האם מותר לרשות המסים לחקור בני משפחה ?

♦ פרק ט"ו לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ") שכותרתו היא: "סמכויות לביצוע" מאגד תחתיו הוראות שונות שנותנות בידי מנהל רשות המסים ולממונים האזוריים המופקדים על תחנות מע"מ ברחבי הארץ, כלים שונים ומגוונים להבטיח את ביצוע הוראותיו.

♦ כך, למשל, הוראת סעיף 109 לחוק מע"מ מעניקה בידי פקידים משורות אגף מס ערך מוסף, סמכויות חיפוש, תפיסה, עריכת ביקורת וכן סמכות לחקור כל אדם. לשם כך העניק המחוקק לאותם פקידים סמכויות של שוטר למניעת ביצוע עבירות או גילוין, ובכלל זה סמכויות חקירה שהוקנו לקציני משטרה בהוראת סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות). סמכותם הרחבה של פקידי האגף לחקור כל אדם, סויגה אפוא בהוראת סעיף 110 לחוק מע"מ, בקבעה כי פקידי האגף לא יהיו רשאים לחקור מיוזמתם את בני משפחתו של מי שחייב במס. לשון ההוראה:

"110.     על אף האמור בסעיף 109(א)(3) ובלי לגרוע מהוראות כל דין בדבר ראיות חסויות, המנהל או מי שהוא הסמיך לא יחקור מיזמתו את בן-זוגו של החייב במס, ילדיו או הוריו."

♦ המטרה שלשמה נחקקה הוראה זו היא שמירה על התא המשפחתי, וזו מתכתבת כמובן עם הסייגים לעדותם של בני זוג והורים וילדים, שבהוראות סעיפים 3 ו- 4 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

הוראה דומה המגבילה את יכולתו של פקיד השומה לחקור בני משפחה של נישום קיימת גם בסיפת הוראת סעיף 135(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה" או "הפקודה"). לשון ההוראה:

"135.     כדי להגיע לידיעה מלאה בדבר הכנסתו של אדם –

4)).       רשאי פקיד השומה להזמין כל אדם שיש לו קשר עסקי עם הנישום והיכול, לפי דעתו, להעיד בענין ההכנסה שיתייצב לפניו ולחקור אותו בשבועה או שלא בשבועה, ולדרוש מאדם כאמור למסור לו מסמכים הנוגעים לאותה הכנסה, ובלבד שפקיד או מורשה או עובד של הנישום או כל אדם אחר המועסק בעניניו על יסוד של מהימנות אישית לא ייחקר אלא על פי דרישתו של הנישום וכן לא יחקור פקיד השומה מיזמתו הוא את בן-זוגו של החייב במס, ילדיו או הוריו."

מדובר, אם כן, בהוראה כללית המסמיכה את פקיד השומה לקיים בחינה, חקירה ודרישה כדי להגיע לידיעה מלאה בדבר הכנסתו של אדם.
אולם, בהמשך מורנו המחוקק בהוראה הספציפית שבסעיף 151 לפקודה, כי משעה שהשיג נישום על שומה שנקבעה לו לפי מיטב השפיטה, רשאי פקיד השומה לדרוש מהנישום למסור את כל הפרטים הדרושים לעניין ובכלל זה לחקור כל אדם, למעט אדם שמועסק בענייניו של הנישום על יסוד מהימנות אישית. לשון ההוראה:

 "151. משקיבל פקיד השומה את הודעת ההשגה האמורה בסעיף 150, רשאי הוא לדרוש מן המשיב למסור לו כל הפרטים הנראים לפקיד השומה דרושים לענין הכנסתו של נישום ולהגיש לו כל הפנקסים או תעודות אחרות שבמשמורתו או ברשותו והנוגעים לאותה הכנסה, ורשאי הוא להזמין כל אדם היכול, לפי דעתו, להעיד בענין השומה שיתייצב לפניו ולחקור אותו בשבועה או שלא בשבועה, ובלבד שפקיד או מורשה או עובד של הנישום או כל אדם אחר המועסק בעניניו על יסוד של מהימנות אישית לא ייחקר אלא על פי דרישתו של הנישום; אין בסעיף זה כדי לגרוע מכל סמכות חקירה לפי כל דין אחר."

