חילוט פלילי ואזרחי כאמצעי אכיפה מרכזי בעבירות המס

נושא החילוט הפלילי והאזרחי תופס תאוצה בשנים האחרונות, כאמצעי אכיפה מרכזי המצוי בידי רשויות המדינה, החילוט מאפשר לרשויות המדינה לחלט הן רכוש של אדם אשר הורשע בפלילים והן רכוש של אדם אשר טרם הורשע בפלילים, מגמה נוספת אשר מתפתחת במקביל למגמה זו הינה מגמה של הכללת חוקי מס כעבירות מקור בחוק איסור הלבנת הון, תש"ס -2000, ולא מן הנמנע כי בקרוב מאד יכללו גם עבירות מרמה מפקודת מס הכנסה ועבירות קיזוז תשומות מחוק מס ערך מוסף כעבירות מקור בחוק איסור הלבנת הון.

 

כיום עבירות המס אשר נכללות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, הינם: עבירה לפי סעיף 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ה- 1975, שנעברה בנסיבות מחמירות (עבירה של הוצאת חשבונית מס או מסמך הנחזה כחשבונית מס שלא כדין), ועבירות של הברחת טובין לפי סעיפים 211 ו- 212 לפקודת המכס, או לפי פקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש], תשל"ט- 1979.

 

 

כאמור בדין קיימים שני סוגי חילוט, חילוט אזרחי וחילוט פלילי, בין סוגי החילוט הללו קיים שוני מהותי עיקרי, שכן חילוט פלילי לפי סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון, הינו חילוט לאחר הרשעתו של העבריין, כך נקבע ברישא של סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון: "21 (א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא...", בהתאם לסעיף זה, מכיוון שמדובר על חילוט לאחר הרשעה, הרי שבית המשפט מחויב לחלט את הרכוש, אלא אם ישנם "טעמים מיוחדים" שלא לחלטו.

 

לעומת זאת, בחילוט אזרחי, שהינו חילוט לפני הרשעתו של העבריין, בית המשפט אינו מחויב לחלט את הנכסים, אלא "רשאי" לעשות כן, כאמור ברישא של סעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון: "22 (א) בית משפט מחוזי, על פי בקשה של פרקליט מחוז, רשאי לצוות על חילוטו של רכוש בהליך אזרחי (להלן - חילוט אזרחי) אם נוכח שנתמלאו שני אלה: (1) הרכוש הושג, במישרין או בעקיפין, בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 או כשכר לאותה עבירה, או שנעברה בו עבירה לפי אותם סעיפים; (2) האדם החשוד בביצוע עבירה כאמור אינו נמצא בישראל דרך קבע או שלא ניתן לאתרו, ועל כן לא ניתן להגיש כתב אישום נגדו, או שהרכוש כאמור בפסקה (1) התגלה לאחר ההרשעה". נראה כי, האיזונים ושיקול הדעת שנדרש בית המשפט לעשות בבואו לחלט בדרך של חילוט אזרחי , הם כבדים הרבה יותר מאשר בהליך הפלילי בשל העובדה שאין מדובר בחילוט לאחר הרשעה. בנוסף, נוקט החוק בלשון של רשאי מול חייב ומכאן ברור כי קיים מדרג אשר מחייב את בית המשפט לשקול בבואו להחליט בבקשות מסוג זה.

 

הוראות החילוט כפי שהן כיום מאפשרות לרשויות לחלט רכוש אשר שימש ו/או אפשר את ביצוע העבירה ו/או רכוש אשר הושג במישרין או בעקיפין כשכר לאותה עבירה. קרי גובה החילוט יקבע למעשה מגובה שווי העבירה, וככל שזה יהיה גבוה יותר כך מצוי אותו רכוש בר חילוט תחת פוטנציאל חילוט גבוה יותר. יוער כי, הפסיקה אינה מחייבת כי הרכוש שיחולט יהיה רכוש אשר נמצא בחזקתו ובבעלותו הבלעדית של הנאשם או החשוד, כך נקבע בעניין אבוטבול (ב"ש 091623/07 מ"י נ' אבוטבול יוסף ואח'), שם היו בבעלותן של ביתו ואשתו של הנאשם רכבי יוקרה, ומאחר והנאשם הוא זה אשר מימון את קניית הרכבים גם אם באופן חלקי ובידי המחזיקות ברכב לא עלה להוכיח מהו מקור הכספים אשר שימשו לביצוע ברכישה, אפשר בית המשפט לחלט את הרכוש.

