תחולת יחסים מיוחדים לפי סעיף 6(ה) לחוק התיאומים

♦ ביום 30.12.1999 רכשה המערערת 57.33% מהון המניות של רובומטיקס טכנולוגיות בע"מ שמניותיה נסחרו בבורסה (להלן: "רובומטיקס"). במועד הרכישה לא הייתה לרובומטיקס פעילות עסקית. ביום 29.2.2000 התקשרה המערערת בהסכם עם שרפק טכנולוגיות בע"מ (להלן: "שרפק") לפיו מכרה המערערת לשרפק מניות רובומטיקס במחיר של 2.5$ למניה ואופציות ניתנות למימוש עד ליום 1.3.2004 בתוספת מימוש של 2$ למניה (להלן: "הסכם המניות"). המכירה דווחה לנאסד"ק ביום 6.3.2000. בדוח שהגישה המערערת לשנת המס 2000 חישבה המערערת את רווח ההון ממכירת המניות לשרפק לפי התמורה החוזית שנקבעה בינה לבין שרפק בהתאם להוראות סעיף 6(ז) לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה‑1985 (להלן: "חוק התיאומים"). המשיב דחה את הצהרת המערערת וקבע, כי נוכח יחסים מיוחדים שהתקיימו בין המערערת לבין שרפק, יש להחיל על עסקת מכירת מניות רובומטיקס לשרפק את הוראות סעיף 6(ה) לחוק התיאומים, ומשמחיר מניה שנקבע בהסכם המניות (2.5$) נמוך מ‑90% משער המניה ביום בו דווחה העסקה לבורסה (4.5$), יש לקבוע את התמורה בהתאם למנגנון הקבוע בסעיף זה, דהיינו 90% משער המניה ביום בו דווחה העסקה לבורסה (4.5$) כפול מספר המניות שנמכרו.

 

♦ ביהמ"ש קבע, כי גישתו של המשיב לפירוש המונח "יחסים מיוחדים" הנזכר בסעיף 6(ה) לחוק התיאומים, תוך היזקקות להוראות סעיף 3(י) לפקודה, כפי שנוסח בתיקון מס' 185 מיום 11.8.11, אינה מקובלת. בעת חקיקת סעיף 6(ה) לחוק התיאומים טרם נחקקה הוראת החוק שבסעיף 3(י) לפקודה, וממילא אין לומר שבחוקקו את סעיף 6 (ה) לחוק התיאומים, התכוון המחוקק להחיל את ההסדר או הנורמה "שעוד לא נולדה" הקבועה בסעיף 3(י) לפקודה, ראה פסקה 2 לפסק הדין של כבוד השופט י' דנציגר בע"א 9559/11 מנהל מיסוי מקרקעין נ' שעלים ניהול נכסים ואח'.

♦ לטענת המשיב חלק גדול מהתמורה בגין רכישת מניות המערערת ע"י שרפק שולמה למערערת כ‑10 חודשים לאחר העברת המניות ולטענתו ספק אם היה הסדר זה נעשה לולא היו שוררים יחסים מיוחדים בין הצדדים. ביהמ"ש קבע, כי הסדר בדבר תשלום דחוי כשלעצמו מלמד על יחסים מיוחדים. זאת בהנחה שניתנו בטוחות סבירות ומקובלות להבטחת התשלום. בעת רכישת מניות רובומטיקס בשנת 1999, קיבלה המערערת ליווי וסיוע פיננסי ומקצועי משרפק, ובכך לטענת המשיב יש כדי ללמד על יחסים מיוחדים ששררו בין המערערת לבין שרפק. התקשרות המערערת בהסכם לקבלת ייעוץ משרפק אינה התקשרות יוצאת דופן בקרב גופים עסקיים כמוה, והתמורה בהתקשרות האמורה ניתנת לחישוב. עם זאת ההכרות הקרובה, המידע שברגיל מוחלף בין חברת יעוץ מסוג זו ולקוח יכולה ללמד על קירבה רבתי העולה כדי יחסים מיוחדים.

