האם פיצוי בגין פגיעה על ידי תוכנית חייב במע"מ כהפקעה?

האם פיצוי בגין פגיעה על ידי תוכנית חייב במע"מ כהפקעה?

♦ כידוע, מכירת נכס בחוק מע״מ כוללת גם הפקעה של נכס, אך רק אם שולם בגין ההפקעה.

♦ בעיני רשויות מע״מ, מי שלקחו לו את הקרקע, וקיבל תמורה על זה, יהיה חייב במע"מ על התמורה שהתקבלה כי מבחינת התוכן הכלכלי, מדובר במכירה של קרקע. ההבדל היחיד הוא שבמכירה רגילה המוכר עושה זאת מרצונו, ואילו בהפקעה זו מכירה שנכפית עליו.

♦ לעיתים מקבל בעל הקרקע פיצוי כספי בגין פגיעה שנגרמה לקרקע. לדוגמא, ידוע על הרבה קרקעות לאורך כביש 6 שאיבדו מערכן בעת הקמת הכביש. בעלי הקרקע היו זכאים לפיצוי, וזאת לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה שעניינו הגשת תביעת פיצויים הקובע:

"נפגעו על ידי תכנית, שלא בדרך הפקעה, מקרקעין הנמצאים בתחום התכנית או גובלים עמה, מי שביום תחילתה של התכנית היה בעל המקרקעין או בעל זכות בהם זכאי לפיצויים מהועדה המקומית…"

♦ כאן עולה השאלה, האם פיצוי כזה חייב במע״מ? האם מדובר בהפקעה או במשהו דומה?

טענת הנישומים היא, כי אין מדובר בהפקעה שכן בעל הקרקע נשאר הבעלים שלה והיא לא נלקחה ממנו. אולם לטענת שלטונות מע"מ פיצוי כזה דומה מספיק להפקעה כדי לחייב אותו במע״מ.

♦ בפס״ד כפריס (קישור לפסק הדין) קובע בית המשפט העליון כי פיצוי כזה לא יהיה חייב במע״מ, שכן איננו מהווה הפקעה.

לחברת כפריס דדו היו מקרקעין בבעלותה. המקרקעין עברו שינוי יעוד, מייעוד תעשייתי לציבורי ויועדו להפקעה. החברה סירבה לפנות את המקרקעין ולאחר הסכם פשרה קיבלה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה, ובתנאי לכך שתסלק ידה מן המקרקעין.

על חלק מסכום הפיצוי המתייחס לפיצוי בגין הפגיעה במקרקעין בשל התוכנית, הגישה החברה דוח מע"מ בשיעור אפס אך מע"מ דרש לחייב את כל סכום הפיצוי.

♦ בדרך כלל, קודם להליכי ההפקעה מתקיים הליך של אישור תוכנית המייעדת את אותם מקרקעין לשימושים ציבוריים, שלב ההפקעה המתבצע לפי פקודת הקרקעות הוא שלב נפרד, אשר יכול להתממש רק לאחר שהתוכנית נכנסה לתוקף.

♦ הפיצוי מתבצע גם הוא בשני שלבים:

1. בשלב ראשון  - תביעה לפי סעיף 197 לחוק התו"ב בגין הפגיעה במקרקעין.

2. בשלב שני - מתבצע הליך ההפקעה ואז קמה הזכות לבעלים לתבוע פיצויי הפקעה.

במצב דברים זה נשאלת השאלה, האם שינוי ייעודו של מקרקעין לצרכי ציבור בשלב התכנית בלבד הוא בבחינת מכר?

בית המשפט המחוזי קבע שכן. לדבריו, אשר נאמרו כבר בפס״ד תנובה, כל ניסיון להבחין בין חלקי הפיצוי הדו שלבי כפי שעשתה החברה הוא הבחנה מלאכותית, שאין בה כדי לשנות את מהות המעשה כעסקת מכר. נימוק בית המשפט המחוזי הוא כי שלב התכנית עצמו מהווה נדבך ראשון בהסכם למכירת זכות ההחזקה והבעלות במקרקעין.

בית המשפט המחוזי חייב את החברה במע"מ על כלל הפיצוי.

♦ חברת כפריס ערערה לעליון, אשר הפך את החלטת המחוזי וקבע כי אין בחוק התכנון והבנייה הבדל בין פגיעות במקרקעין על-ידי תכנית שעומדות בפני עצמן, או כאלו שצופות פני הפקעה עתידית. לפיכך, לפי עמדת בית המשפט העליון, החלוקה הדו – שלבית היא חלוקה שיש לבצע אותה, ואיננה "חלוקה מלאכותית".

בית המשפט המשיך וניתח את הגדרת המכר וקבע כי בבסיס הרעיון של מכר עומדת האוטונומיה של הרצון (וזו נשללת במהלך כפוי).

נציין, שבמכירה כפויה (הפקעה) ישולם מחצית מהמס הרגיל. זו הטבה שניתנת בחוק מיסוי מקרקעין.