שכר עידוד

♦ בבקשה זו מתבקש בית המשפט להתיר את תיקונה של ההודעה המפרשת את נימוקי הערעור שהגיש המבקש במסגרת ערעורו כנגד המשיב (עמ"ה 1202/06). תיקון הנימוקים מתייחס להשלכות שיטת שכר עידוד למפקחים ורכזים בשומה (להלן: "שכר עידוד"), אשר לדברי המבקש יוצרת "ניגוד אינטרסים מובנה בין הנישום לפקיד השומה בתחומים רבים ומגוונים".

♦ לדברי המבקש, רק בשלהי נובמבר 2007, כשנה לאחר שהגיש את נימוקי הערעור, הגיעו לידיו מסמכים המתארים את השיטה בה מתוגמלים עובדי המשיב, באמצעות "שכר עידוד". לאחר לימוד עקרונות השיטה בדק המערער את ההחלטות שנתקבלו בעניינו והסיק, כי התנהלות עובדי המשיב במסגרת השומות שהוצאו למבקש ולחברה שבבעלותו ("שגב 93"), נבעה מניסיונם "למקסם את שכר העידוד שהם יקבלו, תוך ביצוע של רישומים כוזבים ועשיית פעולות שונות כפי שיתוארו בנימוקי הערעור המתוקנים".
 
♦ לשיטת המשיב, המבקש מעוניין להוסיף לערעורו טענות עובדתיות כלליות לעניין שכר העידוד, אשר יוצר לטעמו של המבקש ניגוד אינטרסים מובנה בין המשיב והנישום, "כך, באחת, חותר המבקש להעמיד כל שומה המוצאת על ידי רשות המסים 'בחזקת חשודה'. לדברי המשיב, בעוד נכונות השומות בצווים היא הפלוגתא בין הצדדים לערעור זה, המבקש מנסה להסיט ולהרחיב את חזית הדיון מעבר לסוגיית הפרשי ההון העומדים בלב הערעור, לדיון חובק בשאלת "שכר ותגמול של עובדי אגף מס הכנסה ברשות המסים". לטענת המשיב, ובניגוד לאמור בתקנה, התרת התיקון המבוקש רק תסרבל את הדיון וממילא אין להתירו.
 
♦ נוסף על האמור טוען המשיב, כי "ערכאת הערעור בערעורי מס הכנסה איננה הפורום המתאים לברורה של סוגיית שכר העידוד". לדבריו, את הסוגיה שמעלה המבקש והפגם הגורף שמייחס המבקש לרשות המסים יש לברר בערכאה אחרת ובמסגרת הליך אחר.
 

ביהמ"ש המחוזי בת"א, כב' הש' מ. אלטוביה:

 
♦ את סוגיית שכר העידוד, כמו גם סוגיות נוספות שעניינן התליית רכיבי שכר מסוימים המשולמים לעובדי ציבור, בתוצאות פעילותם והחלטותיהם המנהליות, יש לבחון שלא במסגרת ערעור מס. עם זאת, במקום בו אין המדובר בטענה כללית, המטילה דופי גורף בכל החלטה מנהלית שיצאה תחת ידי עובדי המשיב, אלא בטענה קונקרטית הנוגעת להתנהלות המשיב בקשר עם שומה מסוימת, הרי שמקומה הינו במסגרת הערעור הנוגע לאותה השומה.
לא אחת נפסק, כי בית משפט לערעור מס בוחן את שקול הדעת שהפעיל המשיב בנוגע לשומה הנדונה על סמך הראיות שהיו בפני המשיב במועד הפעלת שקול הדעת. קביעתו של המשיב הינה גם הליך מנהלי והמשיב, ככל רשות מנהלית, מחויב בעקרונותיו של המשפט המנהלי. כך למשל, הפעלת שיקול דעת עצמאי, שוויון ושקיפות, חובת הנמקה וכיוצא באילו. לפיכך, יונקת בחינת שקול דעתו של המשיב, בין השאר, גם מעקרונותיו של המשפט המנהלי.
 
♦ המבקש מצביע על שיקולים זרים לטענתו, אותם הביא המשיב בחשבון בעת נקיטת פעולותיו בקשר עם המבקש ובכלל זה, בעת הוצאת השומות נשוא הערעור. המבקש מצביע כשיטה על פעולות שננקטו כאמור בקשר עם שגב 93 שנועדו להגדיל את שכרם של עובדי המשיב. בהמשך לכך טוען המבקש לפעולות שננקטו, או שלא ננקטו, בשל אותם שיקולים, בקשר עם שומותיו שלו עצמו, שהן המצויות בערעור. בחינת טענות ממין זה, הינה חלק מבחינתו של המעשה המנהלי בקשר עם הוצאת השומה. ויודגש, במסגרת ערעור המס, אין המערער יכול לתקוף אלא את התנהלותה של הרשות המנהלית ככל והיא נוגעת לקביעת הכנסתו וחיובו במס. במובן זה, יבחן בית המשפט אם נשא המערער בנטל להוכיח ולשכנע, כי יש השפעה כנטען, של עקרונות שכר העידוד על הפעולות שננקטו במהלך ההליך השומתי, באיזה אופן, היש קשר סיבתי לשאלת הפרמיה ולשומות המבקש, וכיוצא בכך.
 
♦ השאלה שניתן לבחון ולו על דרך הסמכות שבגררא, היא אם שכר העידוד גרם למשיב לפעול שלא כראוי, או לשקול שיקולים שאף אם הובילו לתוצאה מקצועית ראויה, חותרים תחת אושיות השומה. אין לקבוע מסמרות בעניין השלכות פגם מנהלי נטען, על תוצאות קביעותיו המקצועית של המשיב, בפרט אם הן ראויות, אלמלא פגם זה. מכל מקום, לא זה השלב להכריע בכך וראוי כי בהקשר הרחב של הסוגיה, ישמר קו ההכרעה בקשר עם כל טענה לגופה. זאת ועוד, דווקא משום חומרת טענות המבקש, הרי משבחר המערער להעלותן, אין לחסום אותו בנסיבות, רק בשל שהועלו במועד מאוחר, לרבות משום שראויות הן להתברר לטובת שני הצדדים.
 
תוצאה:
♦ הבקשה נתקבלה בחלקה.
 
ניתן ביום 31.3.2009.
בשם המבקש: עו"ד שגב בעצמו.
בשם המשיב: עו"ד א. וינשטיין.