 

♦ לטענת המשיב, שרפק החזיקה במניות רובומטיקס עוד בטרם רכשה מניות רובומטיקס נוספות מהמערערת, ולמעשה הסכם המניות הינו למעשה עסקה בין בעלי מניות בחברה. בכך לטענת המשיב יש משום יחסים מיוחדים. מסיכומי המערערת עולה שהיא הייתה מעוניינת למכור לשרפק מניות רובומטיקס משום שראתה בשרפק "משקיעה אסטרטגית" אשר יכולה הייתה לסייע לה לצקת תוכן עסקי לרובומטיקס. אמירות אלה של המערערת תומכות במסקנה שבעסקה שנכרתה בין המערערת לבין שרפק גלומות התחשבנויות נוספות שאינן באות לידי ביטוי כלכלי הניתן להערכה. עם זאת לא השקול של הכנסת שותף אסטרטגי הוא היוצר את "היחסים המיוחדים". אין כמובן כל פסול בקביעת מחיר אטרקטיבי לגורם שיהווה שותף אסטרטגי או אחר אשר השותפות עמו תשיאה תשואה בעתיד ותביא לשגשוג החברה. ביהמ"ש קבע, כי גם אותן עובדות אשר כל אחת לעצמה אינה מצביעה על התקיימות יחסים מיוחדים, מכלול הדברים מטה את הכף באופן מובהק לקירבה בין המוכרת והקונה העולה כדי "יחסים מיוחדים". ביהמ"ש קבע, כי יש לראות ביחסים שבין המערערת לבין שרפק משום יחסים מיוחדים כמשמעותם בסעיף 6(ה) לחוק התיאומים.

♦ לטענת המערערת, אף אם קיימים יחסים מיוחדים בין צדדים לעסקת מכר ני"ע מחוץ לבורסה, אין להחיל את הוראות סעיף 6(ה) לחוק התיאומים, מקום שהוכח שלא היה ביחסים המיוחדים כדי להשפיע על המחיר שנקבע לני"ע במסגרת עסקה. ביהמ"ש לא קיבל טענה זו של המערערת. אפילו יימצא שפרשנות מוצעת מתיישבת עם תכליתה של הוראת חוק ומשמרת הרמוניה חקיקתית, אין לקבל פרשנות כזו מקום שאין לה אחיזה בלשון החוק. ביהמ"ש קבע, כי אין בפער בין שער מניית רובומטיקס בבורסה לבין שוויה של רובומטיקס, כדי להצדיק חריגה מהנוסחה שנקבעה בסעיף 6(ה) לחוק התיאומים, באשר לדרך חישוב רווח ההון במכירת ני"ע מחוץ לבורסה בין צדדים שמתקיימים ביניהם יחסים מיוחדים. המערערת הצביעה על פערים גדולים בין מחירי עסקאות שבוצעו מחוץ לבורסה ובין שער מניית רובומטיקס במועדים התואמים, תיארה את התנודתיות החדה בשער המניה ו"הבועה" שהייתה באותם ימים, ואף הצביעה על "השווי ההוגן של מניה במועד העסקה" (0.9$ למניה), אולם לא נטען ששער מניית רובומטיקס הושפע מעסקאות שיש ביניהם יחסים מיוחדים שנעשו שלא בתום לב, ועל כן, כבול פקיד השומה לשער מניית רובומטיקס שהיה בבורסה במועד הרלוונטי, והוא אינו נדרש להעריך את שווי מניית רובומטיקס. לפיכך, על המשיב לתקן את השומה ולקבוע שומה בהתאם לשער מניית רובומטיקס ביום 29.2.2000. כמו כן, אין הצדקה להיעתר לבקשת המערערת לפטור אותה מתשלום הפרשי הצמדה וריבית.

 

♦ הערעור נדחה.