 

מלשון סעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון, ניתן לראות כי לצורך ביצוע חילוט אזרחי נדרשים מספר תנאים חלופיים, שמן הראוי שיתקיימו: בקשה של פרקליט מחוז, ראיות כי הרכוש הושג במישרין או בעקיפין בעבירה או כשכר לאותה עבירה או שנעברה בו עבירה,והאדם החשוד בביצוע עבירה כאמור אינו נמצא בישראל דרך קבע או שלא ניתן לאתרו, ועל כן לא ניתן להגיש כתב אישום נגדו, או שהרכוש כאמור בפסקה (1) התגלה לאחר ההרשעה.

 

עוד יצוין כי, כי חוק איסור הלבנת הון מאפשר לבית המשפט במקרים מסוימים (סעיף 21(ה)) להסיט הליך של חילוט פלילי להליך של חילוט אזרחי, מצב מעין זה עלול להתרחש במקרים בהם יראה בית המשפט כי ברור הטענות לגבי הרכוש בהליך פלילי עלול להקשות על המשך הדיון הפלילי, שאז רשאי בית המשפט לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי, כאשר כידוע רף ההוכחה הנדרש הינו על פי הדין האזרחי קרי נמוך יותר, מצב אשר עלול לפגוע באופן רחב יותר באלו אשר טוענים לזכות/צדדים שלישיים הטוענים לזכות ברכוש.

 

בסעיפים 21 (ד), 22 (ב) לחוק איסור הלבנת הון ובסעיף 36 ג(א) לפקודת הסמים בחר המחוקק לעגן את זכותו של צד שלישי – "טוען לזכות" להגן על רכושו מפני חילוטו בידי המדינה, בית משפט העליון, נדרש בעבר לפרשנות מעמדו של "טוען לזכות". בעניין סיטבון (בש"פ 6817/07, מדינת ישראל נ' סיטבון) נקבע כי החסינות מפני חילוט רכוש, לפי סעיף 36א(ג) לפקודת הסמים, מוקנית לטוען לזכות קניינית או מעין קניינית בו, להבדיל ממי שטוען לזכות חוזית ברכוש, בלבד. לפיכך, הטוען לזכות אובליגטורית ברכוש, תם לב ככל שיהיה, אינו יכול להתנגד לחילוטו של הרכוש או למתן סעד זמני להבטחת החילוט במסגרת ההליך הפלילי. עוד נקבע, בהקשר זה, כי "מקום שלנאשם חוב כספי כלפי צד שלישי, אך אותו צד שלישי לא קנה לו זכות קניינית בנכס מסוים של הנאשם ומבקש הוא להיפרע את חובו, המסגרת הנכונה לעשות כן היא על דרך של הגשת תביעה אזרחית נגד הנאשם. במצבים אלה עצם העילה האזרחית של צד שלישי כלפי הנאשם לא די בה כדי לבסס התנגדות לחילוט או בקשה להחרגת כספים ממנו" (עניין סיטבון, פסקה 51).

 

כאמור, בעניין סיטבון אישר בית משפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להחריג כספים של צדדים שלישיים מהנכסים, לגביהם ניתן הצו הזמני ברכוש. זאת, מן הטעם שאינטרס חילוטם של הכספים על ידי המדינה, מכוח סעיף 36ג(א) לפקודת הסמים, גובר על זכותם האובליגטורית גרידא של הצדדים השלישיים באותם כספים. לאחר פסק הדין בעניין סיטבון, ניתן פסק הדין בעניין חביץ' (בע"א 8679/06 חביץ' נ' מדינת ישראל)חוק איסור הלבנת הון. , הבוחן את זכותו של נושה אובליגטורי להתנגד לחילוט רכושו בתום ההליך פלילי. בעניין חביץ' פנו נושים, אשר זכו בתביעתם, במסגרת הליך אזרחי נגד הנאשם, לבית המשפט המחוזי אשר הרשיע את הנאשם בפלילים, בפרשה עובדתית אחרת שאינם נוגעת לפן העובדתי של תביעתם. הנושים ביקשו כי בית המשפט ימנע מחילוט הכספים שברשות הנאשם, על אף שלגבי אותם כספים ניתן, עוד קודם להגשת התביעה האזרחית, צו זמני להבטחת חילוטם. בית המשפט דחה את בקשתם, ואולם בערעור שהוגש לבית משפט העליון, נקבע, כי יש לקבל את הערעור ולמנוע את חילוט הכספים שנפסקו לטובת הנושים בהליך האזרחי, שכן אלו הוכיחו "נימוק מיוחד" למניעת החילוט, בהתאם לסעיף21(א) ל