♦ למקרא הוראת סעיף 151 הנזכרת עולה שזו שונה מהוראת סעיף 135(4) לפקודה במובן זה שהיא איננה מסייגת חקירת בני משפחה. הווה אומר, שבשלב הדיון בהשגה שהגיש נישום על שומה שנקבעה לו, רשאי פקיד השומה לבצע פעולות שעניינן חקירה ודרישה, ובכלל זה לחקור את בני המשפחה של הנישום, אפילו אם הנישום לא דרש זאת, וכל זאת בשונה מההוראה הכללית שבסעיף 135(4).

♦ ביום שפורסמה ברשומות (25.04.1961), היתה פקודת מס הכנסה לנוסח החדש של פקודת מס הכנסה משנת 1947, על כל תיקוניה (ראו: דיני מדינת ישראל [נוסח חדש] מס' 6 מיום 25.4.1961 עמ' 120). הוראת סעיף 151, שעניינה הליכי חקירה, דרישה וביקורת בשלב ההשגה, היתה קיימת עוד ביום פרסומה של הפקודה ונוסחה מאז ועד היום, לא השתנה כלל. לעומת זאת הוראת סעיף 135(4) הוספה לפקודה רק בשנת 1980, במסגרת תיקון מס' 37 לפקודה (ראו: ס"ח תש"ם מס' 958 מיום 31.1.1980 עמ' 56). מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי מטרת  הסמכויות הנוספות שמוצע להוסיפן  בסעיף 135(4) היא לאפשר לפקיד השומה לפעול ביתר יעילות ולרכז את כל המידע שיאפשר לו לעשות שומה נכונה. הוראת סעיף 151 לפקודה, שאיננה כוללת את הסייג לחקירתם של בני המשפחה, לא תוקנה, ונוסחה, כאמור, נותר זהה.

♦ לדעת המחבר השוני, או אם תרצו הצרימה, שבין שתי ההוראות הנזכרות עלולה להביא למצב אבסורדי שבו הסייג שקיים בהוראת סעיף 110 לחוק, יהפוך לאות מתה. וכל כך למה?

בפקודה, כמו גם בחוק מע"מ קיימות שעניינן סודיות. ההוראות האמורות קובעות איסור לפיו אין להעביר מידע או ידיעות הקשורות בהכנסתו של נישום או עוסק, לצד שלישי (הוראת סעיף 234 לפקודה והוראות סעיף 142 לחוק מע"מ).

♦ הוראת סעיף 234 לפקודה קובעת אפוא סנקציה פלילית בדמות מאסר לתקופה של ששה חודשים לגורם שהפר את חובת הסודיות בנוגע למידע שהגיע אליו הקשור בהכנסתו של אדם, בין אם מידע זה הגיע לידיו מתוקף תפקידו ובין אם לא, לשון ההוראה:

234.  מי שבחזקתו או בשליטתו תעודות, ידיעות, דו"חות, רשימות שומה או העתקן המתייחסים להכנסתו של אדם או לפרט שבהכנסתו, והוא מסר בכל עת שהיא או ניסה למסור ידיעה כאמור, או משהו מתכנם של המסמכים לאדם ששר האוצר לא הרשהו למסור לו, או שמסר אותם שלא לצורך פקודה זו, דינו - מאסר ששה חדשים, או קנס מאה לירות.

♦ על אף חובת הסודיות שבחוקי המס, הוראות חוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), התשכ"ז-1967, מאפשרות העברת מידע וידיעות כאמור בין אגפי המס השונים. לשון הוראות סעיפים 2 ו- 3 לחוק:

"2.    על אף האמור בחוקי המסים לענין חובת שמירת הסודיות על ידי רשויות המס, תהא רשות מס רשאית למסור לרשות מס אחרת ידיעות שהרשות המקבלת רשאית לדרוש או לקבל אותן על פי דין מכל מקור אחר.

