הבו יציבות גם לנישומים

♦ לפני כשנה ומחצה פרסמתי רשימה (להלן: "הרשימה"), ששמה "באין יציבות משפטית" (רצ"ב קישורית לנוחיותכם).

 

 ♦ברשימה צוינו כמה וכמה פסקי דין בדיני המס (שניתנו בבית המשפט העליון), בהם אימץ בית המשפט פרשנות תכליתית - שאינה עולה בהכרח בקנה אחד עם פרשנות מילולית של הוראות החוק - כדי למנוע הטלת מס בלתי נאותה, או כדי למנוע הפחתת מס שכזו.

 

באותה נשימה הוזכרו ברשימה פסקי דין אחרים, אף הם מבית מדרשו של בית המשפט העליון, בהם נקבע שאין מנוס מפרשנות מילולית של הוראות החוק, גם אם תוצאת המס הינה שרירותית למדי (לטובת הנישום, או לרעתו).

 

הפניתי ברשימה את תשומת הלב למחירה הכבד של תחושת חוסר הוודאות, שהינה תוצאה בלתי נמנעת מדוקטרינת גיבוש תכלית החקיקה (לא כל שכן כשמדובר בפרשנות דינמית וגמישה).

 

♦ עם או בלי קשר לרשימה מתקבל הרושם, כי דוקטרינת גיבוש תכלית החקיקה איבדה לאחרונה מעט מזוהרה, כפי שניתן להבין מדבריו של המשנה לנשיאה השופט א. ריבלין, שנכללו בפסק הדין שניתן בבית משפט העליון, ביום 1.2.2012, בשאלה כיצד יש לפרש את דרישת האי-תלות הקבועה בסעיף 66(ד') לפקודה משה מלכיאלי ואחרים; ע"א 8114/03, ע"א 8297/09, ע"א 1177/10).

 

בין היתר, העיר השופט ריבלין, כי "הפסיקה מעולם לא קבעה כי כל החזקות הקבועות בכלל חקיקת המס הן חזקות הניתנות לסתירה, אף שחזקות מסוג זה מקדמות טוב יותר את התכלית בדבר גביית מס אמת" (כל ההדגשות אינן במקור; נ.ה.).

 

על כן, במקום בו לשון החוק מורה, כי המחוקק התכוון בבירור ליצור חזקה חלוטה, אין מקום לפרשנות שאין לה עיגון בלשונו של החוק, למרות החסרונות הטמונים בחזקות חלוטות, וזאת

 

"משיקולי יעילות אדמיניסטרטיבית של רשות המסים ומשיקולי ודאות, יציבות ועקביות"...

 

אין בכוונתי להתייחס להכרעה המשפטית כשלעצמה, באותה פרשה, מה גם שיתבקש (ככל הנראה) דיון נוסף בסוגיה בפני הרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון, אך מצאתי לנכון להצביע על חוסר השוויון המובנה, שקיבל כעת חיזוקים (בעקיפין) בפסק הדין, הקיים הלכה למעשה בין הנישומים לבין רשות המסים בישראל.

 

 ♦המדובר, בעיקר, בהוראות סעיף 86 לפקודה (ומקביליו בחוק מיסוי מקרקעין ובחוק מס ערך מוסף), שמכוחן רשאי פקיד השומה - בין היתר - להתעלם מכל עסקה אם היה סבור כי אחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותות (אפילו אינן נוגדות את החוק).

 

סעיף אנטי-תכנוני זה, המהלך אימים על הנישומים ועל מיצגיהם, עלול לסכל כל תכנון מס חוקי ולגרור את הנישום למאבק משפטי יקר וממושך, שיכלה את הונו ואונו גם יחד.

 

מי ששיקולי הודאות, היציבות והעקביות מול עיניו, חייב להבין כי שיקולים אלה חשובים ומשמעותיים לציבור הנישומים ממש כשם שהינם חשובים ומשמעותיים לרשויות המס, אם לא למעלה מכך.

 

אשר על כן יש להנהיג כללי משחק אחידים, שיחולו על שני הצדדים, ולתת משקל שווה (גם) לשיקולי היציבות והודאות.

 

♦ לסיום אבקש לצטט מדברי ההקדמה של המלומד יחזקאל פלומין, בספרו "תכנון מס בעסק":

 

"אם נגרם עוות, או נתגלתה פרצה בחוק, הרי שהפתרון יהיה בדרך של חקיקה מפורשת מהירה, שתחולתה מהיום ואילך, המבטאת את רצון נבחרי העם, ולא על דרך של פרשנות שיפוטית המנסה כביכול לנחש מה היתה כוונת המחוקק בחקיקת חוק זה או אחר, ומרחיבה את האמור בחוק כך שכל קשר בין החוק המקורי לפרשנותו המרחיבה הוא מקרי בהחלט."

 

ואידך - זיל גמור.