 

בנסיבות העניין, הבהיר השופט (כתוארו אז) א' ריבלין, כי המערערים: "נפגעו מעבירה הדומה במהותה לזו שבגינה מתבקש חילוט הרכוש והם נפגעו במישרין ברכושם מידיו של אותו עבריין. אין זו אלא בקשה להקטנת הפגיעה החברתית שנגרמה עקב הפעילות העבריינית. בנסיבות אלה, שומה על בית המשפט לאזן בין הצורך להשיג הרתעה מלאה באמצעות חילוט הרכוש לבין האינטרס בדבר הקטנת הפגיעה החברתית שנגרמה מסוג העבירות שבגינן התבקש החילוט על-ידי הותרת הרכוש זמין לנושים שנפגעו מעבירות המרמה [...] נוכח חדלות הפירעון [של הנאשם] ובהתחשב במורכבות ההליכים הנוגעים להעברת הכספים שנתפסו בפרגוואי לישראל ושליטתה הבלעדית של המדינה בהליכים אלה, לא עומדת למערערים אפשרות סבירה לממש את פסק הדין, כולו או חלקו, ולהשיב את כספם. חילוט הכספים יותיר לפיכך את הפגיעה בהם. אכן, פירעון חובותיו [של הנאשם] כלפי המערערים מתוך רכוש המיועד לחילוט עשוי אולי לגרוע מאפקט ההרתעה. אלא ששיקול זה אינו מכריע, לא תמיד הוא מתקיים באותה העוצמה, ומכל מקום יש לבחון את משקלו לנוכח מכלול נסיבות העניין והשיקולים העומדים מנגד. בנסיבות אלה, נראה לי כי הצורך המיידי לסייע למערערים במקרה זה גובר על הצורך הכללי בהרתעה" (עניין חביץ', פסקה 11).

 

סוגית זכותו של הנושה האובליגטורי להתנגד למתן סעד זמני ברכוש בהליך של חילוט פלילי, באמצעות פסק דין שניתן לטובתו בהליך אזרחי נפרד, נבחנה אף בעניין חורש (ע"פ 1428/08 חורש נ' מדינת ישראל). בנסיבות שם זכתה המערערת בתביעה נגד חברה, על-יסוד התחייבותה החוזית של החברה לתשלום דמי שכירות, ובעקבות הזכייה נפתחו הליכי הוצאה לפועל נגד החברה וניתן צו לפירוקה. טרם שהוגשה התביעה בהליך אזרחי, ניתן צו זמני על ידי בית המשפט המחוזי המורה על "הקפאת" כספי החברה בעקבות כתב אישום שהוגש נגד בעליה. המערערים ביקשו מהערכאה הפלילית להורות על ביטול הצו הזמני, ובקשה זו נדחתה. בפסק הדין בערעור שהוגש על-ידי הנושים קבע בית משפט העליון, כי השלב בו יתבקש הנושה לפרוש את נימוקיו המיוחדים, בהתאם לסעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, יהא בתום ההליך הפלילי, ובטרם ההכרעה הסופית בעניין חילוט הרכוש. בשלב הביניים, במסגרתו ניתן סעד זמני ברכוש לשם הבטחת חילוטו האפשרי, על הנושה, הטוען לזכות חוזית ברכוש, להביע את התנגדותו לסעד הזמני בפני הערכאה הדנה בו, וזאת בשני עניינים: "ראשית, עליו לסתור את ראיות התביעה באשר למעורבותו לכאורה של הנאשם במעשה העבירה המיוחס לו, ובהתאם – לקשר הלכאורי שבין הרכוש הנדון לבין דבר העבירה [...] שנית, ואפילו לא עלה הדבר בידו, הוא יוכל לבסס את התנגדותו אם יוכיח, כי אין ממש בטענת המדינה ולפיה הצו הארעי הוא הדרך המתחייבת להבטחת החילוט. הצגתה של חלופה מדודה יותר, שבית-המשפט ימצא כי יש בה ממש, לצורך הדוגמה – העמדתם של ביטחונות כספיים להבטחת האפשרות כי הכספים יועברו לידי המדינה ככל שיימצא יסוד לחילוט, תוכל לחלץ את הרכוש מן ההקפאה הזמנית ולאפשר את מסירתו כבר בשלב המקדמי לידי הזכאי לו" (עניין חורש, פסקה 14). באותו מקרה, הורה בית משפט העליון על השבת הדיון לבית המשפט המחוזי, על-מנת ליתן למערערת הזדמנות "להשיג על קיומן של ראיות לכאורה למעורבותו של הרכוש הנדון בדבר עבירה, או להציע חלופה שבכוחה להבטיח את אפשרות החילוט עם גזירת דינו של הנאשם" (שם, פסקה 18).

