גילוי מרצון – אנונימיות וחיסיון

גילוי מרצון – אנונימיות וחיסיון /

יתרונות לא מעטים הביאה עימה ההודעה על הארכת תוקפה של הגילוי מרצון – הוראה שעה אולם היתרון הבולט והחדשני ביותר הינו האפשרות להגיש את הבקשה כבקשה אנונימית (לקריאת חומר נוסף בענין זה ניתן לקרוא בקישורית זו).

ישנן מספר שאלות בהקשר להגשת הגילוי בצורה אנונימית, כגון: מה יקרה אם במהלך הגילוי האנונימי נפתחת חקירה פלילית נגד הנישום ("המגלה מרצון"), האם הפניה האנונימית פוטרת אותו מהליך פלילי ? שאלה פרקטית כגון- חישוב המס של "הנישום האנונימי", למשל במקרה שיש לו הפסדים מדווחים ממקור אחר, וסוגיית קיזוז ההפסדים ? האם מוסמכת רשות המיסים להתעלם מהפסדים והוצאות – כפי שקורה לא אחת בהליכים של גילוי מרצון והאם התעלמות זו הינה כדין?    מה קורה אם באמצע ההליך השומתי עולה (בטעות) שמו של הנישום, האם הרשות רשאית להשתמש במידע זה ובאיזה אופן? ועוד שאלות רבות, אשר רק הזמן והניסיון ימצא להן את התשובה (וברור שאף אחד אינו מעוניין להיות ה- TEST CASE).

אך במאמרנו זה, נתמקד דווקא בשאלה האנונימיות. השאלה הנשאלת במסגרת האפשרות להגיש בקשה להליך גילוי מרצון כבקשה אנונימית הינה - עד כמה הבקשה באמת אנונימית? וכיצד יכול הנישום לשמור עליה ככזו ?

כוונתנו אינה נוגעת לחופש בחירתו של הנישום, אלא לדין הקיים בארצנו בנושא חיסיון המידע.

לרוב קיים "מרוץ סמכויות" בין רשות המיסים – מחלקת מודיעין וחקירות לבין הנישום המגיש בקשה להליך גילוי מרצון: הכלל הוא שמי שפועל ראשון מבין הצדדים הוא זה שלכאורה החיסיון על המידע פועל לטובתו.

אם הנישום הוא זה שפנה ראשון לרשות המיסים באמצעות הגשת בקשה להליך גילוי מרצון (לא משנה אם הפניה הינה לפי נוהל גילוי מרצון "המקורי" או נוהל גילוי מרצון לפי הוראת השעה) וזאת בטרם התחילה חקירה גלויה או סמויה* כלפיו, או בטרם פורסם בכלי התקשורת או בהליך משפטי לגבי הנכסים עליהם מדווח בבקשה לגילוי מרצון – המידע ישאר חסוי ורשות המיסים לא תוכל לעשות בו שימוש כנגד המבקש את הליך הגילוי.

* לענין זה יצויין, כי בין העוסקים בתחום לבין רשות המיסים מתעוררת לא אחת מחלוקת לענין "ידיעת הנישום" במקרה ונודע לנישום בדיעבד כי התקיימה חקירה סמויה בעניינו וכי מסיבה זו נדחה הליך הגילוי מרצון שלו (שהרי לכאורה לא יכול היה לדעת על החקירה הסמויה בעניינו).

במקרה הפוך, אם רשות המיסים היא זו שמתחילה בהליכים מול הנישום ולכאורה מגלה לבד לגבי הנכסים / הכנסות הלא מדווחות, אזי במקרה כזה אם הנישום יגיש בקשה להליך גילוי מרצון, בנסיבות מסויימות בקשה כזו עלולה שלא להועיל לו, ואינה יכולה לחסום הליך פלילי או שימוש במידע.

סעיף 48 לפקודת הראיות [ נוסח חדש] , התשל"א – 1971 קובע:

"עדות עורך דין – (א) דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החסיון..."

סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961 זה לשונו:

"סוד מקצועי - דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם".

 וכאן המקום להזכיר גם את סעיף 135א. לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 שכותרתו: "סמכות לדרוש ידיעות על ספקים ולקוחות"
"(א) בעל עסק או משלח-יד חייב, אם דרש זאת ממנו פקיד השומה, למסור לפקיד השומה ידיעות ומסמכים בנוגע לקשריו העסקיים עם ספקיו, לקוחותיו או מי שיש לו אתו קשרים עסקיים, אף-על-פי שידיעות ומסמכים אלה אינם דרושים לבירור הכנסתו הוא; ואולם אם הודיע לפקיד השומה תוך 15 יום מיום קבלת הדרישה, כי הדבר כרוך בעבודה מנהלית רבה, חייב הוא לאפשר לפקיד השומה לאסוף בעצמו את הידיעות והמסמכים האמורים.
(ב) האמור בסעיף קטן (א) אין בו כדי לחייב עורך דין, רופא או פסיכולוג לגלות ידיעות או מסמכים שלגביהם הוא חייב בשמירת סודיות לפי כל דין."

