כמה שווה שווי השימוש ברכב?

♦ ביום 25.11.2009 אישרה ועדת הכספים של הכנסת שינוי בתקנות שווי השימוש ברכב. התקנות החדשות מנתקות את הקשר בין שווי השימוש ברכב לבין קבוצת המחיר של הרכב. שווי השימוש יבוסס להבא על מכפלת "המחיר המתואם לצרכן" של הרכב ב"שיעור שווי השימוש", הכל בהתאם להגדרת שנכללו בתקנות החדשות.
♦ לפי התקנות החדשות, יהיה שווי השימוש ברכב, בשנת המס 2010, על רכב ששוויו עד 130 אלף שקלים - 2.04% לחודש ועל רכב ששוויו מעל 130 אלף שקלים - 2.48% לחודש. החל משנת המס 2011 יהיה שווי השימוש 2.5% לחודש משווי הרכב. כן נקבעה תקרה לשווי הרכב, שבגינו יחושבו דמי השימוש, לסכום מרבי של 450 אלף שקלים.
♦ התקנות החדשות יחולו אך ורק לגבי עובדים שיועמד לרשותם רכב שנרשם לראשונה ביום 1.1.2010, או מאוחר יותר, בעוד שלגבי המקרים האחרים יחולו התקנות הקיימות, דבר שיביא בהכרח לתרעומת ולמבוכה מיותרת. 
♦ "המחיר המתואם לצרכן" של הרכב, בשנת רישומו של הרכב לראשונה, יהיה "המחיר המקורי" (מחיר הרכב לצרכן לפי מחירון היבואן כולל מע"מ, לרבות אבזרים ומכלולים, לרבות אבזרי חובה ותוספות רבות - כולל תיבת הילוכים אוטומטית, חלון בגג, מזגן אויר וכיוצ"ב - גם אם לא הותקנו בפועל), למעט מחירי מבצע והנחות.
♦ לאחר שנת רישומו לראשונה יקבע המחיר המתואם לצרכן של הרכב לפי נוסחאות סינטטיות ומורכבות עד בלי די, המביאות בחשבון את "המחיר הממוצע", את "הפרש ההתאמה", את "יחס המדדים" ואת "יחס השערים" (כל עוד הינו 1 או יותר מכך), דבר תמוה כשלעצמו.
♦ אם התקנות החדשות אכן ילוו אותנו שנים ארוכות (כותב שורות אלה מטיל בכך ספק), אין לקנא בחשבי השכר שיצטרכו לקבוע בעתיד את שווי השימוש ברכב.
♦ נניח כי שמעון - בעל עסק בינוני המעסיק כ-20 עובדים - יעמיד, בשנת 2014, רכב צמוד לשני עובדים בעסקו.
עבור עובד א' ירכוש שמעון רכב משומש מסוג טויוטה קורולה, שנרשם לראשונה בחודש נובמבר 2009, ועבור עובד ב' ירכוש שמעון רכב דומה, שנרשם לראשונה בחודש ינואר 2010.
בראש ובראשונה, אמור חשב השכר של שמעון לדעת כי אין דין רכבו הצמוד של עובד א' (עליו יחולו התקנות הקודמות), כדין רכבו של עובד ב' (עליו יחולו התקנות החדשות).
♦ לאחר מכן, יאלץ חשב השכר לפנות ליבואן הרכב, ולבקש כי יואיל להמציא לשמעון את הנתונים הרלוונטיים, לכל אחד מ-365 הימים בשנת 2010, בדבר מחירון היבואן התקף לאותו מודל (מנתונים אלה ייגזר "המחיר הממוצע").
♦ מכאן קצרה הדרך לחישוב "הפרש ההתאמה", הלא הוא הנמוך מבין שני אלה:
1. ההפרש החיובי המתקבל מהפחתת "המחיר המשוערך" מהמחיר הממוצע.
2. ההפרש המתקבל מהפחתת "המחיר המקורי" מהמחיר הממוצע.
♦ לא נותר לחשב השכר אלא להכפיל את "יחס המדדים" בסכום המתקבל מחיבור המחיר המקורי והפרש ההתאמה, ובלבד שאם הפרש ההתאמה כשהוא מחולק במחיר המקורי נמוך בערכו המוחלט מ-1%, יוכפל יחס המדדים במחיר המקורי בלבד.
♦ בשלב זה, אמור החשב האומלל, מן הסתם, להרים ידיים ולעבור הסבה מקצועית.
♦ החמור מכל הינה העובדה כי הונצחו וקובעו כל עוותי המס הקשים, הגלומים בנושא, ולהלן פירוט העיוותים העיקריים:
* אין תמריץ לעובד הממעט לעשות שימוש פרטי ברכב הצמוד.
* אין התחשבות בגיל (ובמצב) הרכב.
* אין הבחנה בין עובד שזקוק לרכב, לצרכי עבודתו, לבין חברו שאינו זקוק לרכב במהלך העבודה.
♦ בעניין זה יש להפנות את תשומת הלב לדברים הברורים שנכללו לאחרונה בפסק הדין שניתן ע"י השופטת ש. וסרקרוג, בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעניין עיריית נהריה נגד פקיד שומה עכו (עמ"ה 872/06).
♦ בין היתר, התייחסה השופטת וסרקרוג למאמרו של פרופ' יוסף אדרעי מיום 21.8.2008 ("גלובס"), ולטענתו כי תקנות מס הכנסה בנושא רכב צמוד שרירותיות ומעודדות בזבוז, וכי המצב כיום אינו מהימן, שעה שעובדים רבים משתמשים ברכב הצמוד לצרכי עבודתם, אך משלמים סכומי מס גבוהים ואינם רשאים לנכות את ההוצאות לצרכי מס, בהיות אלה נחשבות להוצאות פרטיות.
♦ על רקע הדברים הללו הודיע נשיא לשכת רו"ח בישראל, רו"ח יגאל גוזמן, ליו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני, על התנגדותו לתיקון המוצע והציע למנות ועדה ציבורית, בהשתתפות נציגי הלשכות המקצועיות, שתבחן את הנושא בכללותו ותגיש המלצות בהתאם.
 
♦ למרות שועדת הכספים אישרה כאמור את התקנות החדשות (לאחר שנעשו בהן שינויים מסוימים, בהשוואה לנוסח המקורי שהונח על שולחן הועדה) הורה יו"ר הועדה, ח"כ משה גפני, על הקמת פורום מיוחד, הכולל את נציגי הלשכות המקצועיות, כדי שיגיש לו בחודשים הקרובים את המלצותיו בנושא.