תושבות בביטוח לאומי

♦ התובע יליד ארה"ב 1978, עלה ארצה בהיותו בן 3, וקיבל מעמד תושב ישראל החל ממועד עלייתו. לתובע אזרחות ישראלית ואזרחות ארה"ב. בשנים 1999 עד 2001 לא התגורר התובע בארץ. בשנת 2001, לאחר שנעדר מהארץ למעלה משנתיים, הגיע התובע ארצה לצורך לימודים בבי"ס תדמור. התובע חויב בתשלום דמי ביטוח כלא עובד לתקופה 1.1.99 ועד 30.9.01. הדיון נסב אודות השאלה האם התובע היה חייב בדמי ביטוח לתקופה מ-1999 ועד ל-2001, לאור שאלת תושבותו.

♦ לטענת התובע, כבר בשנת 1999 העתיק התובע את מרכז חייו לארה"ב ועובדה היא שמאז ועד היום הוא אינו חי בישראל, למעט התקופה הזו של השנתיים בהם הוא הגיע לישראל רק למטרת לימודים. עצם שהייתו בחו"ל תקופה כה ארוכה נכון לעכשיו מלמדת על כך שהפסיק להיות תושב כבר מעת צאתו מהארץ בפעם הראשונה בשנת 1999.

♦ טענת הנתבע הפוכה לחלוטין. לטענתו הוא היה תושב ישראל מאז שעלה בגיל 3. וככזה הוא נסע בשנת 1999 לחו"ל למטרת לימודים ולא העתיק עצמו באופן קבוע. הוא לא עבד באותה התקופה במקום עבודה קבוע ולא גר במקום קבוע. אחרי שנתיים חזר לישראל והמשיך להיות תושב ישראל. רק בשנת 2004 אז מילא על טופס הצהרת כוונות, אזי הנתבע מכיר בו כמי שאינו תושב ישראל.

 

 

♦ על פי פרק יא לחוק הביטוח הלאומי "תושב ישראל" חייב בתשלום דמי ביטוח ומס בריאות גם בתקופות שהותו בחו"ל. המונח "תושב" לא הוגדר בחוק הביטוח הלאומי. החוק מגדיר בסעיף 2א רק את מי "שאינו תושב לעניין החוק".

 

♦ למונח "תושב", ייתכנו, על פי ההלכה הפסוקה, פירושים שונים, בהתאם לחוק בו עסקינן ותכלית החקיקה. כך למשל, המבחן שנקבע לעניין התושבות הפיסקלית, הוא מבחן "מרכז חייו של היחיד" הבוחן הן את ההיבט האובייקטיבי - היכן פיזית מצויות מירב הזיקות של האדם, והן את ההיבט הסובייקטיבי - מה הייתה כוונתו של האדם והיכן הוא רואה את מרכז חייו. (ע"א 477/02 גונן נ' פקיד השומה חיפה. ראה גם: ב"ל (ת"א) 3230/06 קטאווי אינג'וד נ' המוסד לביטוח לאומי).

 

♦ המבחן העיקרי הוא היכן מרכז חייו של אותו אדם, זיקתו למקום זה, והיכן ניתן לראות את המקום שבו הוא נמצא כמקום "שבו הוא חי" וכמקום ש"זה ביתו". קביעת ה"זיקה", המקום "שבו הוא חי" וש"זה ביתו" נעשית על פי התשתית העובדתית והערכת העובדות בשים לב למכלול הנסיבות. רכישת מקום מגורים בחוץ לארץ על ידי תושב ישראל, קבלת רישיון עבודה קבוע, עבודה במקום עבודה קבוע במשך פרק זמן משמעותי, ניתוק של קשר כלכלי כל שהוא עם ישראל, כל אלה, בין היתר, יכולים להעיד, בנסיבות מסויימות, על חוסר זיקה לישראל והעתקת מרכז החיים והבית למקום אחר בחוץ לארץ.

 

♦ עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי נטל ההוכחה בדבר תושבות על הטוען הזאת. דברים אלה יפים גם למקרה שבו טוען אדם כי שינה את מעמדו כ"תושב ישראל".

 

♦ מאחר ובחוק לא נקבעו כללים לצורך הגדרת המושג "תושב" לעניין חוק הביטוח הלאומי, נוהל העבודה של הנתבע בנושא התושבות מתבסס על פסקי דין שנתנו במהלך השנים וכולל בדיקת שלוש קטגוריות עיקריות - היכן מצוי מרכז החיים של אותו אדם, מה הייתה הצהרת הכוונות שלו ומה הביטוי החיצוני שניתן לאותן הכוונות. בית המשפט אימץ בשתי ידיים את נוהל העבודה הזה של הנתבע.

♦ בשונה מהצהרת כוונותיו של התובע ביום 18.2.2004, הצהרה על פיה נשללה תושבותו החל מ- 3/2004, לא הייתה כל הצהרת כוונות מפורשת באשר לשינוי מעמדו "כתושב ישראל" כאשר עזב התובע את הארץ בשנת 1999.

 

♦ מעבר להיות התובע גם בעל אזרחות אמריקאית, לא הובאה בפני בית המשפט כל ראיה על עזיבת מרכז החיים בארץ לטובת בניית מרכז חיים בארצות הברית. כעולה מעדותו של אבי התובע, אין המדובר, בתקופה הרלוונטית, במקום מגורים קבוע, או עבודה קבועה. במהלך התקופה הרלוונטית עבד התובע בלוס אנג'לס, במקסיקו במועדון במתכונת הקלאב מד, שהה אצל דודתו באריזונה ועבד תקופה באטלנטה. אין באמור לעיל כדי להעיד על "העתקת מרכז החיים והבית למקום אחר בחוץ לארץ". בדיקה בדיעבד של העובדות, כאמור לעיל, המתייחסות לתקופה הרלוונטית אל מול העובדות המתייחסות לתקופה החל מיום 24.3.2004, כעולה מעדותו של אבי התובע, יש בה כדי לתמוך במסקנה כי, בשונה למצב היום שבו, הן הצהרת כוונותיו של התובע (כעולה משאלון התושבות) והן ביטויים החיצוני (מתגורר כרגע בהונולולו, עובד בהוראת גלישה וסיים תואר באוניברסיטה בהונולולו) מצביעים על העתקת מרכז החיים לארה"ב – אין במכלול העובדות והנסיבות בתקופה הרלוונטית, כפי שפורטו לעיל וגם בבדיקה בדיעבד, כדי להצביע על העתקת מרכז חייו של התובע לארה"ב בתקופה זו.

 

♦ התביעה נדחתה.