דוגמה אחת מיני רבות, להחלת דני החילוט במקרה של עבירות מס ניתנה בת"פ 40093/04 מדינת ישראל נ' אווזים איתן ואח', שם נדרש בית המשפט המחוזי לחילוטו של רכוש הנאשם איתן ענו אשר הואשם במס' פרשיות בעבירות מס, הלבנת הון ושימוש במסמך מזויף. במהלך כ- 4 שנים (98-02) עסק הנאשם בניהול מספר מסעדות, במסגרתן נהג להוציא חשבוניות פיקטיביות על שמות עוסקים שונים לפיהן סופקו סחורות למסעדות אלה, כאשר בפועל, לא סופקו סחורות או שלא סופקו בהיקפים שתוארו.הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בכתב אישום מתוקן  ב-278 עבירות של הוצאת חשבונית מס פיקטיבית כדי להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בסכום של 16,610,000 ₪; 73 עבירות של ניכוי תשומות שלא כדין כדי לחמוק מתשלום מס בסך 2.5 מליון ₪; 109 עבירות של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות כשסכום השיקים המזויפים עולה על 2 מליון ₪; וכן 291 עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון (סכום הכספים שהולבנו הוא 5,291,876 ₪(. בית המשפט במקרה הנדון מחליט לחלט את דירתו של הנאשם ובני משפחתו, וכן את רכב ה"גולף" אשר היה רשום על שם אשתו של הנאשם, נקבע כי ה"גולף" נרכשה באמצעות רכוש אסור שהושג כתוצאה מביצוע עבירות הלבנת הון. הטוען לזכות ברכוש שהוא מושא בקשת החילוט צריך להוכיח (במידה הנדרשת בהליך אזרחי; היינו עמידה במאזן ההסתברויות) כי לא היה מודע לשימוש ברכוש הבא בעבירה או כי רכש את זכויותיו ברכוש בתמורה ובתום לב. בית המשפט דוחה כאן את טענות הטוענת לזכות, וקובע כי לא עמדה בנטל להוכיח העדר מודעות לפעילות ברכוש אסור שביצע בעלה. בית המשפט מורה על חילוט הגולף לטובת אוצר המדינה. 

נראה כי החילוט הפלילי והאזרחי הינם סוגיית כבדות משקל אשר משתלבות ומתמשכות זו עם זו, בסעיפי החוק השונים, בפסיקה ובסוגיות משפטיות אשר בחלקן פליליות ובחלקן אזרחיות. כפי שציינו בשנים האחרונות אמצעי החילוט תופס מקום מרכזי כאמצעי אכיפה אשר מאפשר לרשויות לאכוף את החוק ולייצר הרתעה הן במימד הפלילי והן במימד האזרחי. כיום הפסיקה הרווחת מתייחסת בעיקר להליכי החילוט הפלילי ובאשר להליכי החילוט האזרחי זו מתעצבת בתקופה הנוכחית עם התעצמות השימוש בהליכי החילוט על ידי הרשויות. נראה כי, לאור המגמה איחודן של הוראות החילוט תחת קורת גג אחד הינו צעד חיוני אשר יש בו בכדי למנוע עוולות הן כלפי צדדים שלישיים הן כלפי נאשמים והן כלפי המדינה.