה, הן באופן ישיר בצ'קים שהוצאו לעובדים, והן דרך תשלומים שהועברו לברהום. המשיב סירב להכיר בהוצאות שכר אלו כהוצאות מותרות בניכוי לפי סע' 17 לפקודה, וזאת משום שחשבוניות אלה, על-פי פסק דין של בית המשפט בע"ש 712/01 (להלן: "הערעור"), היו חשבוניות מס פיקטיביות שהוציא ברהום למערערת וזאת לאור הסכם בין הצדדים לתיק דנן, לפיו הותנתה הפעלת סמכות המשיב לפעול, מכח סעיף 147 לפקודת מס הכנסה, בתוצאות הערעור שהוגש בנושא זה כאמור. יצוין, כי ספרי המערערת לשנים הנדונות לא נפסלו. עוד טוען המשיב, כי לאור העובדה שהמערערת חזרה בה מן הערעור בבית המשפט העליון, הרי שממילא חל בין הצדדים להתדיינות השתק פלוגתא ו/או השתק עילה. עוד טוען המשיב, כי לאור פסק הדין בע"ש 712/01, יש לראות את ספרי המערערת כפסולים ומשכך, רשאי היה המשיב מכוח סע' 33 לפקודה, שלא להכיר בניכוי ההוצאות הנדרשות. המערערת, מבקשת לערער כנגד החלטה זו, משום שלעמדתה, גם אם לא הותר לה לנכות את הסכומים הנדונים כתשומות, בערעור מע"מ, אין הדבר מונע ניכוין כהוצאות כנגד הכנסות, לצורך חיובי מס-הכנסה, בעיקר כאשר הוצאות אלו הוצאו בפועל לשם תשלום שכר עבודה. בנוסף - ספרי המערערת לא נפסלו, ומשלא הביא המשיב כל ראיה, כשהנטל עליו, לעובדה שעבודה לא בוצעה, הרי שעליו לקבל את ניכוי ההוצאות, מה גם שמשיב עצמו אינו חולק על כך, כי חלק מן האמור בחשבוניות אכן שולם כשכר עבודה.

 

♦על מנת שיחול "השתק פלוגתא", נדרש, כי יהא מדובר באותם צדדים להתדיינות; כי מדובר באותה שאלה עובדתית, שכבר נדונה והוכרעה, בממצא פוזיטיבי בפסק הדין הראשון; וכי ההכרעה נדרשה לצורך הכרעת פסק הדין הראשון, וניתנה על ידי בית משפט. תנאים אלו מתקיימים בענייננו. בערעור נקבע, כממצא פוזיטיבי, שמדובר היה בחשבוניות פיקטיביות, שהוצאו שלא כדין, הצדדים היו זהים, והשאלה העובדתית זהה אף היא. על אף שלטענת המערערים ישנו שוני בין מנהל מע"מ ובין פקיד שומה, הרי שבשני המקרים המשיב הוא "מדינת ישראל", וככזה מדובר בזהות בעלי הדין בשני ההליכים, אלא שבכל מקרה, יש להכיר בפקיד השומה, לצורך החלת הכלל, כמי שעומד בנעליו של מנהל מע"מ. יחסי "הקרבה המשפטית" (Privuty) בין מנהל מע"מ לבין פקיד השומה, בהיות השניים רשות מס, מאפשרים ראיית האחד כ"חליפו בזכות של בעל הדין" האחר. מכאן, כי יש לקבל בעניין זה את עמדת המשיב. עוד קובע ביהמ"ש, כי בערעור מע"מ ביקשה המערערת לטעון, כי העבודה בוצעה על-ידי עובדים שהובאו מטעמו של ברהום, וכי שכרם שולם דרכו כנגד חשבוניות שהוציא או באופן ישיר מהמערערת לעובדים, אולם נקבע, כי העסקאות הנטענות לא בוצעו, ובאותם מקרים בהם נעשתה הבנייה בפועל, לא היה ברהום, מוציא החשבוניות, צד לעסקה, לא היה קשר בין ביצועה של העבודה בפועל, לרבות היקפה, לבין חשבוניות ברהום, לא הוכח שם, כי חשבוניות ברהום הוצאו כתגמול על אספקת עובדים דווקא, ועוד הובאה עדות, כי במסגרת החשבוניות הוסף רווח לברהום בשיעור של 5%, כלומר, בכל מקרה הסכומים שהיו רשומים באותן חשבוניות, לא שולמו במלואן בגין שכר עובדים ולכן, על אף הכרתו של פקיד השומה בעובדה, כי העובדים אכן ביצעו לפחות חלק מן העבודות, לא ניתן לדעת מן החשבוניות איזה סכום מתוכן שימש לצורך כך, אף אם היו החשבוניות אמיתיות.

 

♦ יתירה מכך, סעיף 17 רישא לפקודה, מאפשר התרת הוצאות. על הנישום להוכיח את גובה ההכנסה החייבת במס ומכאן, כי עליו גם להוכיח קיומן של הוצאות לצורך ייצור ההכנסה, המביאות להקטנת גובה ההכנסה, לרבות שיעורן (ע"א 1124/03 גני עופר בניה והשקעות בע"מ נ' פקיד שומה ת"א). לאור חוסר היכולת לקבל את החשבוניות עקב היותן פיקטיביות לפי קביעת בית המשפט בערעור מע"מ, לא יכול המערער להוכיח כלל את הבסיס להוצאותיו.

 

♦ לאור העובדה, כי המערערת לא סייעה בהבאת אסמכתאות אודות חלק החשבונית ששימש כהוצאות שכר עבודה, לא נותר אלא לנסות ולאמוד את הוצאות השכר הסבירות מפנקסי המערערת, שכאמור לא נפסלו. ואולם, משנקבע, כי מדובר ברישום בפנקסים המתבסס על חשבוניות פיקטיביות, אין פנקסי המערערת, יכולים עוד לשמש כל בסיס לכך. במקום בו נקבע, כי רישומי הפנקסים מבוססים על חשבוניות פיקטיביות, יש בסיס לטענת המשיב, כי במקרה כזה, יש להתייחס לספרים "כבלתי קבילים, בנסיבות מחמירות" ובמקרה זה, אין להתיר את ההוצאות, הגם שלא ננקט הליך פורמלי של פסילת פנקסים, ודי בכך כדי לדחות את הערעור.

 

♦ הערעור נדחה.

 

ניתן ביום: 15.1.07

ב"כ המערער: עו"ד מ. אל עלי.

ב"כ המשיב: עו"ד י. גליטמן.