הליכי השגה וערעור על החלטות פקיד השומה

♦ במאמר זה, ננסה להבהיר את ההליך הנכון בשני נושאים, לאור הפסיקה האחרונה.

 

♦ ישנם שני מקרים בהם יכול וייחתם הסכם שומה בין פקיד השומה לבין הנישום. המועד הראשון הוא בעת בדיקת נכונות הדוח על ההכנסה אשר הגיש הנישום (שומה בשלב א'), והשני הוא בעת הטיפול בהשגה המוגשת על שומה שיצאה בשלב א' שלא בהסכמת הנישום (שומה בשלב ב'). על פי הפקודה, ישנו הבדל בדרך בה ניתן לתקוף הסכם כזה שנחתם עם פקיד השומה, כפי שנפרט להלן:

 

♦ שומה בשלב א' - סעיף 145(א)(2)(ב) מקנה לפקיד השומה סמכות "לקבוע לפי מיטב שפיטתו את סכום הכנסתו של אדם,...שומה לפי פסקת משנה זו יכול שתיעשה בהתאם להסכם שנערך עם הנישום". סעיף 150(א) לפקודה מקנה לנישום זכות השגה על שומה זו. הסעיף אינו מבדיל בין שומה שיצאה בהסכם, לבין שומה שיצאה שלא בהסכם, ובשני המקרים מדובר בשומה. וכך אומר הסעיף: "היה אדם חולק על השומה, רשאי הוא לבקש מאת פקיד השומה, בהודעת השגה, בכתב, לחזור ולעיין ולשנות את השומה".

 

♦ הושג הסכם בשלב זה, והנישום חוזר בו מהסכם זה, יכול הוא להשיג על השומה מכח סעיף 150(א), השגה שככל הנראה תידחה. במצב דברים זה, קמה לנישום הזכות להגיש ערעור לבית המשפט, מכח סעיף 153 לפקודה.

 

♦ שומה בשלב ב' – מקום בו לא הושגה הסכמה בעת הדיון בהשגה, רשאי פקיד השומה מכח סעיף 152(ב) לפקודה, לקבוע את המס בצו שבכתב. על שומה זכות הערעור מוקנית מכח סעיף 153 לפקודה.

 

♦ אולם מקום בו הושג הסכם, בעת הדיון בהשגה, אין בפקודת מס הכנסה מקור באמצעותו ניתן לערער לבית המשפט. יחד עם זאת, וכפי שנראה להלן, הדרך לבית המשפט נסללת באמצעות הגשת בקשה למתן סעד הצהרתי לבטלות ההסכם, בשל פגמים בו, ככל שישנם, ובמיוחד בכל הנוגע ברצונם ובכוונותיהם של הצדדים לחוזה , מכח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.

 

♦ בשני פסקי דין של כב' השופטת וסרקרוג, עמ"ה 826/06 שוקרון שלמה נ' פ"ש עכו, ו-עמ"ה 710/05 חיים נחום נ' פ"ש עכו, קובעת היא, כי הליך ערעור על שומה בהסכם (בשלב ב') לא קיים בפקודת מס הכנסה ועל כן, אין לפנות לבית המשפט בניסיון לתקיפתו על דרך של ערעור, לכן הדרך הנכונה לתקיפה כאמור הינה על דרך של טענה בדבר פגמים בכריתת הסכם מכח חוק חוק החוזים. בנוסף, מבחינה כב' השופטת בין ביטול הסכם שנחתם בשלב א' לבין ביטולו של הסכם בשלב ב'.

 

♦ בפס"ד ת.א. (חי') 1127/05 חברת מיעד שילוח בינלאומי בע"מ נ' מס הכנסה פקיד שומה חיפה, הוגשה תובענה שבה עתרה התובעת למתן פסק דין הצהרתי, שבו נתבקש בית המשפט לחייב את פקיד שומה חיפה לקלוט ולשדר דוחות ניכויים מתוקנים שהגישה התובעת. באותו פס"ד אומר כב' השופט עודד גרשון: "הלכה פסוקה היא כי נישום המבקש סעד שלגביו קבע המחוקק הליכים מיוחדים להשגה ולערר אינו רשאי לנקוט בהליך של תביעה אזרחית ועליו לפעול על פי המנגנונים שנקבעו בחוק" ולכן קובע הוא, כי מקום בו ישנה התוויה של הפקודה באשר למסלול ההשגה והערעור על החלטות פקיד השומה, אין לסטות ממנה וכי יש למצות ההליך בפני הרשות בטרם הפניה לערכאות שיפוטיות. כתוצאה מכך, דוחה כב' השופט על הסף את המרצת הפתיחה שהוגשה ואף מחייב את העותרת בהוצאות משפט.

 

♦ אולם, שלושה שבועות לאחר מתן פסק הדין, פורסם פסק דין של בית המשפט העליון אשר מסייג את הקביעה החד משמעית הזו ואומר, שלמרות זאת, במקרים חריגים, כן ניתן יהיה לתקוף את החלטות פקיד השומה גם שלא על פי המתווה הקבוע בפקודה. בפס"ד ע"א 2801/06 עטרה מואטי נ' פ"ש ת"א 4, קובע כב' השופט ג'ובראן: "בשורה של פסקי דין עמד בית משפט זה על העקרון הכללי לפיו כאשר המחוקק מתווה מסלול ברור לבחינת קביעת חבותו של נישום בדמות הליכי השגה ייחודיים בפני גופי ערר, אין הוא יכול להיזקק עוד להליכי התביעה הרגילים... במקרים רבים פסעו בתי המשפט לאורו של עקרון זה ונמנעו מלדון באותם נושאים שבמחלוקת... זאת, בטענה כי לבעל הדין נמצא סעד חלופי בדרך של הגשת השגה וערר בפני הגופים שהחוק הפקיד בידם את הסמכות ללבן סוגיות אלו". אולם באותה נשימה מוסיף כב' השופט ואומר "יחד עם זאת, במקרים חריגים המעוררים שאלות בעלות חשיבות עקרונית, נשמרה לנישום האפשרות לפנות ישירות לבית המשפט הרגיל או לבג"ץ, גם כאשר הנושאים נתונים להליך של השגה וערר".

 

♦ מדבריו של כב' השופט ניתן ללמוד, כי למרות הדרך הברורה של ההליכים שנקבעו בפקודה, עדיין, במקרים חריגים, ניתן לפנות ישירות לבית המשפט, וזאת מבלי להיזקק למיצוי הליכי ההשגה.

♦ זאת בנוסף לדרך התקיפה המנהלית, השרירה וקיימת בכל הנוגע להתנהלותה של הרשות המנהלית כלפי הפרט.