וכמובן שעל פי "חזקת התקינות המינהלית", יש להניח שרשות המיסים לא תבחר בדרך זו, אך מאידך, הדבר נתון לאיזונים, כגון: בין האינטרס להגן על הציבור, לבין האינטרס לגבות מס אמת. 

נמחיש בדוגמא קיצונית  לצורך ההמחשה של הדילמות:
ראש אירגון פשע פונה לרואה החשבון  / יועץ המס שלו על מנת שייצג אותו בהליך של גילוי מרצון. במסגרת ההליך פונה רוה"ח / יועץ המס בפניה אנונימית בגין 1 מילארד ש"ח שמוחזקים על ידי ראש ארגון הפשע בחשבון בנק בשוויץ ולא דווחו מעולם בישראל (בהנחה שהיו חבים בדיווח). ההנחה של הדוגמא הקיצונית היא שהכספים הושגו בדרכים שעונות על דרישות ותנאי הנוהל (למשל לא הושגו בעבירות מסוג פשע לפי חוק העונשין). נניח שהמס (קרן) שצריך אותו ראש אירגון פשע לשלם בגין ההליך הוא 500 מיליון ש"ח ! אלא מאי ? אחרי שמתברר לו שהוא צריך לשלם כל כך הרבה, הוא מחליט שלא להתחיל בהליך. 
מקרה כזה מעלה שאלות לא פשוטות, כגון: האם רשות המיסים "תוותר" על סכום המס האדיר ? האם רשות המיסים לא תזמן את אותו רו"ח /יועץ מס על מנת "לברר" עמו פרטים נוספים ?
מה קורה אם הרשויות "ישבו" על הזנב של אותו ראש אירגון פשע במשך שנים ולא הצליחו לקבל כל מידע על הכספים הללו, האם הרשויות תיתנה למידע שבידי רוה"ח / יועץ המס "לזלוג" בין ידיהן ? איזה מהשיקולים הוא יותר חשוב- לשמור על טוהר הליך הגילוי מרצון או לתפוס את ראש אירגון הפשע ואת הכספים שברחו מישראל ?
שאלות אלה ואחרות טרם נתבררו, אך לטעמנו, אף רואה חשבון או יועץ מס אינו רוצה להיות ה"טסט קייס".

במקרה של עורך דין, למעט במקרה שבו הוא נחשד כשותף לעבירה, עומד החיסיון על המסמכים גם במקרה זה שהליך הגילוי מרצון מסתבך, כאמור.
ניסיון להסרת החיסיון במקרה כזה, יהיה מנוגד לדין ונראה כי גם אם תפנה הרשות לבית המשפט בניסיון להסיר את החיסיון, אין ספק, כי הדין יפעל לטובתו של העו"ד ולא יאפשר לרשויות את הסרת החיסיון. כמובן שגם לשכת עורכי הדין תתערב במאבק לטובתו של עורך הדין במקרה כזה.      

 
מן הכלל אל הפרט- חיסיון בהליך גילוי מרצון אנונימי:

חסיון מוחלט זה, בדבר אי גילוי מידע ודברים שגילה הלקוח ו/או העביר הלקוח לעורך הדין במסגרת ההליך לגילוי מרצון לא קיים עבור אנשי מקצוע אחרים, לרבות רו"ח ויועצי מס אלא לעורכי דין בלבד. לכן, אנשי המקצוע כאמור, אשר רוצים לשמור על לקוחותיהם, צריכים להמליץ להם לנהל את הליך הגילוי מרצון רק באמצעות עורך דין.

בקשות שיוגשו ע"י רו"ח ו/או יועצי מס, על אף היותן אנונימיות, במקרה בו רשות המיסים חס וחלילה, לא תאשר את הבקשה האנונימית מסיבה כז או אחרת, ובמידה ואכן הסכומים יהיו "שווים" לרשות המיסים, הרי שהרשות תרצה לקבל מידע נוסף לגבי בקשה שהוגשה ע"י רו"ח או יועץ מס ולפיכך עלולה לבקש לחקור את אותו רו"ח או יועץ המס. במקרה כזה- לרו"ח וליועץ המס – אין חיסיון ואף זכות השתיקה אינה עומדת להם (משום שככל הנראה לא ייחקרו באזהרה).