דינן של ידיעות שנמסרו (תיקון מס' 1) תשמ"א-1981

3.       (א)  דין ידיעות שקיבלה רשות מס מכוח סעיף 2 כדין ידיעות שהשיגה ממקור אחר, ורשאית היא לגלותן לענין ביצוע החוק שבביצועו היא מועסקת ולענין הגשת תביעה פלילית על עבירה על אותו חוק.

          (ב)  בכפוף לאמור בסעיף קטן (א) יחולו לגבי ידיעות שקיבלה רשות מס מכוח סעיף 2 גם הוראות הסודיות החלות על רשות המס שמסרה את הידיעות."

♦ יוצא אם כן, שעל אף חובת הסודיות שקבועה בחוקי המס השונים, מעבר של ידיעות הקשורות בהכנסתו של שנים או עוסק, אפשרית בין שני האגפי המס השונים. והנה שורש הבעיה:

♦ טלו מצב שבו פקיד השומה עושה שימוש בסמכות שהוקנתה לו מכוח הוראת סעיף 151 לפקודה, וחוקר את בת זוגו(*) של נישום פלוני שהשיג על שומה שנקבעה לו לפי מיטב השפיטה, במסגרתה תואמו הוצאותיו של אותו נישום בעקבות שימוש במה שנחשד על ידי פקיד השומה כחשבוניות מס פיקטיביות. במקרה המתואר, בת זוגו של הנישום, מסרה בחקירתה כי היתה עדה לשיחות שקיים בן זוגה עם האדם שהוציא לו את אותן חשבוניות, במהלכן סוכם שלא תתבצע בגין חשבוניות אלה כל עבודה או שירות, וכי לא תשתלם כל תמורה. ברי שממצאי חקירת בת הזוג הם בבחינת ידיעות הקשורות להכנסתו של נישום, וברי שפקיד השומה רשאי היה להשיגן, מכוח הוראת סעיף 151 לפקודה. עד כאן הכל, לכאורה, שפיר. ומה אילו החליט אותו פקיד שומה, להעביר את ממצאי חקירת בת הזוג לידי  הממונה האזורי שבתחנת מע"מ בה מתנהל תיקו של אותו נישום-עוסק? האם רשאי הלה לעשות כן? לדעת המחבר יש להשיב על שאלה זו בחיוב, שהרי הוראות חוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), התשכ"ז-1967 מאפשרת לו לעשות כן (ראו לעיל).

ואולם, ככל שהממונה האזורי יעשה שימוש בהוראה זו, למשל, לצורך חיוב אותו נישום-עוסק בכפל מס התשומות שניכה מאותן חשבוניות כוזבות, או אפילו להעמידו לדין פלילי, הוא עלול להפר את הוראת סעיף 110 לחוק מע"מ, הקובעת את הסייג לחקירת בני משפחה (ראו לעיל).

♦ כללם של דברים, הוראת סעיף 151 לפקודה, שנוסחה לא השתנה מאז 25.04.1961 והוראות חוק לתיקון דיני מסים (חילופי ידיעות בין רשויות המס), התשכ"ז-1967, מאפשרות מצב אבסורדי שבו הממונה האזורי בסיועו של פקיד השומה יכול לבצע עקיפה של הוראת סעיף 110 לחוק מע"מ ולהשיג ידיעות, שברגיל אינו רשאי להשיגן.
המדובר הוא ב- "עיוות דין" של ממש שעשוי לבוא על פתרונו רק בדרך של תיקון חקיקה. לדעת המחבר על המחוקק להשוות את נוסח הוראת סעיף 151 הנזכרת לנוסח הוראת סעיף 135(4) לפקודה המסייגת חקירתם של בני זוג, הורים וילדים.


* וזאת מבלי להיכנס לקושי של הגדרת "בת זוג" , סטטוס בני הזוג,בעיתוי החקירה ביחס לאותו סטטוס ועוד