שלילת הקלת מס מחברה זרה ששילמה מס בישראל

להלן העובדות: חברת Tensor Technologies LLC (להלן: "טנסור") הינה חברה תושבת חוץ . בין טנסור לבין חברת סינרון מדיקל בע"מ (להלן: "סינרון"), חברה ישראלית, נחתם הסכם בלעדי לשימוש, בין היתר, בפטנט וידע שבבעלותה של טנסור. על פי הסכם שילמה סינרון לטנסור תמלוגים עבור השימוש בזכויות כאמור. בעת תשלום התמלוגים, ניכתה סינרון מס במקור בשיעור של 15%. המערער, תושב ישראל, היה, יחד עם אחרים תושבי חוץ, אחד ממקימיה של טנסור. בשנות המס שבערעור, קיבל המערער כספים מטנסור כפי חלקו היחסי בה. כספים אלה מסווגים כהכנסה מדיבידנד החייבת בשיעור מס של 25%.

 

♦המערער טען, כי הוא זכאי ליהנות מהקלת המס האמורה בהתייחס להכנסת הדיבידנד שקיבל מטנסור. המדובר, לגישתו, בדיבידנד ששולם על ידי חברה תושבת חוץ, שמקורו בהכנסה שעליה שולם מס לפי פקודת מס הכנסה. מוסיף המערער וטוען, כי המס שנוכה במקור אינו בגדר "מס חברות" ולפיכך לא חל המיעוט האמור בסיפת ס"ק (ה). לטענתו, מס החברות, זה הקבוע בסעיף 126 לפקודה, מוטל על ההכנסה החייבת, בעוד שהמס שנוכה כאמור מוטל על התמורה. בנוסף מפנה הוא להוראת סעיף 126(ב) לפקודה ולפיה "בחישוב הכנסתו החייבת של חבר בני אדם לא תיכלל הכנסה שנקבע לגביה שיעור מס מיוחד", וכן כי אין לומר שטנסור כפופה למס חברות, שהרי דיני המס הם טריטוריאליים. לגישתו של המערער, האמור בסעיף 170 לפקודה, המטיל חובת ניכוי מס במקור על כל תשלום המשולם לתושב חוץ, הוא המקור הנורמטיבי לתשלום המס, וכי אין לומר כי על חברה זרה מוטל "מס חברות".

 

♦המשיב, מצדו, טוען כי המס ששולם על ידי טנסור הוא "מס חברות", שכן מאז ביטול מס ההכנסה המוטל על הכנסות חברה, אין החברה משלמת אלא "מס חברות". העובדה, כי אמנת המס מגבילה את שיעור המס המנוכה במקור, או כי המס מנוכה מההכנסה ברוטו, אין בה כדי לשנות את אופיו של המס המוטל על חברה.

זאת ועוד, לטענת המשיב, המערער חותר לתוצאה לפיה מצבו המיסויי יהיה טוב מהמצב שהיה נוצר אילו קיבל את הדיבידנד ישירות מחברה ישראלית; בעוד שבחלוקת דיבידנד מאת חברה ישראלית חל מודל המיסוי הדו-שלבי בו מוטל מס חברות במישור החברה, ומס נוסף במישור בעלי המניות בעת קבלת דיבידנד, הרי שלפי שיטת המערער, אם תאומץ, התוצאה תהא כי במקרה דנן בו חולק דיבידנד מחברה זרה, שמקורו בתשלומים שהתקבלו מחברה ישראלית, יוטל מס בשלב אחד בלבד, הוא שלב קבלת הדיבידנד, כאשר למעשה לא יוטל כל מס במישור החברה.

 

♦ביהמ"ש דחה את הערעור תוך שהוא קובע, כי המערער לא יהיה זכאי להטבה הגלומה בסעיף 163 לפקודת מס הכנסה.

 

♦ביהמ"ש לא קיבל את טענת המערער לפיה הניכוי מס במקור לא נחשב למס חברות לעניין האמור בסעיף 163(ה) לפקודה. ביהמ"ש ציין בעניין זה, כי ההיסטוריה התחיקתית הנוגעת להוראות הפקודה בעניין מיסוי החברה ובעלי מניותיה, מלמדים באופן חד משמעי וברור, כי בעוד שבשעתו הוטלו שני סוגי מסים על החברה, האחד מס החברות (שהינו מס סופי ומוחלט המוטל על הכנסות החברה) והאחר מס ההכנסה (שהינו מס זמני ועל תנאי, המהווה מקדמה המשולמת על חשבון המס שבו מתחייבים בעלי המניות), הרי שכיום סוג מס אחד בלבד מוטל על החברה. מס זה קבוע בסעיף 126 לפקודה וכינויו הוא "מס חברות", ולפיכך מטעם זה בלבד יוצא הוא מגדר ההקלה לפי סעיף 163 לפקודה.

 

♦ ביהמ"ש הזכיר גם את פס"ד ע"מ 39456-01-12 מאוריס הרשקו נ' פקיד שומה רחובות, אשר על סמך פרשנותו התכליתית של סעיף 64א לפקודה, ולאור שיטת המיסוי הדו-שלבי הנהוגה במיסוי חברות, נקבע שם, כי אין מקום ליתן הקלת מס לפי סעיף 64א(א)(1) לדיבידנד שחולק לנישום המייצג מתוך רווחיה של חברה משפחתית, אלא אם רווחים אלו כבר חויבו במס בידו . באותה מידה, ועל סמך הפרשנות התכליתית, כמו גם בהתחשב בשיטת המיסוי הדו-שלבי, קבע ביהמ"ש, כי ראוי לקבוע גם במקרה זה, כי אין מקום ליתן הקלת מס לפי סעיף 163 לדיבידנד בגין "מס חברות" ששולם ברובד הראשון של המיסוי הדו-שלבי בלבד.

 

 

 הערעור נדחה