תנאי להערכת שווי מלאי שיטה הנותנת תוצאה הוגנת

♦ המערערים, הם חברה העוסקת ביבוא ושיווק קמעונאי וסיטונאי של תכשיטי יוקרה (להלן: "החברה"). החברה הפעילה בזמן הרלוונטי להליך שלוש חנויות בהן היא שיווקה את מוצריה. הערעורים מכוונים הן על החלטת המשיב שלא לקבל את דוחות המערער לשנות המס 2002, 2004 ו-2005 והן על החלטת המשיב שלא לקבל את דוחות המערערת ולקבוע לה שומות לפי מיטב השפיטה לשנות המס 2006-2003.

 

♦ טענות המשיב, כי בבדיקת רשימות המלאי המתוקנות שהגישה החברה בראשית חודש דצמבר ,2007 מחיר העלות המקורית של מוצרי המלאי השונים הוכפל במקדם הפחתה של 35% או 80%, והיו פריטים רבים שמקדם ההפחתה שלהם הגיע לשיעור של 100%. עוד טען המשיב כי במאזני החברה נרשם סעיף מאזני בשם "השקעה בחברה מוחזקת" בין השנים 2002-2004 ובשנת 2005. נרשם כי סכום ההשקעה ב"חברה המוחזקת" הינו אפס כשבביאור צוין כי החברה הגישה תביעה נגד היזם הראשי בפרויקט להשבת כל ההשקעה שבוצעה, ולאחר שהתביעה נדחתה על ידי בית המשפט, החברה מחקה את ההשקעה בדו"חות הכספיים שלה. בנוסף נדרש סכום ההשקעה כהפסד הון. עוד טען המשיב כי לא היה מקום לרישום בדו"ח המס לשנת 2002 במסגרת ההוצאות, הוצאות פחת בסך של 623,068 ש"ח. לבסוף טען המשיב, כי בדו"ח שהגישה המערערת לשנת 2002 היא ציינה בביאורים לדוחות הכספיים כי סעיף הקניות כולל גם "מס תשומות שלא נדרש משנים קודמות בסך של כ-1 מיליון ש"ח". ברם, המערערת לא המציאה מסמכים מאמתים ואת חשבוניות המס הספציפיות הכוללות את סכומי מס התשומות המעידים כי אכן הן לא דווחו ולא נדרשו משלטונות מע"מ.

 

 

בית המשפט קיבל את הערעור בחלקו ופסק כלהלן:

במקרה דנן אין מחלוקת שספרי המערערת לא נפסלו. בנסיבות אלו לפי הוראות סעיף 155 סיפא לפקודה, במקרה בו ספרי החשבונות של הנישום קבילים והנושא שבמחלוקת הוא פנקסי בלבד, קמה למשיב "חובת ההצדקה". משמעותה של "חובת ההצדקה" היא כי על המשיב לפתוח בהבטחת הראיות בהליך הערעור ולהצדיק את שומתו, אך אין בה כדי להפוך את נטל ההוכחה. החלטות פקיד השומה הן החלטות מנהליות ומשכך חל עליהן כלל הראיה המנהלית לפיו ראיה מנהלית היא ראיה שאדם סביר היה מסתמך עליה או שרשות מנהלית סבירה הייתה מסתמכת עליה. העמידה של פקיד השומה ב"חובת ההצדקה", די בכך כי יצביע על סבירות החלטתו כי התוצאה

העסקית של הנישום היא בלתי סבירה, ובשלב זה יחזור הנטל לנישום. בנטל זה עמד המשיב באופן עקרוני החברה לא הייתה מנועה מלהעריך את המלאי שלה על בסיס הערכת שווי שוק. גם נתוני העלות האובייקטיביים לא בהכרח משקפים את שוויו של המלאי, אם בשל שינויים אינפלציוניים ואם בשל אירועים אחרים המשנים את ערך השוק, אלא שביתרונה של הערכת מלאי בדרך מסוימת על פני דרך אחרת, לא די כדי להצדיק את תיקונם של דוחות נישום שנעשו על בסיס שווי שוק שהיא אחת מהדרכים המקובלות והלגיטימיות לפי כללי החשבונאות להערכת מלאי. וודאי לא מקום בו לא נתגלה פגם בנתונים המוצגים והם לא נפסלו. כל זאת, כל עוד השיטה בה הוערך שווי השוק היא שיטה סבירה. תנאי לקבלת כל שיטה, ובכלל זה שיטה להערכת שווי מלאי, הוא כי היא תיתן תוצאה הוגנת ונאמנה. והיה ושיטה מסוימת איננה נותנת תמונה נכונה וסבירה, אין לנקוט בה. לא יכולה להיות מחלוקת שכנקודת מוצא, נכון לומר כי שווי השוק של תכשיט כמו גם של שעון אופנה פוחת עם הזמן. מלאי של תכשיטים, כמו מלאי בענפים דומים של סחורות המיוצרות לפי האופנה, אינו שומר על שוויו והוא מורכב דרך כלל ממלאי חי, מלאי איטי ומלאי מת. בנסיבות העניין, לא נמצאה אי סבירות במודל ובהערכת השווי הרגרסיבי של המלאי כפי שקבע אותו רו"ח פישמן על פי הנתונים האמפיריים שקיבל מהחברה. סופו של יום אפוא, הערעור מתקבל בכל הנוגע להערכת שווי המלאי של המערערת על כל המשתמע מכך. נטל ההוכחה לעניין התרת הוצאות בניכוי מוטל על הנישום. על החברה מוטל אפוא, להוכיח את טענתם כי ההשקעה בחברה קשורה הייתה של החברה. במקרה זה, לא זו בלבד שהמערערים לא הוכיחו זאת, אלא שהראיות מצביעות על כך שההשקעה לא הייתה של החברה. נטל ההוכחה לעניין התרת הוצאות בניכוי מוטל על הנישום ובמסגרת זו על הנישום להציג ראיות ממשיות ותיעוד מתאים לביסוס טענותיו בעניין ההוצאות שהוציא. על הנישום להוכיח לא רק את קיומן של ההוצאות אלא גם למי שולמו התשלומים שהוא מבקש להכיר בהם. בנסיבות, לא עלה בידי המערערים להוכיח את טענותיהם, וערעורם בעניין זה נדחה. המערערת מבקשת לנכות מהכנסותיה בשנת המס 2002, מס תשומות ששולם על ידה בשנים שקדמו לשנת מס זו. די בעובדה זו כדי לדחות את ערעורה בעניין זה.

 

♦ הערעור התקבל בחלקו.