תוצאה משפטית נכונה אינה בהכרח צודקת

ביהמ"ש המחוזי בי-ם- כב' הש'    מ. מזרחי:

 קובע בהחלטת ביניים כי לאחר שבחן את חומר הראיות והסיכומים, מצא הוא לנכון להזמין את הצדדים לישיבה נוספת, שבה תיבחן אפשרות פשרה ע"י הפחתת השומה בהסכמה. חרף העובדה, כי במצב בו המערער לא ניהל ספרים, ובהתחשב בהלכות בית המשפט העליון לעניין נטל ההוכחה, יכול הוא בנקל בתיק זה להגיע לתוצאה משפטית נכונה, בהתבסס על נטלי הראיה. קבע ביהמ"ש, כי ספק אם תוצאה כזו תהא צודקת מהטעמים הבאים:

♦ בקביעת השומה נשען פקיד השומה על דברי המערער (בישיבה עמו), לפיהם חילק כ-1,000 ספרים בשנה בחו"ל. דברים אלו אף נרשמו בתרשומת שנערכה אז ע"י פקיד השומה. לכאורה מדובר ב"הודאה" הנתמכת ע"י התרשומת, ולכן היא בעלת משקל. ברם, מטרידה העובדה שאין כל תמיכה בדברים האמורים בנתונים הבאים מהגוף המוציא לאור, הוצאת פלדהיים. לא ניתן לחלק מספר כה רב של ספרים אלא אם הודפסו כספרים. אכן, אפשר שספרים הודפסו במקומות נוספים, ברם למסקנה זו אין יסוד ראייתי והיא תהא מרחיקת לכת. מכל מקום, גם כך, תמוה כיצד לקח עמו המערער לחו"ל כל כך הרבה ספרים. בנסיבות אלו, נשמע סביר הסבר המערער, לפיו אם אומנם דיבר על 1,000 ספרים, כוונתו הייתה למספר הספרים שחולקו על ידו בחו"ל במהלך כל השנים, או למצער במהלך השנים הרלוונטיות.

♦ בנוסף, מטרידה ומנותקת מהמציאות ההתעלמות המוחלטת של פקיד השומה מ'תופעת השנור', שהמערער הציגה כמקור עיקרי לפרנסתו. במגזר שממנו בא המערער אפשרות זו היא נפוצה. אכן לא הובאו ע"י המערער ראיות על כך, מעבר לראיות בדבר התנהלותו. ואולם, תמוה בעיני שפקיד השומה עצמו לא בירר את היקפה של התופעה ולא הכיר בה כלל. לשיטת ביהמ"ש, בגדר חובתו של פקיד השומה לבסס שומה על פי מיטב השפיטה על כל הנתונים הרלוונטיים לענף שבו מדובר ולהימנע משרירות לב. על כן, ראוי היה שיברר ממדי התופעה ויתייחס לכך בראיות שיביא לביהמ"ש לרבות בהקשר למערער.

♦ לפי ביהמ"ש, אפשר שהניתוח המשפטי הסופי של התשתית הראייתית המצויה בתיק צריך להביא לדחיית הערעור- אבל ספק אם תוצאה כזו תהא הוגנת בנסיבות העניין.

תוצאה:

♦ הצדדים יוזמנו לישיבה נוספת, שבה תיבחן אפשרות פשרה ע"י הפחתת השומה בהסכמה.